כותרות TheMarker >
    ';

    ניצה צמרת - עט להשכיר

    תנו לי את הרגע ואתן לכם את המילים...

    - כותבת ביוגרפיות -
    סיפורי חיים וספרים אישיים
    - כותבת ועורכת לדפוס ולאתרי אינטרנט כתבות תדמית, מאמרים לקידום

    - מרצה על סיפורי חיים ומדריכה סדנאות לכתיבה יוצרת
    - מתעדת מורשת למען הדורות הבאים .......ובינתיים כאן.



    כל פוסט היה או לא היה - הוא אני.
    אתם מוזמנים לצלול באוקיאנוס המילים שלי,לחבור לגלים,להתענג על הקצף, לגלות אוצרות אבודים בקרקעית לשוב בשלום אל החוף.

    הנרטיב של המוח / ניצה צמרת

    57 תגובות   יום ראשון, 11/11/07, 03:19

    זה יכול לקרות לכל אחד, הכי חשוב לאבחן למה זה קרה, להבין שסוף העולם מתעכב ובכלל לא קשור בך. כבר נחבלת, נכון, כואב מאוד, אז מה? את זוכרת מתי היה יותר נורא? שכחת? 

    "תמשיכי לחתור ולחפש את הנתיב שלך".

    מי אמר את זה לפניי? 

    "אין אדם יודע מה מכינים לו הימים", ומי אמר את זה?

    את מוכרחה לגייס את עצמך.

    מה אני צבא העם למען עצמי? כן. אין ברירה. גם פ' אמר לך והוא צודק.

    פ' נסע להשתתף בהפגנה נגד הניאו -נאצים בפראג. הוא כועס כי דווקא בליל הזיכרון לליל הבדולח מאפשרים להם להפגין ברחובות עיר הולדתו האהובה. הוא מוכרח להיות שם, להתייצב נגדם. גיבור שלי. גיבור מקומי. הלוואי ויכולתי להצטרף אליך לשמור עליך, שמא פן, תסתבך שם באיזו תגרת רחוב אלימה. 

    אני כאן עם דאגותיי. חלילה, לא מטריחה אותו מדיי.

    קמתי, התגייסתי. נסעתי למושב לחברה החדשה שלי. כבר מלאו לה שמונים ואנחנו כותבות יחד את סיפור חייה. אין לה סיפור, אין לה סודות, אין לה מה לספר ולמרות כל זה, היא מעיין נובע, מלאה כרימון. מדהימה.

    ברקע גלי צה"ל. הבן הצעיר שלי רוצה להתחייל לתחנה,  אמרו לו שהסיכויים שואפים לאפס בגלל הפרופיל הגבוה. מה זה אומר על מי שמשרת שם? מצד אחד דברים טובים על כישרון, ומצד שני ? אולי בכל זאת צריך פרוטקציה?

    אנחנו עוצרים בצומת קוקה -קולה , חייל במדים שואל  "כמה לרחובות?"

    "שמונה שקל", עונה נהג המונית.

    "יש לי רק שבע", אומר החייל.

    "תעלה, תעלה" מזמין אותו הנהג. "לא צריך, אל תשלם, תעלה חביבי".

    לפניי יושב אברך מזוקן לבוש שחורים, מימיני אישה צעירה. במקביל אליי נערה כהת עור, כולנו מחייכים בהסכמה, איזה נהג נחמד, איזה עם נפלא, מעין אחוות אחים שמזמן לא הרגשתי. למה הרגשה נעימה כזו מזכירה לי ימים של מלחמה?

    "כל הכבוד לנהג", אומר האברך.

    "כל הכבוד לצה"ל", אומר הנהג.

    אנחנו עוצרים שוב. למונית עולה בחורה, פניה סתורות בשערה. היא מתכופפת אל התיק שלה. מכנסי הג'ינס שלה נמוכות עד מאוד והישבן שלה עם חוט החוטיני מתגלה במלוא הדרו אל מול פרצופו של האברך. אני נבוכה, אלוהים אדיריים  אתה אחראי גם להמצאת החוטיני? 

    הבחורה מזדקפת ופונה אל המושב האחורי כאילו כלום. באמת כלום, אני חושבת.

    החיל מדבר בפלא ברוסית עם מישהו. הבחורה הצעירה מדברת עם הנהג. האברך מוציא ספר וקורא. הנערה כהת העור מחטטת בתיק הגדול שלה, אני חושבת שהיא מאוד יפה. אילו הייתי סוכנת דוגמניות הייתי מעסיקה אותה.היא מוציאה מהתיק חוברת סודוקו ועפרון. הנהג מדבר בקשר, "תורידי כביסה, אולי יירד גשם, עכשיו שמעתי בחדשות".

    לפני שירדתי ב'דרך יבנה', הרגשתי צורך לברך את העם שלי בשבת שלום. זה היה כל כך טבעי. את רואה? החיים ממשיכים, אל תתפסי לדאגה, אני אומרת לי וכבר רואה את חברתי החדשה מנופפת לי בשמחה.

    הפלגנו אל ביתה, נאת שלווה פורחת בשלל סוגי פרחים, עצים ירוקים, אני בגן עדן קטן. 

    היא מוליכה אותי בתוך ביתה. על הקיר ציור- תמונה של האיש שלא ידבר אתי. הוא מת מזמן. אני יודעת שאת סיפורו אכתוב מפיה.

    יש לך בית של אישה צעירה, אני מתפעלת.

    היא קורנת אליי, מציעה מכל טוב, אנחנו מתיישבות במרפסת. אני כבר משתוקקת לשאול שאלות, לשמוע תשובות. להאזין לסיפורה. אבל היא לא מוכנה לפתוח את ליבה עד שלא אספר לה, מדוע בכיתי אמש,  ואני נעתרת ומספרת.

    אולי את תכתבי עליי? אני צוחקת.

    לפעמים הקשר בין האירועים והמחשבות אינו ברור עד שאני לא מדברת אותם בקול. היא מקשיבה לי, מבינה, מודאגת, כועסת, מנחמת. 

    עכשיו תורך, אני אומרת, אני שולפת את העט, פורשת את דפי המחברת, מיישרת את מפרשי הנייר הלבנים ואנחנו  מפליגות יחד אל עולמה המרתק.  

    אני מנווטת.

    היא הים, היא הגלים.

    בת שמונים, עירנית כמו ציפור, צלולה כמו האור, מפטפטת כמו נערה, כולה משובה ואהבה. 

     

    ואז ללא כל אזהרה מוקדמת, באה להתארח במוחי אישה שאיני מכירה באמת, אני רק קראתי את חייה. המשכתי לרשום ואולם "קאטרינה", גיבורת הנובלה של אהרון אפלפלד; גויה, שיכורה, בת איכרים, רוצחת שהתערבבה ביהדות, לא הניחה לי. המשפטים האלמותיים שלה היכו בראשי  כמו תופי טם-טם.

    "שמי קאטרינה ובקרוב ימלאו לי שמונים שנה...הכלונסאות אף שהרקיבו, עדיין תקועים במקומם, הדוממים מאריכים שנים, רק האדם נחטף בלא עת... זכרונו של האדם חזק ממנו... הזיקנה מקרבת את האדם באין משים, אל עצמו ואל המתים. המתים האהובים מקרבים אותנו אל אלוהים... הלקח בא אליי באיחור של שנים, טבול בניסיונות רבים."

    איני יודעת למה באה זו ופלשה אל מחשבותיי, למה ציטטתי מראשה, מי התיר לי לחמוד את דבריה?

     

    טיפות הגשם הספורות הפיחו ברק באלבום תמונות העלומים של חברתי, שלחתי  את "קאטרינה" בחזרה אל דפי הספר של אפלפלד, הגיבורה ששרדה חיי זוועה וחזרה לכפר הולדתה כדי לספר את סיפורה, מיאנה להרפות ממני.

    ברגעים כאלה אני עושה הפסקה. צריך לפתוח פִּסקה חדשה.

     

    -----

    "קאטרינה", ספרו החמישה-עשר של אהרון אפלפלד היקר לי מאוד, יצא לאור בהוצאת כתר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (56)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

       

      צטט: darmelitz 2007-11-14 22:55:50

      ניצה

      נפלא מה שעשית פה

      רמזת לא רמזת

      ובדרך עשירה כל כך

      המחברת סיפורים ודמויות

      וסוד

       

      מאוד נוגע

      יקירה, שמחתי לדעת שאהבת. כן הסוד האופף את הפוסט הזה אינו יכול לצאת לאור, רק מעטים יבחינו בו ואני כבר מכילה אותו בתוכי. פיסה ועוד פיסה והסיפור נארג מתוך עצמו. כמו שאת יודעת.

       

      צטט: -תמר- 2007-11-14 19:51:07

      אוהבת לקרוא את שאת עוברת,

      תמיד לוקח אותי למקומות שלי בסיפורים שלך.

      ותודה על ההמלצה לקטרינה. קוראת ונהנת.

      וכשאת מסיימת, הרי הספר קטן כל כך, ענק כל כך, את הולכת לספר הבא שהמלצתי. גם הוא שלו, כל אשר אהבתי. ואחר כך את לא שוכחת לומר לי שההמלצה הייתה שווה.

      תודה על הפרגון.

       

       

      צטט: shulamit 2007-11-14 10:11:27

      שלום ניצה

      נסעתי אתך, הייתי אתך אך לא סיפרת למה בכית ביום הקודם.

      "קטרינה", אחרי מה שסיפרת חובה לקרוא.

       כל טוב

      שולמית

      סיפרתי ולא סיפרתי. לפעמים אפשר להבין דברים מפוסטים קודמים לפעמים לא צריך להבין. כן, את קאטרינה חובה לקרוא. תודה אישה יקרה.

       

      צטט: יהודית מליק-שירן 2007-11-13 21:15:02

       

      צטט: עט להשכיר 2007-11-12 14:06:52

       

      צטט: יהודית מליק-שירן 2007-11-12 06:56:58

      ניצה יקרה,

      הרגשתי שאת כותבת אותי, את מחשבותיי. חשתי הזדהות גדולה ,כאם לחייל שעוד מעט יתגייס ובא ממגמת מוסיקה ואמנות ויודע שהכל עניין של פרוטקציה, ואין סיכוי שימצא את מקומו לא בלהקה צבאית, לא בתזמורת צהל, לא בכל מה שקשור למוסיקה גם אם הוא נגן מעולה...פשוט אין סיכוי. נלחם רק על האמנות הממוחשבת עליה אינו מוכן לוותר.

       

      אהבתי עוד יותר את התחברותך לאנשים במונית, על פיסת ארץ ישראל אקראית גילית את האחווה הלאומית בקיומה על סף מלחמה. כי בחיים אדם לאדם חומה אטומה, והנה התמזל מזלך וחווית ביופי האופייני לאותות מלחמה.

       

      אהבתי את מחשבותיך מקאטרינה המתחברות אל החיים. והכתיבה שלך יפה ומרשימה. פשוט הנאה צרופה.

      תודה

      יהודית

      שלום חברה חדשה שלי, תודה. מאוד שמחתי לקרוא את מילותייך, הזדהותך והתייחסותך. את מוזמנת, איזה קפה את אוהבת?

       ניצה יקרה,

      איזה קפה אני אוהבת? נס קפה וקפה תורכי. שניהם לוקחים אותי למחשבות מצויינות. בואי לבקר, אולי מילותיי יגעו גם בך. לעונג לי החברות בינינו

      יהודית 

      באתי יהודית. ביקרתי. הגבתי. תודה על ההזמנה עוד נשתה הרבה יותר מקפה ביחד. תודה

       

      צטט: karenv 2007-11-13 20:22:38

      איזה יופי של שזירה

      חוטים ממקומות שונים

      נרקמים אל תוך פוסט אחד

      קסם.

      אין לי מילים מספיק ברורות כדי להודות לך על נאמנותך בקריאת הפוסטים שלי. תודה

       

      צטט: עדנוש 2007-11-13 18:59:48

      לא פלא

      שיש לך כל כך הרבה כוכבים

      את כותבת נפלא

      אחזור לככב

      כשיהיה

      עדנה, תודה, אני מאוד שמחה על הביקור שלך.

       

      צטט: מאיולה34 2007-11-13 16:40:31

      איזה פוסט קסום.

      הכתיבה שלך מדהימה אותי תמיד, אני לעולם לא יכולה להפסיק פוסט שלך באמצע.

       

      אני לא כל כך מתגעגעת ל"דרך יבנה"...

      פעם רחובותית לא תמיד רחובותית...

       

      נפלאה את ניצה! 

      מתוקית, את מחליפה תמונות בקצב, אני לא מספיקה לעקוב. תודה שאת קוראת, תודה שאת מגיבה. האמת, רחובות הרבה יותר משודרגת היום. מתי היית שם לאחרונה?

       

      צטט: הסמויה 2007-11-13 16:34:26

       

      צטט: עט להשכיר 2007-11-12 01:36:51

       

      צטט: הסמויה 2007-11-12 00:17:46

      אני אוהבת כשאת מספרת סיפורים....

      אורית

      אולי אני אשנה כיוון בקריירה ואתחיל גם לספר אותם בקול? אולי. ואני אוהבת אותך בלי קשר לכלום רק בגלל מי שאת.

      זה רעיון מדהים!!!   איך לא חשבת על זה קודם? ואולי בעצם כן, תיישמי?

      אולי פעם, עם הקטטר והמקל אני אגיע לבית אבות ואעשה שם בידור או סטנד אפ לחב'ס. עד אז אני ממוקדת בכתיבה. מבטיחה להזמין אותך לבכורה.

       

      צטט: כש-רונית 2007-11-13 00:16:09

      מלאו אסמי כוכבים אז שבתי

       

      תודה לך

      תודה, מלאו אסמייך? ואני חשבתי שכוכבים יש רק בדלי. (:-

       

      צטט: inspire 2007-11-12 18:36:10

      לטובת הזמן והמקום, אפלפלד לא מזיז לי. מזיז לי, כרגע, שהמילים היומיומיות לכאורה, נסדרו להם ביד קוסמת להעביר ריגושים ותחושות רגע, נעימים ומענגים, אל הקורא, אלי.

      כמו משב רוח קליל, שמביא ניחוחות מקום רחוק ועם זאת מעבר לעיקול החיים שלך, שמביא קולות עמומים ועם זאת מצטלצלים בעונג רבתי, כך היא הכתיבה שלך בפוסט הזה.

      ה- "שונה" כאן מיוחד. יש בו ים רוגע, משלים, מכיל, ועם זאת הסתננות אדי סיכום-תקופה. החזאים מרחיקי הראות יצקצקו בלשונם ויסננו לעצמם, שהברומטר מתחיל להשתולל ושגשם זלעפות, שלא בעתו, מתכדרר מעבר לאופק הנפש. ואני? חפץ בצלול הזה שלך, שמשקף מלאכים של מעלה ואנשים של מטה, מחשבות של פנים, וחיי-רגע של חוץ.

      אז, כשהכל מרצד סביבך במילים נוגהות, ניצה, אפלפלד לא מזיז לי. את פה.

      מוטי 

       

      יום אחד אני אקבץ את התגובות שלך, אליי ואל אחרים. יום אחד אני אעשה מהן פוסט ואשגר אותן כאוצר הטוקבק הגדול של המקום הזה. אני כל כך מודה לך, כל מה שכתבת, עושה השראה לכתוב עוד. תודה.

       

      צטט: הדר בר-אל 2007-11-12 16:35:34

      הנרטיב האמיתי הוא, היכולת שלך לשזור באומנות.

      כן, כן. ממש. באומנות.

      החלטת לברך את העם שלך בשבת שלום, זה הכי.

      אני מחכה כבר לשמוע את סיפורה של חברתך החדשה, יש משהו

      מלא קסם בסיפוריהם של אנשים מבוגרים, הרי גם הם חיו.

      יש משהו מלא קסם, נכון. יש חיים שהם ספרי היסטוריה מהלכים. ואני מתפעלת בכל פעם מחדש מהזיכרון שסוחף למחוזות הילדות, הנעורים, האהבות שבחלקן כבר באדמה והיכולת לשרוד את היום-יום.

        14/11/07 22:55:

      ניצה

      נפלא מה שעשית פה

      רמזת לא רמזת

      ובדרך עשירה כל כך

      המחברת סיפורים ודמויות

      וסוד

       

      מאוד נוגע

        14/11/07 19:51:

      אוהבת לקרוא את שאת עוברת,

      תמיד לוקח אותי למקומות שלי בסיפורים שלך.

      ותודה על ההמלצה לקטרינה. קוראת ונהנת.

        14/11/07 10:11:

      שלום ניצה

      נסעתי אתך, הייתי אתך אך לא סיפרת למה בכית ביום הקודם.

      "קטרינה", אחרי מה שסיפרת חובה לקרוא.

       כל טוב

      שולמית

       

      צטט: עט להשכיר 2007-11-12 14:06:52

       

      צטט: יהודית מליק-שירן 2007-11-12 06:56:58

      ניצה יקרה,

      הרגשתי שאת כותבת אותי, את מחשבותיי. חשתי הזדהות גדולה ,כאם לחייל שעוד מעט יתגייס ובא ממגמת מוסיקה ואמנות ויודע שהכל עניין של פרוטקציה, ואין סיכוי שימצא את מקומו לא בלהקה צבאית, לא בתזמורת צהל, לא בכל מה שקשור למוסיקה גם אם הוא נגן מעולה...פשוט אין סיכוי. נלחם רק על האמנות הממוחשבת עליה אינו מוכן לוותר.

       

      אהבתי עוד יותר את התחברותך לאנשים במונית, על פיסת ארץ ישראל אקראית גילית את האחווה הלאומית בקיומה על סף מלחמה. כי בחיים אדם לאדם חומה אטומה, והנה התמזל מזלך וחווית ביופי האופייני לאותות מלחמה.

       

      אהבתי את מחשבותיך מקאטרינה המתחברות אל החיים. והכתיבה שלך יפה ומרשימה. פשוט הנאה צרופה.

      תודה

      יהודית

      שלום חברה חדשה שלי, תודה. מאוד שמחתי לקרוא את מילותייך, הזדהותך והתייחסותך. את מוזמנת, איזה קפה את אוהבת?

       ניצה יקרה,

      איזה קפה אני אוהבת? נס קפה וקפה תורכי. שניהם לוקחים אותי למחשבות מצויינות. בואי לבקר, אולי מילותיי יגעו גם בך. לעונג לי החברות בינינו

      יהודית 

        13/11/07 20:22:

      איזה יופי של שזירה

      חוטים ממקומות שונים

      נרקמים אל תוך פוסט אחד

      קסם.

        13/11/07 18:59:

      לא פלא

      שיש לך כל כך הרבה כוכבים

      את כותבת נפלא

      אחזור לככב

      כשיהיה

        13/11/07 16:40:

      איזה פוסט קסום.

      הכתיבה שלך מדהימה אותי תמיד, אני לעולם לא יכולה להפסיק פוסט שלך באמצע.

       

      אני לא כל כך מתגעגעת ל"דרך יבנה"...

      פעם רחובותית לא תמיד רחובותית...

       

      נפלאה את ניצה! 

        13/11/07 16:34:

       

      צטט: עט להשכיר 2007-11-12 01:36:51

       

      צטט: הסמויה 2007-11-12 00:17:46

      אני אוהבת כשאת מספרת סיפורים....

      אורית

      אולי אני אשנה כיוון בקריירה ואתחיל גם לספר אותם בקול? אולי. ואני אוהבת אותך בלי קשר לכלום רק בגלל מי שאת.

      זה רעיון מדהים!!!   איך לא חשבת על זה קודם? ואולי בעצם כן, תיישמי?

        13/11/07 00:16:

      מלאו אסמי כוכבים אז שבתי

       

      תודה לך

      צטט המיתולוגית:

      אמר רבי נחמן מברסלב - "בכל ספר חקוקה, דמו דיוקנו של מחברו" כשיצא לאור ולאוויר העולם, ספרך, נוכל שוב ועוד לגמוע את דיוקנך ולא לרוות. ישנם בני אדם שיודעים לראות את להבת הנר הרכה והנרעדת וישנם כאלה, מבורכים, שיודעים להדליקה, שיודעים לשמרה שיודעים - להביא אליה מילים ולתאר את יופיה. ואת מאלה - - המבורכים. וכשזה כך, את משיבה אליי את הכישור, כי אני רוצה לכתוב לך אגדות - - ישנם כל כך הרבה רגעים אתך, שאני יודעת שאת נכתבת בעננים. תודה על הרכות שאת פורשת כמצע לחשרוני. תודה על האור המנצנץ כגחלילית , במסלול מבטינו תודה שאת.
        12/11/07 18:36:

      לטובת הזמן והמקום, אפלפלד לא מזיז לי. מזיז לי, כרגע, שהמילים היומיומיות לכאורה, נסדרו להם ביד קוסמת להעביר ריגושים ותחושות רגע, נעימים ומענגים, אל הקורא, אלי.

      כמו משב רוח קליל, שמביא ניחוחות מקום רחוק ועם זאת מעבר לעיקול החיים שלך, שמביא קולות עמומים ועם זאת מצטלצלים בעונג רבתי, כך היא הכתיבה שלך בפוסט הזה.

      ה- "שונה" כאן מיוחד. יש בו ים רוגע, משלים, מכיל, ועם זאת הסתננות אדי סיכום-תקופה. החזאים מרחיקי הראות יצקצקו בלשונם ויסננו לעצמם, שהברומטר מתחיל להשתולל ושגשם זלעפות, שלא בעתו, מתכדרר מעבר לאופק הנפש. ואני? חפץ בצלול הזה שלך, שמשקף מלאכים של מעלה ואנשים של מטה, מחשבות של פנים, וחיי-רגע של חוץ.

      אז, כשהכל מרצד סביבך במילים נוגהות, ניצה, אפלפלד לא מזיז לי. את פה.

      מוטי 

       

        12/11/07 16:35:

      הנרטיב האמיתי הוא, היכולת שלך לשזור באומנות.

      כן, כן. ממש. באומנות.

      החלטת לברך את העם שלך בשבת שלום, זה הכי.

      אני מחכה כבר לשמוע את סיפורה של חברתך החדשה, יש משהו

      מלא קסם בסיפוריהם של אנשים מבוגרים, הרי גם הם חיו.

       

      צטט: ג'ו מ 2007-11-12 07:58:16

      ניצה היקרה, בסוף הגעתי.

      פוסט כל כך יפה שמתחבר ומשלים את הפוסט הקודם.

      הניגודים בחיים כל כך מרתקים כך שנראה לי שלפעמים חייבים להיות בתחתית בשביל לחוות הנאה אמיתית מדברים כל כך פשוטים.

       

      ליל הבדולח, נהג המונית שמזמין חייל, נהג המונית שאולי "עוקץ" את האברך, ה"דוגמנית" לפני האברך, האיש שהיא כבר לא תראה ושככל הנראה היה הדבר המשמעותי ביותר בחייה, גן העדן המקומי, קטרינה ועוד.

       

      כל כך הרבה דברים שמתחברים כל כך יפה וכרגיל בכתיבה כל כך רהוטה, שוטפת, ומעניינת.

       

      תודה רבה.

      ג'ו, לא הייתי מודאגת. בסוף הגעת? אם הגעת הרי אתה ראשון, לא בסוף. אני חושבת שלכל אחד מאיתנו מגיע המקום הראשון. ואתה יודע מה? אפילו הבחנת באמירת הנהג לאברך שלא ידעתי אם רק אני חשה בעקצוץ והבאתי כלשונה ותהיתי, אם מישהו ישים לב. הנה אתה, ענק, עם שימת הלב לפרטים. ואני מתרגשת למחשבה שאתה מבין שהאיש בציור - תמונה הוא הסיפור- סיפור "שיסתפר" מפיה של חברתי החדשה מתוך ליבה.

      ומה עוד? כן. הרבה תודה ממני.

       

      צטט: ליאת זנד 2007-11-12 07:43:22

       

      מקסים.

       

      הידעת, אבא שלי נולד באותה שנה ובאותו מקום בו נולד אפלפלד. חוצמיזה שהוא סופר נפלא יש לי אליו זיקה נוספת.

      ליאתי, אנשים מתייחסים אל אפפלפלד כאל סופר שואה. זה אולי תאם לספריו הקודמים אבל לא לאחרונים. הדברים טבועים בטקסט ואולם חלה התרחקות מסויימת ועלילות הרומנים שלו פורשות כנפיים למחוזות נוספים. הוא מולך במילים, מביא את עצמו כאישה, כילד, כאיש, כגוי, כיהודי. העברית רכה יותר, מדוברת יותר ועוצמת התיאורים מעוררת תמונות אמת בלב הקורא. זכה אבא זאנד להיות בן עירו וזכה יותר מכל בך שאת בתו הגאה. נשיקות.

       

      צטט: יפעת פלד 2007-11-12 07:43:12

      מצויין.

      לא הרבה אנשים יכולים להקפיא רגעים בחיים ולתארם בצורה חיה ומדוייקת כ"כ.

      דיוק שיכולתי לראות וליצור.

       

      מצד שני, מזמן גם לא נסעתי באוטובוס..

       

      בוקר טוב,

      :-)

      מתוקה, אוטובוס הוא חווית תיאטרון לשמה. אתמול למדתי על תרופת סבתא חדשה. אני מקשיבה לכולם, זה מרתק. מונית שירות זה תיאטרון קטן יותר, אינטימי יותר. תאמיני לי תמורת פחות מכרטיס תיאטרון יש לך אפשרות לצפות במיטב ומותר לך גם להשתתף. (שזה ייתרון).

      המון תודה ויום טוב בהמשך. הבוקר היה מצויין... בזכותך.

       

      צטט: יהודית מליק-שירן 2007-11-12 06:56:58

      ניצה יקרה,

      הרגשתי שאת כותבת אותי, את מחשבותיי. חשתי הזדהות גדולה ,כאם לחייל שעוד מעט יתגייס ובא ממגמת מוסיקה ואמנות ויודע שהכל עניין של פרוטקציה, ואין סיכוי שימצא את מקומו לא בלהקה צבאית, לא בתזמורת צהל, לא  בכל מה שקשור למוסיקה גם אם הוא נגן מעולה...פשוט אין סיכוי. נלחם רק על האמנות הממוחשבת עליה אינו מוכן לוותר.

       

      אהבתי עוד יותר את התחברותך לאנשים במונית, על פיסת ארץ ישראל אקראית גילית את   האחווה הלאומית בקיומה על סף מלחמה. כי בחיים אדם לאדם חומה אטומה, והנה התמזל מזלך וחווית ביופי האופייני לאותות מלחמה.

       

      אהבתי את מחשבותיך מקאטרינה המתחברות אל החיים. והכתיבה שלך יפה ומרשימה. פשוט הנאה צרופה.

      תודה

      יהודית 

      שלום חברה חדשה שלי, תודה. מאוד שמחתי לקרוא את מילותייך, הזדהותך והתייחסותך. את מוזמנת, איזה קפה את אוהבת?

       

      צטט: עידן צמרת 2007-11-12 03:24:43

      יש אנשים שיודעים וטובים בכתיבה ויש כאלה שיודעים וטובים באכילה!

      את הכתיבה

      אני האכילה

      ואת מבשלת סיפורים מופלאים!

      עידני,

      פתאום ככה באמצע היום? בלי חיבוק ? רק ענייני אוכל וסיפורת? מה יהיה? מהתל וזולל? מתה עליך ילד שלי. תודה.

      יורם,

       

      אתה מצליח להיות בהיר ומדוייק, להפתיע אותי ולהעלות ניצוץ ודמעה בעינייי. עם ההבנה הזו הלכת דיי רחוק והגעת בדיוק .

      בעדינות, בלי פולשנות-יתר, בחוכמה וברגישות. אם הייתי צריכה לכתר את תגובתך , הייתי מכתרת במילים הבאות: נפלאות התבונה

      ומוסיפה,

      תודה

        12/11/07 11:05:

       

      צטט: עט להשכיר 2007-11-12 00:26:51

       

      צטט: yoram marcus 2007-11-11 20:24:12

      הנרטיב של המוח:

      רצף של מחשבות, של קטעי סיפורים הקושרים עבר עם הווה וכך יוצרים סיפור חדש שיש לו קיום וחיים - חדשים - משל עצמו. ולפתע מתגלה שהטקסט הנשכח מתחילת אותו סיפור, הוא הטקסט מהספר שכל כך השאיר חותם או דומה לו או משלים אותו. "קאטרינה", היה הספר היחיד של אפלפלד שקראתי. ולפני שנים לא מעטות. וזכור לי שהוא היה מרתק. קאטרינה היא גויה פרימיטיבית, שבגיל 16 בורחת מביתה ומכפרה ולומדת להכיר את היהודים אותם הכול שנאו וערכו בהם פוגרומים, עד שהיא מסתפחת אליהם - באהבה גדולה - וסובלת כמותם ובקושי שורדת. לאחר שרצחה רוצח כנקמה וכהגנה-עצמית, ונדונה למאסר ממושך, היא משתחררת, חוזרת לכפרה והספר הוא בעצם וידויה. היא בת 80, בדיוק הגיל של חברתך החדשה, המקסימה ומלאת החיים שאת משמשת לה 'סופרת צללים', והמוח והאסוציאציות הנטוות בתוכו הם שמעבירים מאחת לשנייה, ויוצרים מהשוני הכה בולט, אחדות מופלאה.

      יצירה מעולה - ניצה.

      הכוכב שלי, הוא פשוט כדי להמחיש זאת.

      יורם, בהוקרה...

      יורם מה יהיה? כמעט ולא הותרת סקרנות בקרב מצ'וטטי הפוסט הזה לקריאת הספר.

      יש עוד כמה סיבות לבואה שלך קאטרינה... במרחק של 24 שעות הבנתי גם אותן.

      ולאור העובדה שקראת לפוסט הזה יצירה, אני נבוכה ומודה לך.

      ממליצה לך בחום לקחת פסק זמן ולקרוא את - כל אשר אהבתי- של אהרון אפלפלד, גם הוא בהוצאת כתר. .

      תודה רבה

      ניצה

      אשתדל ניצה, כשיימצא לי זמן, לקרוא את אשר המלצת.

      במרחק של 24 שעות, גם אני הבנתי:

       "זה יכול לקרות לכל אחד, הכי חשוב לאבחן למה זה קרה, להבין שסוף העולם מתעכב ובכלל לא קשור בך. כבר נחבלת, נכון, כואב מאוד, אז מה? את זוכרת מתי היה יותר נורא? שכחת?"

      זו ניצה, בפרולוג, במונולוג הפותח על עצמה. וזו קאטרינה, באפילוג החותם והמסיים:

      "שמי קאטרינה ובקרוב ימלאו לי שמונים שנה...הכלונסאות אף שהרקיבו, עדיין תקועים במקומם, הדוממים מאריכים שנים, רק האדם נחטף בלא עת... זכרונו של האדם חזק ממנו... הזיקנה מקרבת את האדם באין משים, אל עצמו ואל המתים. המתים האהובים מקרבים אותנו אל אלוהים... הלקח בא אליי באיחור של שנים, טבול בניסיונות רבים."

      הלקח, הוא שהביא את קאטרינה. יצר את המכנה המשותף. הוא, באחדות זהויות שמעבר לשנים, העלה אותה מן האוב. כל 'חטאה' של קאטרינה, והדבר שנכשלה בו (קשות!), היה שרצתה לעשות טוב. מעט לעצמה, והרבה לאחרים. האהבה הגדולה שחשה לאורך כל  הדרך, ולאורה הלכה, שהפכה לה לרועץ.

       

       

        12/11/07 07:58:

      ניצה היקרה, בסוף הגעתי.

      פוסט כל כך יפה שמתחבר ומשלים את הפוסט הקודם.

      הניגודים בחיים כל כך מרתקים כך שנראה לי שלפעמים חייבים להיות בתחתית בשביל לחוות הנאה אמיתית מדברים כל כך פשוטים.

       

      ליל הבדולח, נהג המונית שמזמין חייל, נהג המונית שאולי "עוקץ" את האברך, ה"דוגמנית" לפני האברך, האיש שהיא כבר לא תראה ושככל הנראה היה הדבר המשמעותי ביותר בחייה, גן העדן המקומי, קטרינה ועוד.

       

      כל כך הרבה דברים שמתחברים כל כך יפה וכרגיל בכתיבה כל כך רהוטה, שוטפת, ומעניינת.

       

      תודה רבה.

        12/11/07 07:43:

       

      מקסים.

       

      הידעת, אבא שלי נולד באותה שנה ובאותו מקום בו נולד אפלפלד. חוצמיזה שהוא סופר נפלא יש לי אליו זיקה נוספת.

        12/11/07 07:43:

      מצויין.

      לא הרבה אנשים יכולים להקפיא רגעים בחיים ולתארם בצורה חיה ומדוייקת כ"כ.

      דיוק שיכולתי לראות וליצור.

       

      מצד שני, מזמן גם לא נסעתי באוטובוס..

       

      בוקר טוב,

      :-)

      ניצה יקרה,

      הרגשתי שאת כותבת אותי, את מחשבותיי. חשתי הזדהות גדולה ,כאם לחייל שעוד מעט יתגייס ובא ממגמת מוסיקה ואמנות ויודע שהכל עניין של פרוטקציה, ואין סיכוי שימצא את מקומו לא בלהקה צבאית, לא בתזמורת צהל, לא  בכל מה שקשור למוסיקה גם אם הוא נגן מעולה...פשוט אין סיכוי. נלחם רק על האמנות הממוחשבת עליה אינו מוכן לוותר.

       

      אהבתי עוד יותר את התחברותך לאנשים במונית, על פיסת ארץ ישראל אקראית גילית את   האחווה הלאומית בקיומה על סף מלחמה. כי בחיים אדם לאדם חומה אטומה, והנה התמזל מזלך וחווית ביופי האופייני לאותות מלחמה.

       

      אהבתי את מחשבותיך מקאטרינה המתחברות אל החיים. והכתיבה שלך יפה ומרשימה. פשוט הנאה צרופה.

      תודה

      יהודית 

        12/11/07 03:24:

      יש אנשים שיודעים וטובים בכתיבה ויש כאלה שיודעים וטובים באכילה!

      את הכתיבה

      אני האכילה

      ואת מבשלת סיפורים מופלאים!

       

      צטט: הסמויה 2007-11-12 00:17:46

      אני אוהבת כשאת מספרת סיפורים....

      אורית

      אולי אני אשנה כיוון בקריירה ואתחיל גם לספר אותם בקול? אולי. ואני אוהבת אותך בלי קשר לכלום רק בגלל מי שאת.

       

      צטט: איתן זקצר 2007-11-11 23:50:45

      נ   י   צ    ה           צ    מ   ר    ת   

      א   ש    ת         -      א   ש    כ   ו   ל  ו   ת.

       

      איתן יקירי, אכן, האם אתה יודע שבעברית יש הקוראים לבלוג אשכול? אתה ודאי יודע. ועל אשת? מי אני שאלין? רק אשמח. תודה איש.

       

      צטט: yoram marcus 2007-11-11 20:24:12

      הנרטיב של המוח:

      רצף של מחשבות, של קטעי סיפורים הקושרים עבר עם הווה וכך יוצרים סיפור חדש שיש לו קיום וחיים - חדשים - משל עצמו. ולפתע מתגלה שהטקסט הנשכח מתחילת אותו סיפור, הוא הטקסט מהספר שכל כך השאיר חותם או דומה לו או משלים אותו. "קאטרינה", היה הספר היחיד של אפלפלד שקראתי. ולפני שנים לא מעטות. וזכור לי שהוא היה מרתק. קאטרינה היא גויה פרימיטיבית, שבגיל 16 בורחת מביתה ומכפרה ולומדת להכיר את היהודים אותם הכול שנאו וערכו בהם פוגרומים, עד שהיא מסתפחת אליהם - באהבה גדולה - וסובלת כמותם ובקושי שורדת. לאחר שרצחה רוצח כנקמה וכהגנה-עצמית, ונדונה למאסר ממושך, היא משתחררת, חוזרת לכפרה והספר הוא בעצם וידויה. היא בת 80, בדיוק הגיל של חברתך החדשה, המקסימה ומלאת החיים שאת משמשת לה 'סופרת צללים', והמוח והאסוציאציות הנטוות בתוכו הם שמעבירים מאחת לשנייה, ויוצרים מהשוני הכה בולט, אחדות מופלאה.

      יצירה מעולה - ניצה.

      הכוכב שלי, הוא פשוט כדי להמחיש זאת.

      יורם, בהוקרה...

      יורם מה יהיה? כמעט ולא הותרת סקרנות בקרב מצ'וטטי הפוסט הזה לקריאת הספר.

      יש עוד כמה סיבות לבואה שלך קאטרינה... במרחק של 24 שעות הבנתי גם אותן.

      ולאור העובדה שקראת לפוסט הזה יצירה, אני נבוכה ומודה לך.

      ממליצה לך בחום לקחת פסק זמן ולקרוא את - כל אשר אהבתי- של אהרון אפלפלד, גם הוא בהוצאת כתר. .

      תודה רבה

      ניצה

        12/11/07 00:17:

      אני אוהבת כשאת מספרת סיפורים....

      אורית

       

      צטט: yuval z 2007-11-11 11:11:47

       כבר נחבלת, נכון, כואב מאוד,אז  מה?....

      ניצה יקרה,
      הפוסט שכתבת רק מראה
      שהכישרון הולך איתך
      ואותו אף אחד לא יוכל לקחת...




       

       ואם עד אליך הגעתי - נגעתי- אין לי אלא לשמוח בחלקי. יובל היקר אני מאוד מודה לך

       

       

       

      צטט: איירבוס-max 2007-11-11 10:42:37

       

      צטט: עט להשכיר 2007-11-11 05:44:45

       

      צטט: איירבוס-max 2007-11-11 05:11:24

      יקירה עד אין קץ!

      את תופרת סיפורים אפילו מנסיעה.

      את אורגת אגדות צובטות מהתבוננות.

       

      וכל זה עוד בדרך למושבניקית

      שאמורה להיות הסיפור האמיתי.


      ויש עוד סיפור קטן שמצופה ממך:

      סיפור פ' ופראג.

      (עיר שכולה יהלום!)

      תופרת אני ותופרת. קרעים וחוטים נטווים כל הזמן. גם שם, גם פה, גם כאן. תודה לאל שאני זוכרת להזכיר את הסיפור האמיתי. וכמה טוב שאתה טורח להזכיר שיש גם ציפיות. ובכלל כמה טוב שאתה חבר טוב. שבוע נפלא לך חנוך היקר.

      נבוך + נשיקה 

      בהחלט!!!

        11/11/07 23:50:

      נ   י   צ    ה           צ    מ   ר    ת   

      א   ש    ת         -      א   ש    כ   ו   ל  ו   ת.

       

       

      צטט: maryb* 2007-11-11 10:41:32

      הסערה שלך מורגשת...

      "מה אני צבא העם למען עצמי..." - דפנטלי כן !!!

      זה קודם על אנחנו למען עצמנו ואחר כך באים האחרים ...

      וגם כוכב ירוק מנצנץ בשבילך, עכשיו גם אני יכולה....

      שיהיה שבוע נפלא !!!!

      לא במקרה, לא בכוונה, לא במודעות, אבל כן. את צודקת. מזל טוב, כבר אמרתי?

       

      צטט: סנייק 2007-11-11 09:10:07

      שונה ויפה.

       

      זכי, פעם בכשאתה מגיב אצלי, יש לך אמירה שאני לוקחת לתשומת לבי. רק שתדע. תודה

       

      צטט: כש-רונית 2007-11-11 05:49:27

      היי מזמן לא ביקרתי ואולי רק שבוע שלפעמים נראה כנצח

       

      ואת מטיילת ברחבי הארץ ונפגשת עם זקנות מרתקות כמו הסבתא שלי שכתבתי עליה היום ופ נסע לפראג שכמעט כתבתי עליה אתמול שיר שעוד ייכתב כי זו העיר , לדעתי, הכי יפה בעולם

      ואת מצליחה לקחת אותי איתך לטיול בארץ ובתוך שבילי הנפש

       

      תודה וחבל שאזלו הכוכבים

      שלך 

      רונית

      כמה ריגשת אותי. אל תצטערי על הכוכבים. אני מצטערת על שלי בשביל שתינו, כלומר כשהם נגמרים. כן פראג יפה וגם נפש האדם... בסך הכל צריך להתבונן. תודה מתוקה

        11/11/07 20:24:

      הנרטיב של המוח:

      רצף של מחשבות, של קטעי סיפורים הקושרים עבר עם הווה וכך יוצרים סיפור חדש שיש לו קיום וחיים - חדשים - משל עצמו. ולפתע מתגלה שהטקסט הנשכח מתחילת אותו סיפור, הוא הטקסט מהספר שכל כך השאיר חותם או דומה לו או משלים אותו. "קאטרינה", היה הספר היחיד של אפלפלד שקראתי. ולפני שנים לא מעטות. וזכור לי שהוא היה מרתק. קאטרינה היא גויה פרימיטיבית, שבגיל 16 בורחת מביתה ומכפרה ולומדת להכיר את היהודים אותם הכול שנאו וערכו בהם פוגרומים, עד שהיא מסתפחת אליהם - באהבה גדולה - וסובלת כמותם ובקושי שורדת. לאחר שרצחה רוצח כנקמה וכהגנה-עצמית, ונדונה למאסר ממושך, היא משתחררת, חוזרת לכפרה והספר הוא בעצם וידויה. היא בת 80, בדיוק הגיל של חברתך החדשה, המקסימה ומלאת החיים שאת משמשת לה 'סופרת צללים', והמוח והאסוציאציות הנטוות בתוכו הם שמעבירים מאחת לשנייה, ויוצרים מהשוני הכה בולט, אחדות מופלאה.

      יצירה מעולה - ניצה.

      הכוכב שלי, הוא פשוט כדי להמחיש זאת.

      יורם, בהוקרה...

        11/11/07 18:44:

      ניצה יקרה,

      מדינת ישראל כולה, הייתה במונית הזאת...אני מכירה את ההרגשה.

      תיארת גם את ההיסטוריה שלנו, בצורה מופלאה.

      את כותבת מעולה !

      תודה.

        11/11/07 11:11:
       כבר נחבלת, נכון, כואב מאוד,אז  מה?....

      ניצה יקרה,
      הפוסט שכתבת רק מראה
      שהכישרון הולך איתך
      ואותו אף אחד לא יוכל לקחת...




        11/11/07 10:42:

       

      צטט: עט להשכיר 2007-11-11 05:44:45

       

      צטט: איירבוס-max 2007-11-11 05:11:24

      יקירה עד אין קץ!

      את תופרת סיפורים אפילו מנסיעה.

      את אורגת אגדות צובטות מהתבוננות.

       

      וכל זה עוד בדרך למושבניקית

      שאמורה להיות הסיפור האמיתי.


      ויש עוד סיפור קטן שמצופה ממך:

      סיפור פ' ופראג.

      (עיר שכולה יהלום!)

      תופרת אני ותופרת. קרעים וחוטים נטווים כל הזמן. גם שם, גם פה, גם כאן. תודה לאל שאני זוכרת להזכיר את הסיפור האמיתי. וכמה טוב שאתה טורח להזכיר שיש גם ציפיות. ובכלל כמה טוב שאתה חבר טוב. שבוע נפלא לך חנוך היקר.

      נבוך + נשיקה 

        11/11/07 10:41:

      הסערה שלך מורגשת...

      "מה אני צבא העם למען עצמי..." - דפנטלי כן !!!

      זה קודם על אנחנו למען עצמנו ואחר כך באים האחרים ...

      וגם כוכב ירוק מנצנץ בשבילך, עכשיו גם אני יכולה....

      שיהיה שבוע נפלא !!!!

        11/11/07 09:10:

      שונה ויפה.

       

        11/11/07 05:49:

      היי מזמן לא ביקרתי ואולי רק שבוע שלפעמים נראה כנצח

       

      ואת מטיילת ברחבי הארץ ונפגשת עם זקנות מרתקות כמו הסבתא שלי שכתבתי עליה היום ופ נסע לפראג שכמעט כתבתי עליה אתמול שיר שעוד ייכתב כי זו העיר , לדעתי, הכי יפה בעולם

      ואת מצליחה לקחת אותי איתך לטיול בארץ ובתוך שבילי הנפש

       

      תודה וחבל שאזלו הכוכבים

      שלך 

      רונית

       

      צטט: איירבוס-max 2007-11-11 05:11:24

      יקירה עד אין קץ!

      את תופרת סיפורים אפילו מנסיעה.

      את אורגת אגדות צובטות מהתבוננות.

       

      וכל זה עוד בדרך למושבניקית

      שאמורה להיות הסיפור האמיתי.


      ויש עוד סיפור קטן שמצופה ממך:

      סיפור פ' ופראג.

      (עיר שכולה יהלום!)

      תופרת אני ותופרת. קרעים וחוטים נטווים כל הזמן. גם שם, גם פה, גם כאן. תודה לאל שאני זוכרת להזכיר את הסיפור האמיתי. וכמה טוב שאתה טורח להזכיר שיש גם ציפיות. ובכלל כמה טוב שאתה חבר טוב. שבוע נפלא לך חנוך היקר.

       

      צטט: ליאור רועי 2007-11-11 03:23:42

      הי ניצל'ה,

      רצף מחשבתי מעניין. שוטף אבל אחר.

      הרגיש לי שונה מפוסטים אחרים שלך..

       

      מי שאמר שאפשר לשלוט במחשבות, לא ממש הכיר אותי. ואת צודקת, לאחרונה אני "אחרת" קצת.. גם אני הרגשתי כך. תודה ליאור ובכלל שיהיה יום נהדר

        11/11/07 05:11:

      יקירה עד אין קץ!

      את תופרת סיפורים אפילו מנסיעה.

      את אורגת אגדות צובטות מהתבוננות.

       

      וכל זה עוד בדרך למושבניקית

      שאמורה להיות הסיפור האמיתי.


      ויש עוד סיפור קטן שמצופה ממך:

      סיפור פ' ופראג.

      (עיר שכולה יהלום!)

        11/11/07 03:23:

      הי ניצל'ה,

      רצף מחשבתי מעניין. שוטף אבל אחר.

      הרגיש לי שונה מפוסטים אחרים שלך..