0

סיגריה..זה מגעיל אותי?

7 תגובות   יום שלישי, 12/4/11, 17:14

''

אני וסיגריה יחסי אהבה שנאה. פעם באהבה חזקה ופעם בשנאה נוראית.עמוקה.

הסיפור שלנו התחיל בגיל 16. חברתי גנבה מההורים והזמינה אותי להצטרף אליה. זה היה מגעיל ולא מגרה.

בגיל 17, עקב עבודה במלצרות בבית מלון, ההפסקה היחידה שהייתה היה למעשנים בלבד.

לא היה אחד שלא היה מעשן שם. אז התחלתי לעשן. בהתחלה לשנורר אחת פה ואחת שם, לאחר מכן התחלתי לקנות קופסאות בכספי.למרות זאת, בבית הספר, בהפסקות , לא ישבתי ועישנתי עם כל החבר'ה. לא היה לי מספיק אומץ לגלות לכולם שהתחלתי לעשן. אחותי היקרה וטובת לב תפסה אותי פעם אחת ובפעם השנייה מדאגה לי, החליטה לספר להורים.

באמצע ארוחת צהריים, היא ספרה להם את סודי. אני מעשנת. אבי היקר והמנומס (שהיה מעשן בתקופה ההיא) העיף לי שתי סטירות ואמי פשוט פרצה בבכי. סוף העולם הגיע? עבורם כנראה שכן.

האם הפסקתי לעשן? לא ממש. רק שהם אף פעם לא שאלו.

בתקופה ההיא בחיים, הרגשתי צורך לעשות להם דווקא. ילדה מרדנית? אולי.

ילדה טובה מבית טוב ו..סיגריה לא הולך ביחד? חכו ותראו.

מאז הפסקתי לעשן אינספור פעמים. והיו תקופות ארוכות שלא נגעתי ברעל. תקופת הריון למשל- 4 שנים. תקופת ההנקה - 3 שנים, 7 שנים במצטבר. כי פשוט לא התחשק. וגם לא ממש בריא.

 לפני כשנה חזרתי לעשן. אחרי יום עמוס ומטורף, הרגשתי שהיא החברה הכי טובה שלי.

ההורים, לא ראו אותי מעשנת אף פעם. הילדים..כבר כן.

הקטע המוזר, שעד היום אני מתביישת לעשן ליד ההורים שלי.

טראומה שעברתי?

יש ימים שלא מתקרבת אליה, ויש ימים שהיא יקרה לליבי.

מנסה להכניס לראש שהיא מגעילה אותי, אך לעיתים זה לא ממש עובד.

רבים ועושים סולחה..

דרג את התוכן: