כותרות TheMarker >
    ';

    פוליטיקה זעירה

    בעיקר על החוויה הפוליטית וקצת על אהבות אחרות-כיצד מתנהלים הדברים במאה ה-21 בין אידאולוגיה למסחר. על האדם כחיה פוליטית, על תרבות ואידאולוגיה. על נושאים שברומו של עולם ועל זוטות מן הקרקעית.

    ארכיון

    0

    סרקוזי ואמריקה - רוצים סיפור אהבה

    10 תגובות   יום ראשון, 11/11/07, 10:56

    עלייתו לשלטון בצרפת של ניקולא סרקוזי גילמה בתוכה הבטחה למערכת יחסים חדשה עם ארצות הברית. הנשיא הצרפתי נחשב כמי שמעריץ את ארצות הברית וקמפיין הבחירות שלו  נתפס בצרפת, כחיקוי של המודל האמריקאי. בקרב חוגי השמאל ידוע ניקולא סרקוזי בכינוי "ניקולא האמריקאי".  במהלך מסע הבחירות ולפניו, ניקולא ואשתו לשעבר, ססליה, התייצבו לכל מקום יחדיו, והזוגיות שלהם זכתה לחשיפה כמו שלא נראתה מעולם בעולם הפוליטי בצרפת. החשיפה התקשורתית של הזוג המלכותי, נפנופי הידיים והתמונות על חוף הים, גרמו לצרפתים לראות בסרקוזי ורעייתו בבואה של הקלינטונים או הקנדיים, והבטחה לגישה חדשה בפוליטיקה הצרפתית.   

    אך האגדה האמריקאית הזו התנפצה לאחר הבחירות, כאשר סיסליה סרקוזי החלה להופיע ולהעלם תדירות מן החיים הציבוריים בצרפת ולא מילאה כמצופה ממנה את תפקידה כגברת הראשונה של צרפת. לפני שבועיים, הגיעו הרחישות והרכילויות לקיצן, כאשר הזוג המלכותי הודיע בהודעה לקונית קצרה ורשמית על גרושיו.

    מותה של האגדה על הזוגיות האמריקאית של הנשיא והגברת הראשונה האם יש בה ללמד אותנו גם על הצפוי לנו ביחסי ארצות הברית צרפת בצד המדיני, שם עד כה נמשך ירח הדבש ללא דרמות?

    לאחר שנים ארוכות של מתיחות בין ארצות הברית לצרפת בייחוד סביב ההתנגדות הצרפתית למלחמה בעיראק והתבטאויותיהם של הנשיא הצרפתי שיראק ושר החוץ שלו באותה עת דה-וילפן, נראה שבחירתו של סרקוזי לנשיאות סימלה פתיחתו של דף חדש בהיסטורית היחסים של שתי המדינות הללו. יותר מכך, במהלך המרוץ לנשיאות בצרפת, הואשם סרקוזי פעמים רבות בהיותו להוט מדי אחר המודל האמריקאי, דבר שהוצג כאיום בעיקר בקרב חוגי השמאל הצרפתיים, שניסו לתלות בו את הכוונה להעתיק את המודל הכלכלי הליברלי האמריקאי לארצם ולחסל את מדינת הרווחה הצרפתית.

    עוד בטרם בחירותו לתפקיד, סרקוזי דיבר על הרצון שלו, והצורך של צרפת ליצור קשר מיוחד ושונה עם ארצות הברית, גם החלטתו לבלות את חופשת הקיץ שלו בעיירת נופש בניו אינגלנד ולא בחופי הריביירה הצרפתית, היוותה הצהרה לכך שסרקוזי פועל באופן שונה מכל הנשיאים שקדמו לו ושאחת משאיפותיו המרכזיות היא לחזק את הקשר עם ארצות הברית. בנוסף למרות שהשבוע (6.11) היה ביקורו הממלכתי הראשון בארצות הברית מיום כניסתו לתפקיד, זהו למעשה ביקורו השלישי בה, מאז נבחר לנשיא.

    ניקולא סרקוזי הבין בימיו כשר בממשל, בימי שיראק, כי המפתח לצמיחה של המשק הצרפתי ומעורבות מהותית בענייני העולם עובר בארצות הברית. בניגוד לקודמיו שחשבו ששיקום גדולתה ומנהיגותה של צרפת דורשים יצירתה של אופוזיציה אנטי אמריקאית, סרקוזי הבין על פי המודל הבליירי, כי דרך ההתנגדות היא שגויה. למרות זאת, ניתן לראות כי מאחורי הסיסמאות הוא נשאר יותר צרפתי מאמריקאי, הוא בעיקר שינה את הטון אך למעשה כמיטב המסורת הצרפתית הוא ממשיך לנהל את אותה פוליטיקה רק מסתיר אותה טוב יותר מאחורי להטוטי מילים וחנופה.

    ביום רביעי האחרון, נאם סרקוזי בפני הקונגרס האמריקאי והתקבל בתשואות רמות וארוכות. בנאומו הוא דיבר על חשיבות הקשר הצרפתי אמריקאי ועל הידידות העזה ואהבתו לאמריקה, אך לא שכח להוסיף דברי ביקורות שאלמלא היו נעטפים בקפידה במחמאות היו מתקבלים כהמשך לקו שנקטו נשיאים קודמים צרפתיים. סרקוזי דיבר על המלחמה ועל הטעויות, דיבר על חשיבות המדיניות הירוקה ותפקידה של ארצות הברית בתחום, דיבר על הדולר החלש ודיבר על הסכנה שבקפיטליזם פרוע וספקולנטי. בקיצור, סרקוזי לא שינה את מהות הביקורות שנמתחה בעבר על ארצות הברית על ידי הצרפתיים אך הגיש זאת בליווי מילות אהבה והערצה.  

    למעשה התפיסה של סרקוזי את ארצות הברית נותרה צרפתית במהותה ואפילו חידדה את ההבחנה, עד כמה הצרפתים מתקשים להבין את ארצות הברית ואת תרבותה. הצרפתיים מאז ומתמיד ובייחוד מתום מלחמת העולם השנייה, מנהלים עם ארצות הברית יחסי משיכה דחייה, יחסי אהבה שנאה. דוגמאות לכך היה ניתן למצוא בהתבטאויותיו של הנשיא הצרפתי בעת ביקורו האחרון בארצות הברית, כאשר במהלך הביקור דיבר סרקוזי על גיבורי התרבות עליהם גדל, הוא ציטט את שמותיהם של אלוויס פרסלי ומרלין מונרו, ג'ון ווין ודיוק אלינגטון, הדמות הפוליטית היחידה שהוא הזכיר היא דמותו של מרטין לותר קינג.

    כאשר בחר להתייחס להשתלבות של מיעוטים בחיי הפוליטיקה, הוא דיבר על כך שב-12 שנים האחרונות שרי החוץ האמריקאנים הם בנים למשפחת מהגרים, כאילו קונדוליסה רייס או קולין פאול שמשפחותיהם נמצאות זה דורות בארצות הברית הם בנים למשפחות מהגרים, שזה עתה הגיעו לחופי ארצות הברית. כדי לשכנע את האמריקאים בפתיחות שלו ולסמל את הקירבה המחשבתית, סרקוזי בחר בשתי שרות שתתלוונה אליו לביקור בשל היותן בנות למשפחות מהגרים לא לבנות.

    מתום מלחמת העולם השנייה התפתחה בצרפת תמונה מעוותת של ארצות הברית ובעיקר תפיסה של אצות הברית כמאיימת על התרבות המקומית. הצרפתים מעריצים את התרבות הפופולארית האמריקאית בעיקר את המוסיקה שהגיע משם, אך מאידך מזלזלים בארצות הברית ובתרבות הקטשופ. אותה התנשאות ישנה ואותו תחושה של אובדן הבכורה למדינה שטחית  וחסרת תרבות נמצא תמיד במוקד הסלידה מן האמריקאים. כך כאשר סרקוזי בביקורו האחרון חזר בכל דרך אפשרית על אהבתו לארצות הברית אך לא חסך בביקורת דבריו ניסו לרצות את הקהלים משני עברי האוקיאנוס.

    בעיתונות הצרפתית היו שטענו, כי מקור אהבתו של סרקוזי לארצות הברית נמצא בדברים שאמר לו אביו בנעוריו, "בני, עם שם כמו שלך ומוצאך, אין לך סיכוי להצליח אלא בארצות הברית" המילים הללו נחרטו היטב בתודעתו של הבן ומשפיעות על האופן בו הוא תופס את ארצות הברית כארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. סרקוזי זכה למחיאות כפיים סוערות בקונגרס האמריקאי מעצם העובדה שביטא את מה שלא ביטא אף נשיא צרפתי לפניו אך מה יקרה ביום שבו שוב יתגלו חילוקי דעות מהותיים בין הצדדים, מה שיקרה במוקדם או במאוחר?


          

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/11/07 07:54:

      המאמר מבריק,

      ניתוח חכם

       

      המשך לענג אותנו

        11/11/07 11:46:

      או. קי. אז טוב ליהודים דה-גולטור יהודי.

      עכשיו,

      זה טוב ליהודים שצרפת לוקחת כמה צעדים אחורה מארה"ב?

      או להיפך,

      האם הקרבה בין ארה"ב לצרפת תעזור לנו, היהודים.

      בכלל,

      אני הייתי נזהרת מכל איחוד

      כמו למשל האיחוד האירופאי

      מצד אחד

      יש כאן שיתוף פעולה כוחני שמרדד את הלאומניות

      אבל מצד שני

      הכוח מתרכז בידיים עסקיות

       

      מי אמר 'בעל המאה' ולא קיבל 'דעה'? 

        11/11/07 11:43:

       

      צטט: missti 2007-11-11 11:32:51

      אינדיאנה,

      הבריות הם היהודים

      מה ת' לוחש? 

      צוחקלמען האמת שכתבתי , חשבתי על יחסי צרפת ארה"ב .

      אבל נכון , סרקוזי , הרבה יותר נוח לנו.

       

      דרך אגב , הוא גם פחות אהוד על אוכלוסיית המהגרים הצפון אפריקאים בצרפת.

       

       

       

       

       

        11/11/07 11:39:

       

      צטט: missti 2007-11-11 11:32:51

      אינדיאנה,

      הבריות הם היהודים

      מה ת' לוחש? 

      היהודים די מרוצים ותעיד על כך העובדה שלמרות שמסורתית היהודים בצרפת זוהו יותר עם השמאל, כמעט 80% מיהודי צרפת הצביעו לסרקוזי. עוד הוכחה לכך שמדיניותו של הנשיא החדש מטרידה את העולם הערבי ניתן למצוא בסיקור העיתונות הערבית את ביקורו של סרקוזי בארצות הברית ואת הצהרות האהבה שלו, שברובה אינה רואה בעין יפה את ההתקרבות.

        11/11/07 11:36:

       

      צטט: אינדיאנה 2007-11-11 11:28:19

      מצויין .כיכבתי.

       

      אבל אני מסכים איתך כי הנשיא הנוכחי בגישתו כלפי ארה"ב , הוא... ונאמר את זה בעדינות , נוח יותר לבריות .

      למען האמת לא שמעתי את הנאום של סרקוזי בפני הקונגרס ואין לי מושג מה תוכנו.

       

      גם כלפי ישראל מדיניותה של צרפת פחות מתנגחת ויותר סימפטית .

       

      מדיניות החוץ הצרפתית מאז מלחמת העולם השניה הייתה מאוד בולטת בכך שהיא לא ישרה קו עם שאר מדינות אירופה המערבית ובמיוחד עם ארה"ב.

       

      אם אינני טועה, ותקן אותי אם כן ...היא המדינה המערב אירופאית היחידה שלא הצטרפה בשעתו לברית נאטו.

       

       

      תודה

       

      לגבי נאטו אתה צודק באופן חלקי

      צרפת הייתה בין המדינות שחתמו על האמנה והקימו את נאטו לאחר המלחמה. מאוחר יותר בימי דה גול בשילטון בשל שאלות של גאווה לאומית, פטריוטיזים צרפתי ודחיקתה של צרפת מהגוף המפקד של נאטו, צרפת הוציאה את רוב כוחותיה מנאטו והאמריקאים הוציאו את כל בסיסיהם מצרפת. צרפת מעולם לא ביטלה את חברותה באירגון אך למעשה גם לא פעלה בו.

        11/11/07 11:32:

      אינדיאנה,

      הבריות הם היהודים

      מה ת' לוחש? 

        11/11/07 11:28:

      מצויין .כיכבתי.

       

      אבל אני מסכים איתך כי הנשיא הנוכחי בגישתו כלפי ארה"ב , הוא... ונאמר את זה בעדינות , נוח יותר לבריות .

      למען האמת לא שמעתי את הנאום של סרקוזי בפני הקונגרס ואין לי מושג מה תוכנו.

       

      גם כלפי ישראל מדיניותה של צרפת פחות מתנגחת ויותר סימפטית .

       

      מדיניות החוץ הצרפתית מאז מלחמת העולם השניה הייתה מאוד בולטת בכך שהיא לא ישרה קו עם שאר מדינות אירופה המערבית ובמיוחד עם ארה"ב.

       

      אם אינני טועה, ותקן אותי אם כן ...היא המדינה המערב אירופאית היחידה שלא הצטרפה בשעתו לברית נאטו.

       

       

        11/11/07 11:08:

       

      צטט: yaronct 2007-11-11 11:05:20

      אז מה בעצם קורה כאן: עוד מעוז שהתנגד לקאפיטלזים האמרייקאי נכבש? או שמה- שאותם רחשי אהבה תת קרקעיים לארה"ב שהיו בקרב התרבות הצעירה בצרפת עלו על פני השטח והפכו לגלויים?

       

      לדעתי רחשי אהבה של הדור של סרקוזי הם אינם חד משמעיים

      וביום שבו תאלץ שוב צרפת לבחור בין השוק הסיני למשל והשוק האמריקאי או שתאלץ להתמודד עם החלטה בעייתית של ארצות הברית לפעול צבאית במזרח התיכון למשל, חילוקי הדעות יצופו מעל פני השטח. אני צופה שכל עוד הנשיא הבא בארצות הברית יהיה דמוקרטי מערכת היחסים תחזיק מעמד, לפחות טוב יותר מחיי הנישואים שלו.

        11/11/07 11:05:
      אז מה בעצם קורה כאן: עוד מעוז שהתנגד לקאפיטלזים האמרייקאי נכבש? או שמה- שאותם רחשי אהבה תת קרקעיים לארה"ב שהיו בקרב התרבות הצעירה בצרפת עלו על פני השטח והפכו לגלויים?
        11/11/07 11:01:

      ארוך מדי לא קראתי אז סלח לי אם התגובה לא תהיה מספיק 'לעניין'

      הצהבהב האחרון על סרקוזי:

      אישתו הבוגדת 

      פרופיל

      mouli bentman
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין