לא מבין איך התגובה הנ"ל הגיעה לפוסט הראשון שלך.

כתבתי לך משהו חדש.

אני מחפש את סימני השאלה העגולים (לא כפופים) כי יש לי מעט עמודי סימני קריאה.

כשאני מחפש תשובות לשאלות, אני נזקק מידי פעם לעמודים כדי להשען עליהם, לזכור את הדרך ממנה באתי ולאן רציתי לנגיע.

יש לי ויהיו לי הרבה סימני שאלה, אך מה שנותן לי כוח לעבור ביניהם הם העמודים שאני חוזר אליהם תמיד: עמודי האהבה, עמודי האנושיות, ועמודי האמונה בטוב.

בלי עמודים , אני חושב, יסתחררו לנגד עיני כל סימני השאלה, והם יהפכו לגורם בולם...

לפני היד המושטת לכוכבים יבוא המבט הנצחי המחפש אותם. אולי המבט המחפש איזה כוכב מיוחד. לא את כולם. אולי כוכב אישי.... אין שום דבר עצוב בלהושיט יד לעבר כוכבים שם למעלה, ולדעת שלעולם-לעולם לא תגיע אליהם. ואפילו אתה, שמבין בחלל יותר מאיתנו, יודע שגם אמת זו היא זמנית. (הערה: שלוש שורות אלו נולדו בגלל החורף המתקרב)