בימים אלה, ה"ביברמניה"מציפה אותנו בכל עבר. למרות ואולי בזכות הטירוף סביב הנער בן ה-17, אנו נזכרים שאנו חיים בעידן מופלא שבו המדיה מאפשרת לשבור את המרחק – הפיזי והמעמדי – בין יוצרים מוכשרים ובין אנשי מקצוע שיכולים לקדם אותם.

בעיתון "ידיעות אחרונות" היום צוין שג'סטין ביבר "נולד בבית החולים על שם Youtube". ביבר התגלה "במקרה" על ידי איש שיווק שהופתע לטובה מהזמר הצעיר ואיתר אותו באזור מגוריו, במטרה לקדמו. ה-Youtube, בלוגים ואתרים אינטראקטיביים אחרים, משמשים כשדה פורה של יצירה ומציאת כישרונות. למעשה, ההצלחה של ביבר מראה לנו תופעה תרבותית מופלאה הקיימת בימינו: כל אדם מכל פינה בעולם, המצויד ברעיון, כלים לביצועו וקישור לאינטרנט, מסוגל להפוך למקרה הצלחה מסחרר. ההגדרה של הצלחה נמדדת במספר ה"צפיות" כשמספר רב של צפיות ותפוצה ויראלית מעידים על יצירה שמצליחה. הגדרה נוספת נמצאת באלמנט ה"תגלית"– אם גורם מקצועי יפנה ליוצר, "ישלוף" אותו מפינתו הקטנה בעולם, ויביאו לתעשייה הגדולה. למעשה מדובר בהגשמת החלום האמריקאי החדש: כיבוש ספר המדיה והצלחה בינלאומית (כשמשמעות ההצלחה באה לידי ביטוי בפרסום וכסף רב).

לא ניתן להתעלם מנקודת הזינוק הנפלאה המאפשרת לאנשים מכל גיל, מכל רקע וגזע ומכל מעמד סוציו אקונומי (זה קצת בעייתי, שוב צריך גישה למקורות מדיה) להביא לידי ביטוי כישרון הטמון בהם –לעתים באמצעים דלים ולהיחשף. פעולה זו פותחת חלון הזדמנות שבו עשוי גורם מקצועי לאמץ ולקדם את היוצר, ו/או לקפוץ קדימה מבחינה מקצועית– ללא מתווכים. הציבור הרחב נהנה מיצירות מוזיקאליות, אמנותיות, מתכונים, מאמרי דעות, עיצובי אפנה (וכו') חדישים ומחדשים והיוצרים נהנים מהחיבור הישיר לדבר הכי חשוב לכל יוצר – קהל שרוצה עוד.

הידיעה שבמדיה ניתן להתפרסם קיימת גם בקרב ילדים ובני נוער, שעבורם המדיה היא זירת משחק, יצירה ותקשורת טבעית. אך אותם צעירים ערים לתרבות של ראליטי ו"סלבס" שמראים שלא בהכרח צריך כישור או חידוש כדי להתפרסם. ההבנה שמה שפרובוקטיבי ו"סקס מוכר" היא למעשה השפה שהמדיה משדרת ומדגישה להם שוב ושוב, לכן, המציגים עשויים ללכת רחוק ולהציג דימויים בעייתיים (מינים, אלימים, או בדיחות שבאות על חשבון אחרים). לכן, כדאי לדבר עם ילדים על הנושא:

* כדאי להנחות את הילד להתייעץ  עם גורם נוסף לפני הפצה – כזה שהוא סומך עליו – הורה, או מישהו אחר במשפחה, מורה או מישהו סמכותי אחר.

* יש לזכור שכשמעלים תכנים לרשת, אין ליוצר שליטה על  אלה. לא רק תכנים חיוביים מופצים ברשת אלא גם דברים מביכים, מוזרים וחושפניים נהנים גם הם מקהל רחב. קצב ההפצה עולה על כל ניסיון לבלום את זו ועיניים רבות יכולות לראות את זה (הרבה מעבר ממה שאולי רצה המפיץ).

* יש לזכור שדברים נשארים ב"ארכיון" האינטרנט לאורך זמן, כך שאולי זה מצחיק או מעניין כיום אך בעתיד זה עשוי לפגוע בראיון עבודה או במסגרת רצויה אחרת בעתיד. האם הילד ירצה שידעו עליו בעתיד את מה שהעלה כעת?

* כדאי לעודד את הילד ליצור ולעשות  אך גם לתת ביקורת בונה אך גם ראלית: האם הילד מוכשר בתחום? האם הוא עשוי לעשות מעצמו צחוק? 

* באותה המידה שמעודדים את ילדיהם להפגין את כישוריהם, כדאי גם לשים גבולות או ולהסביר על הסכנות הרבות האורבות ברשת.

* יש לזכור שגם באינטרנט ובמדיה, רוב האנשים שזוכים להצלחה אמיתית עובדים קשה על מה שהם עושים, הם מייצרים תכנים חדשים ומתמידים בתחום לאורך זמן, כך שלרוב לא מדובר בהצלחה "אינסטנט".