זה הפוסט הראשון שלי בקפה. הוא הוסר מתישהו, באחת ההתכעסויות שלי, ועכשיו החלטתי להחזיר עטרה ליושנה ולהעלות אותו מחדש.
===========================
זה התחיל כבדיחה פרטית, אישית. גלשתי וראיתי מישהי מבקשת כוכבים. סתם. ככה. בתור טובה. ואמרתי לעצמי: וואלה, על זה אף פעם לא חשבתי. ואני, שאף פעם לא רוצה לבקש טובות, האם אעז? ואמרתי לעצמי: אולי אעשה כמעשה ג'ורג' קוסטנזה, שהחליט לעשות הפוך מהרגיל, ובמקום להזמין Tuna on toast, coleslaw, cup of coffee הזמין Chicken salad, on rye, untoasted ... and a cup of tea. וסיים את הארוחה בחברתה של ויקטוריה החיננית. אבל אחר כך נזכרתי שג'רי היה חייב לקלקל לו ולומר: You know chicken salad is not the opposite of tuna, salmon is the opposite of tuna, 'cos salmon swim against the current, and the tuna swim with it. ואז, אחרי שרציתי לצרף תמונה מתאימה לבקשה, ודחיתי אחת שמראה קבצן קרוע-בגדים יושב על המדרכה, בפינת שדרות הכוכבים פינת רחוב "טוב-לב", כובעו מונח לפניו ומראה עגמומי על פניו, ממתין לנדבת אנשים טובים צפה ועלתה תמונת ילדות. מלפני כמעט שישים שנה. והלכתי לאלבום המרופט, הישן, והוצאתי תמונה קצת מקומטת, דהוייה, חומה למראה, גרעינית.
|
אחרי שהעליתי את הבקשה לפוסט שאלתי את עצמי: מי זה הילד שבתמונה? במה הוא קשור אלי? הפסיכולוגים יגידו שכאן התחיל הכל. אבל אני לא יודע דבר. לא יודע מי הביא אותי לצלם, שהרי מצלמות ביתיות היו נדירות באותו זמן. ולמה אני מושיט את היד? ומי משך את תשומת ליבי, אז? האם היה זה אבי? שימים לא רבים אחר כך נטש אותנו, ומאז, ועד יום מותו, הקשרים היו רופפים עד לא קיימים. או אולי הייתה זו אימי, תבדל"א? סבא? סבתא? לא יודע. ובסוף שאלתי: מה הקשר ביני והילד שבתמונה? ולא ידעתי לענות. אולי פעם אדע.