השמלה הזאת היא אני הַשִּׂמְלָה, סְגֻלָּה כַּמּוּבָן, קְטִיפָה אֲמִתִּית, צָרְפָתִית, שֶׁטֶּרֶם נִתְפְּרָה, שֶׁהֶאָרִיג שֶׁלָה מַמְתִּין שָׁנִים, צוֹבֵר מִשְׁקָל סְגֻלִּי, נִזּוֹן מֵחֲלוֹמוֹת שֶׁל חַבֵרְתִי הַמֵּתָה, לֹא שׁוֹכָחַת אֵיךְ קָמַה מִמִּטָּתָה לְהֲבִיא אוֹתוֹ, הֵנִיחָה אֶת כָּל כָּבְדּוֹ אֶצְלִי, מֵאִמָּא שֶׁלִּי הַחֲתִיכָה הַזֹּאת, אָמְרָה, תִּלְבְּשִׁי אוֹתָה לַחֲתֻנָּה שֶׁל הַבַּת שֶׁלָּךְ. זְמָן קָצָר אֲחַר כַּךְ, בְּבֵית הַחוֹלִים, אָמְרָה אֵינֶנִּי חוֹלֶמֶת. אֵינֶנִּי, כַּךְ בְּמִבְטָאָה הַזָּר, זֶה כְּמוֹ לָמוּת, תְּרַפְּאִי לִי אֶת זֶה אַתְּ יְכוֹלָה. הִיא לֹא שָׁאֲלָה, צִוְּתָה. הִיא הִבִּיטָה בִּי מְעֻנָּה וּבוֹטַחַת. הַסַּרְטָן כִּרְסֵם אֶת מֹחָה אֲבָל כְּתַמִּיד יָדְעָה אֵיךְְ לְהַתִּיר אֶצְלִי כֹּחוֹת. הָיוּ רְגָעִים עֲדִינִים כָּאֵלֶה בֵּינֵינוּ. אֲנִי שֶׁמִּתְמָחָה בְשִּׁכְחָה זוֹכֶרֶת הֵיטֵב אֶת שִׂמְחַת הַזְּמָנִים הָאֵלֶה. אֵיךְ לִמְּדָה אוֹתִי, לְמָשָׁל, לִטְפֹּחַ רוּז' עַל הָרַקּוֹת, הָאַף וְהַסַּנְטֵר. נוֹתֵן אֹפִי לַיֹּפִי שֶׁל הַפָּנִים. מוּזָר שֶׁמִּכָּל חָכְמָתָה הַנִּשְׂגֶּבֶת דַּוְּקָא זֶה יוֹשֵׁב לִי עַל קְצֵה הַלָּשׁוֹן. אוּלַי הָאָבִיב שֶׁרָאִיתִי כָּאן יוֹנָה וְיוֹן. וּמוּזָר שֶׁבִּכְלָל הִיא כָּאן מְהַבְהֵבֶת עַכְשָׁיו, עוֹלָה בְּאוֹב הַמַּחְשָׁבוֹת. בַּתֵּי הַקָּפֶה אָרְזוּ אֶת קִירוֹת הָאַרְעַי וְנִגְּלוּ חֲמוּקֵיהֵם לְאוֹר נֵרוֹת בָּעֶרֶב הַקָּרִיר. דּוֹמֶה שֶׁרוּחַ חַיָּה שָׁלְחָה אֶצְבָּעוֹת לְדַגְדֵּג אֵיבָרִים פְּנִימִיִּים. מִגְדָּנוֹת נִיחוֹחַ שֶׁל פִּרְחֵי הָדָר בָּרְחוֹב, גְּשָׁרִים שֶׁל חַרְצִיּוֹת וּפְרָגִים אֶל הַקַּיִּץ, דַּי כְּבָר מְתִיקוּת עוֹד יָבוֹאוּ דְּבוֹרִים לַשֻּׁלְחָן שֶׁלִּי. נוּחִי עַל מִשְׁכָּבֵךְ בְּשָּׁלוֹם אֲהוּבָתִי, אֲנִי כּוֹתֶבֶת שִׁירִים וְלִבִּי מָלֵא אוֹתָךְ. כְּמוֹ שֶׁהוֹרֵית לִי אֲנִי עוֹשָׂה וְשׁוֹמַעַת. תַּנּוּחַ גַּם דַעֲתֵךְ, לְחָיַי וָרוֹד אֶלֶגַנְט וְחוּשַׁי עֵרִים.
©כל הזכויות שמורות לשושי שמיר, 11 באפריל 2011, פלורנטין 10 |