הולכת בלי יחפה
פוסטים פופולאריים
-
הצצה ראשונה
9/6/09 | 438 צפיות
-
הצצה רביעית
29/6/09 | 882 צפיות
-
מחשבות על המציאות
25/4/11 | 1011 צפיות
-
הצצה שישית
16/7/09 | 659 צפיות
-
זרימה נכונה
26/5/10 | 888 צפיות
-
בקשתך התקבלה
6/11/09 | 1078 צפיות
אפשרות לשוב ולרקוד
* "בעולם שנעשה יותר ויותר קשוח, כולנו חיים בתוך קונכיה פרטית של רגישויות שהגלידו. איני יודע בדיוק היכן מסתיימת התשוקה הגדולה ומתחילה רגשנות- מתקתקה, אבל נטייתנו ללעוג לאפשרות קיומה של הראשונה ולהגדיר רגשות כנים ועמוקים כרגשנות מטופשת מקשה עלינו להיכנס אל מלכות העדנה, שבלעדיה אין להבין את סיפורם של פרנצ'סקה ג'ונסון ורוברט קינקייד. אני יודע שלפני שיכולתי להתחיל בכתיבה היה עליי להתגבר על הנטייה הזאת.
אבל אם תתייחסו אל הדברים שיבואו בהמשך הספר מתוך "השעיה-מרצון של אי- האמונה", כפי שהמשורר האנגלי קולרידג' ניסח זאת, אני משוכנע שתתנסו במה שהתנסיתי אני. אולי אפילו תגלו, כמו פרנצ'סקה ג'ונסון, אפשרות לשוב ולרקוד בחללים האדישים של לבכם".
הרהרתי היום במילים הללו, במה שעוצר לפעמים מלשוב ולהרגיש, לנער את האבק, הנוח כל כך, שמכסה על התירוצים שאנו מספרים לעצמינו. כיוון שאני עצמי, שנים רציתי את האפשרות הזאת, אבל החשש מלגלות שוב את אותם חללים שהפכו לאדישים, ומה יקרה כשאאפשר להם לראות אור שמש, הוא שבלם אותי. בין היתר. קורה שאנו מעדיפים את הנוחות המנוכרת והמתסכלת, כיוון שאהבה גדולה ואמיתית יכולה גם להכאיב, במיוחד כששוכחים כבר את טעמה המתוק. היא יכולה לקחת אותנו, עצומי עיניים,למקומות שאולי חשבנו שכבר לא קיימים בעולמינו. קשה מאוד להשהות את אי האמונה, לוותר על הציניות, על הכורסה החמימה והנוחה, ששוקעים ושוקעים בה עד שנרדמים.... אני מרגישה שככל שחולפות השנים, עולה לעיתים מחירם של השינויים וקל יותר להתמכר לוויתור, כפי שקרה גם לי בעבר. הוויתור על חיים מלאים, עוצמתיים ומלאי תשוקה. כן, בדיוק כפי שייחלנו לעצמנו בנערותינו.
* רוברט ג'ימס וולר, מתוך ההקדמה לספר "הגשרים של מחוז מדיסון" |
תגובות אחרונות
-
CHIVIBAR
בתגובה על מכתב געגועים
-
אילן (אישון )נחשון
בתגובה על לא כל יום פורים...
-
Dolce Vita
בתגובה על אז הוא עף
-
א ח א ב
בתגובה על יומולדת של ב
-
א ח א ב
בתגובה על אהובי היקר
-
א ח א ב
בתגובה על החופש והאהבה- בעיני המתבונן
תגובות (26)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
http://www.youtube.com/watch?v=-KFAa40kZ30
הייתי חייבת :))
כן, הדיאלוגים במטבח....
תודה על תגובתך שי
הגשרים הוא באמת אחד הטובים, אם לא ה- ,
במיוחד הדיאלוגים במטבח בין מריל לקלינט.
הדילמות, שהן מיקרוקוסמוס של הדילמות האינסופיות שלנו בנוגע לאלטרנטיבה הלא ממומשת שלנו.
מסכימה איתך, ע"ע תגובתי לידידי לומפו..
(: חג שמח גם לך
יש מצב לומפו, הבעיה שיש להם נטיה להתרבות לוויתורים באלה, ברגע שמסירים מהם לשניה את העיניים.
עוד אחד כאן ואופס עוד אחד משם...יוצאים משליטה החבר'ה האלה.
ולפעמים, אני אומרת, נו מילא.
חג שמח
אחת הדילמות הגדולות של החיים.
הבנה יש לי. מלאה. פתרונות, לצערי, לא ממש.
ואולי זה טבעו של אדם, להתמכר לוויתור?
הו יה!
תודה לך...
וחג שמח גם
אם נצא מתוך נקודת הנחה שניצוץ נשמתו, היא חלק מהאלוהי- אשר בנו. הרי במידה מסויימת ניתן לאחד את שתי הגישות.. (ואני לא צינית כלל) כך או כך היות וכל אמונה/גישה נועדה בסופו של דבר להרגיע את חוסר השקט שלנו, בני האדם, אל מול עתידנו הלא נודע, אשמח לגלות כי אנו על סף התעוררות למציאות טובה ומטיבה עבור כולנו...
יש שתי גישות, האחת אומרת שאנו בוחרים את מציאות חיינו באופן לא מודע או במישור אחר ( הנשמתי אם תרצי) והתפיסה האחרת אומרת שאין לנו למעשה בחירה וכל הקורה אותנו הוא ע"י כוחות העומדים מאחורי הטבע (או האלוהי) כדי להניע אותנו לממש בסופו של דבר את תכלית קיומנו ולא את רצונותינו האישיים העומדים לנו לרועץ. שכן, שאם היינו יכולים לקבל קבלה שלמה את כל מה שהווה, את הבריאה כולה, על כל מה שנתפש בחושנו המוגבלים כטוב או כרע, אזי היינו מגלים שהעולם למעשה מושלם כפי שהוא. לא פשוט להגיע לתפישה כזאת, זה דורש ויתור טוטלי על האגו והתעלות מעל האישיות...זה למעשה הגילוי ש"העולם בתוכנו" שאיננו נפרדים ושהכל אחד....
יש הסוברים שהאגו הגיע לשיא התפתחותו ושמכאן והלאה יהיו שינויים מואצים שיאלצו אותנו להתעורר למציאות הממשית ולא זו הנתפשת בחמשת החושים...
לפעמים אני שואלת את עצמי, אם לא אנו מזמנים או בוחרים את נסיבות החיים המתמרצות הללו, באופן מודע או לא..
כיוון שהיומיומיות השוחקת, המנוכרת לעיתים, יכולה להיות באמת קשוחה מאוד.
תודה על מילותייך מולי (:
כן, אבל....
לפעמים אנחנו חושבים שהמחירים יהיו גבוהים,
והם לא.
טוב מאוד להתפנק בנחלה הפרטית והקטנה מבלי לוותר על כלום (כל עוד זה אפשרי)
מסכימה איתך לגבי פרנצ'סקה, אם כי בספר ניתן ביטוי רחב יותר גם לדמותו המרתקת של הצלם..
ואגב, לא כל כך התכוונתי לכתוב על הליכה עד הקצה וגם קצת מעבר לו, למרות שזה נושא שעולה לא מעט בספר/סרט, אלא יותר על בחירות, לפעמים קשות, על טעמים שאובדים וזכרונות שמטשטשים...
וכן, תעוזה וזהירות, גם כן.
הגשרים של מחוז מדיסון......אהוב ומוכר הספר וגם הסרט :)
סיכון וסיכוי, תעוזה וזהירות, ויתור והתפשרות, הליכה עד הקצה וקצת מעבר לו....!
האש מחממת ומקסימה וגם שורפת....!
היש ברירה אחרת ?
ולפעמים מה רע להתפנק קצת בנחלה הפרטית והקטנה.
בלי לותר על כלום !!
בעיני פרנצ'סקה - הרבה יותר מרתקת.
הצלם - קל וחופשי וחסר בית משפחה ושורשים.
פרנצ'סקה צריכה לעבור משוכות גבוהות מאד כדי לשחרר ליבה לחופשי.
הבנתה גם לא אמורה בהכרח לתרום
ומבחינתי, בוודאי שאין לשפוט איש על בחירותיו..
אני יודעת שבדיעבד, זו חוכמה קטנה להביט לאחור ולומר- כך וכך..
מה יקרה ?
אף פעם לא תדעי באמת
אני מאמין שהחוכמה שלך תיקח אותך
לחוף מבטחים.
לכי אחרי הלב שרוניני
לא נראה לי שוויתרת :-)
שבוע טוב
שיהיה על מי מנוחות