אני מקווה שלא נדבקתי במגפת האינטרנט החדשה. כל אחד הופך להיות "סופר לעת מצוא", כותב כל מיני "מסות" המכילות אימרות כנף נבובות וקטעים סטראוטיפים שחוקים למכביר. כותב בקצב יום יומי, מלטש את כתביו, אורז אותם ושולח אותם למרחבי הסייברספייס... מתקשר מייד לכל החברים ושואל... "ראית מה כתבתי היום?", "אה לא ראית?, חבל!", "כדאי שתכנס ותקרא".

אחרי חצי שעה, מגיע הטלפון השני "קראת?", "נו מה אתה אומר?"... אתה נותן לי "כוכב?"...

אל תגידו לי שאתם לא מכירים את זה :), אתם יודעים מה?, עם יד על הלב, המסקנה הברורה היא שהאמביציה השולטת ביצר הכתיבה החדש במחוזותינו, נובעת מהרצון "להרשים את החברה". זה נכון שמדי פעם רואים ברשת איזה יהלום נוצץ למרחוק, אבל בדרך כלל הוא יהלום שנובע ממצוקה קשה או כשרון גאוני.

אני שואל את עצמי, האם אפשר לכתוב פוסטים מעניינים ומושכים כל יום ? האם כל יום יש משהו שיכול להיות מספיק מרתק לאותם אנשים (שבדרך כלל קוראים האחד את השני) ? ונראה לי שבכדי לייצר כמות כזו של "סיפורי חיים" או חוות דעת או רעיונות, צריך שני דברים: האחד, צריך זמן פנוי לכתוב את זה, והשני, צריך מספיק הסטוריית חיים, בכדי שיהיה חומר גלם לכתיבה...

האם אחד אלמוני מהישוב בן 22 שלא חווה כמעט כלום בחייו, יכול להוציא מתחת לשרוולו איזה פוסט מדהים עם תובנות חדשות וידע אצור ובלום על מהות החיים ???  יכול להיות...