והיא שעמדה. והיא שלא --------- לחפש אין זה פועל אלא סחרחורת. אין הוא מבטא פעולה. אין פירושו ללכת למצוא מישהו אלא לשכב בלי נוע כי מישהו לא בא*
נקודה אחת גבו-אה בדרך נוף הגלבו-אה: היה איזה רגע בשבת ששיחקתי עם השמש בואי ולכי וגלגלתי עצמי אל מחוץ למחצלת, אל עשב ירוק, עם פרחי בר קטנטנים וקוצים. רק כדי להרגיש ולהריח את העלים נרמסים (למלה הזו יש קונוטציה שלילית, זה לא עומד בקנה אחד עם הכוונה שלי, עם ההרגשה של זה. עם הריח החי כל כך של ירוק טרי מתפצפץ ברכות ובלי קול תחתיי) ---------- הכל ישוב אל המצולות החול ישוב אל המצולות אבל מי סופר אותו בתכלס מי עוקב אחריו לבדוק שאכן הוא שב. אפאחד (גורל של חול. כל כך הרבה ממנו ובכל זאת לא נספר. כי אי אפשר) --------- בשבת אחר הצהריים מיד אחרי הגלבוע מין-מיידי (ומין מידיי. ומפי) אני נשארת קצת לבהות ולשכב. אחר כך קמתי (הוא מקלחת וספה ונשכב. אני שומרת את הריחות עליי) "בואי להימרח" "לא רוצה. אני רוצה לכתוב" "טוב. בתנאי שאת משאירה אצלי את השמלה. תשבי למחשב עירומה, ככה שאני אוכל לראות " --- "אולי תשימי משקפיים? אם כבר אז כבר"
http://www.youtube.com/watch?v=PHb8OOioi_8&feature=related
ויש רגעים כאלה. שדברים הם או שחור או שחור-לבן.
(ג.גוגל)
יש עוד סיכוי שאת תתני לי להביט אחרי עשרת המכות? יש עוד סיכוי שאת תתני לי להצית את המקטרת בזווית שפתייך הפשוקות עם המצית שבה יוצתו שיניים ושיער במבושי העיר הזאת? כששכבות הכזבים בעומקו של הכרך מתכלות עד אפר כשהכבל נכרך על צוואר המזמור המושר בכיכר במנשר בעומקו של הסבך אני אחפש לאורך גופך כל חרך כל קרן רחוב בעומקך כי אברח על ביצור המחשוף הבל נשימתך קטלני על צלי המובך כשרוח דרומית באה דין וחשבון עם סיפור זה גרזן שמושחז ומונח על עורפו של השיר הנטוע עמוק כמו הגזע שלי ושלך אנו עומדים מול התל הישן מתנחמים בחומו של זעם קלשון זה אני מטפס במגדל ירכייך בוכה ורועד בך כך
מרחוק נשמע במעורפל קול נערה ששרה שירים מימי נעוריה. - על מה את חושבת כשאת שרה? - על זה שהחלום ההוא על נסיעה באופניים לראות מפל מוקף עלים ירוקים לא נועד לי. רק רציתי לראות הגן. - ועכשיו? - מתחשק לי לברוח לארץ יותר מכניסת אורחים, ובו בזמן אני מחפשת פיגיון מתחת לבגדים שלי.*
שלשום העיוורת אמרה לי שאני יפה היום. אמרה וצחקה על עצמה. ואז נזכרה שפעם כשאמרו לה את זה הייתה מאחורי זה כוונה רעה -- כשהיא לקחה לי את היד היא אמרה לי שרזיתי (הכל גדול עליי) --------- הסינמה סיטי זה תרמית אחת גדולה שטובה לעיתים נדירות. בגלל זה אני אוהבת ללכת לשם רק אחת ל. כשבא לי סרט באמת אני הולכת לקולנוע לב, לזה יש לי סבלנות אמיתית. ומנוי (ביוטיפול. סרט מ-פ-רק ומ-שו-בח. אנשים אומרים: לרוץ לראות. אני אומרת לא לרוץ. ללכת לאט. ללכת ולדעת שזה יכאב. ויהיה מדוייק כל כך)
- דברי בקול נמוך מאד. ובעיקר, זכרי מי את. - ואם אשכח? - אז תשאגי. (*א.פיסארניק)
יש חמישה טעמים: מר, מתוק, מלוח, חמוץ ואומאמי (מיפנית: זה טעים) שמקושר לחומצת גלוטומט על נגזרותיה. ויש מלא מלא רגשות שאני לא יודעת אם מישהו ספר פעם ממש את כולם והצליח לדייק.
בניגוד למה שמקובל לחשוב, חריף זה לא טעם, זה רפלקס של כאב. כמו שגעגוע הוא לא רגש, הוא רפלקס של כאב.
|
אסקרינה
בתגובה על ליצנות רפואית
אסקרינה
בתגובה על כביסה עדינה
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
(זה סוג של:
...)
תודה עיישה
חג שמח
בכל הטעמים כולם
תודה. שקראת, ששאלת. זה לא מובן מאליו.
(זו מחמאה גדולה
זה שאתה נזרק
לכל מיני)
תודה רבה
(נראה לי שאי אפשר לא לאהוב מונוסודיום. ייצרו את זה שיישב בול על הבלוטות האלה)
תודה רבה בוקי (כבר כאן?)
(אל המעיין אתה:)
תודה שבע
(תודה זהב שאת)
(איך אני אוהבת כשאת רואה אצלי הכל
ושמה לב- את הלב שלך את שמה- וזרקור)
תודה רבה רבה לכבודך
המילים שלך לי- יקרות.
(תלכי לראות את הסרט. לא תתחרטי. וקחי טישו:)
(יש בדלת האחורית של המילים האלה משו ממה שאת אומרת)
תודה רבה מצב (וגם תודה שחזרת:)