
נדמה היה לי שאני בסדר. לא קישרתי בין המהירות בה עשיתי דברים ו'קדחת החג' למצבי הפיזי. ואז, ללא התראה מוקדמת, מצאתי את עצמי צמודה עם פניי למסך המחשב, בלי יכולת להזדקף. 'יותר מזל משכל' - למזלי, לא מזמן הוחלף המסך לדק יותר וגמיש, כך שהוא התכופף לאחור ותו לא. למחשב שלום. גם אני בסדר, אחרי שנת לילה ארוכה ושיעור אלכסנדר. תודה ששאלתם. |
תגובות (29)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לצערי, הכמעט-תאונות שלי לא מניבות קמפיינים.
'סתם' נבהלתי.
האמת שזה כבר כמעט עבר. שני שיעורי אלכסנדר, שיעור פלדנקרייז אחד והרבה עבודה עצמי.
תודה.
בוודאי. מקווה שגם אני 'אתפוש את מקומי הנכון'.
חג שמח גם לך!
בהחלט. ובעניין הבלוג, בוא נכנה את זה 'נס'. כי ידי לא הייתה בדבר.
תודה. כייף שביקרת.
תודה על העידוד והכוכב. והאיחולים.
אחד הדברים שלמדתי עם המחלה הוא שכמו שאמרים מורי דרך מנוסים, 'כל תכנית היא בסיס לשינויים'. ואכן.
לקחתי קצת יותר שיעורי אלכסנדר ופלדנקרייז השבוע. ולמדתי שוב לשחרר צוואר תפוס.
וראיתי שוב כמה דקיק המרקם המפריד בינינו לכאוס.
ובפעם המיליון, 'בחרתי בחיים'. אם תרצי, יצאתי מטפורית לחירות.
היי ברוך שובך. נפלא שאתה פה, על הדימויים הפיוטיים והחיוך. והשפה השירית.
תודה.
לא ברור אם אני יכולה לחכות..
הורי יגיעו השנה לארץ לעשות את הסדר אצלי. ואני מתרגשת.
תודה.
בעצם, זו הדגמה לא רעה לאופן בו אני חיה: מתעקשת לא להניח למגבלות לשתק אותי. תרתי משמע. יופי שביקרת.
לא יכולה לעזוב...
תרגישי טוב!!!
נא להתחשב במצב ולעשות דברים לאט...
החג יכול לחכות :))