0
לוותר על משהו, פשוט כי אין ברירה להילחם באוויר, בלוחם שפרש- זה בלתי אפשרי לרצות לטעם עוד , אך הכל כבר תפל כל כך קצת, כל כך מעט, שעושה כל כך טוב.
לראות את המעבר, את זה אני יכולה אך לגעת בפסל, עם מבט קפוא הפך אותי למעורפלת כל כך להיות שם אפילו שכולם כבר נטשו.
להתקרב אליך, זה להתקרב אל עצמי אך בבריכה הזאת- המים יבשו גם קרח לא נשאר, שיחכה לשמש שתחמם ואולי תזכיר לנו, איך שוחים.
פעם בתמימותי, הייתי רצה, רצה אחריך עם מראה שתראה את עצמך בידיים שלי. פעם בידיי הרועדות, הייתי מחבקת, הייתי מכילה את כל מה שאתה לא מסוגל.
אולי החיים, הם לא מה שהבטיחו כשהיינו ילדים אולי הפחד, כבר לובש צורה והלב מתכווץ, כמו נורת אזהרה אולי פעם שנהיה ילדים, נוכל להבין שנחזיק ידיים לפני החשיכה ונביט אחד בשני בצער, בחרטה.
|