פעם אתה ליצן – מצייר חיוך על הפנים ויהי מה, עושה הכל כדי להראות עליז ומאושר, גורם לאנשים לחייך. נדחק יחד עם ליצנים רבים ואחרים לתוך מכונית שקטנות מידותיה מלהכיל את כולכם, נבלע בריח הזיעה ובחיוכים המצוירים של ההמון במכונית, מחכה לרגע בו תגיחו כולכם החוצה אל הבמה, ותוכל להיות באיזור שלך בזירה, לעשות את הקטע שלך, לקהל שלך, בזמן שחבריך למכונית יעשו את הקטע שלהם לקהל שלהם בחלק שלהם.

פעם מתחשק דווקא להתגרות בגורל, ואתה מאלף אריות או נמרים. לוקח סיכונים גם במקומות שבהם אין באמת צורך להסתכן, רק כדי לצאת גבר, מתוך הנחה ותקווה שהאריה לא יסגור את הפה שלו בדיוק ברגע שבו הראש שלך תלוי בין חותכת עליונה לתחתונה.

פעם אתה אומן טרפז, תלוי גבוה באוויר, מקפץ בין מוט למוט בלי רשת ביטחון, כי אתה כבר לא באימונים, השרירים יודעים לבד מה לעשות ולך נשאר רק להנות מהנוף ולקוות שלא תחליק היד או תאבד האחיזה. נהנה בעיקר מהרגעים שבהם אתה לא אוחז בכלום, השניות האלה שבהן אתה תלוי בין שמים וארץ, כאילו ניצחת את הכבידה, לפני שהידיים או הרגליים נתלות חזרה על המוט ומחילות עליך את כללי היקום.

פעם אתה האיש הגבוה בעולם או הגברת עם הזקן, יושב שם, וכולם מסתכלים. ולא בגלל משהו שאתה עשית או אמרת, לא בגלל כישור מיוחד שיש לך, פשוט סתם, כי בא להם להסתכל עליך. כל העיניים ננעצות בך ואתה מעביר את זמנך בניסיון להבין בינך ובין עצמך האם גם הגובה או השיער הוא חלק ממך למרות שאין לך שליטה עליו, מנסה להפוך חיסרון ליתרון ולעשות ממנו קצת כסף.

פעם אתה נער מחוצ'קן שעושה ג'אגלינג בכניסה, זורק כדורים באוויר ומנסה בכל מאודך שלא יפלו, מרוכז אך ורק במעופם של החפצים אל על ובלמנוע מהם מלפגוע בקרקע. בדרך כלל אתה לא יכול לתהות האם אולי זרקת יותר מדי כדורים לאוויר, ולמה בעצם לא יכלת להסתפק רק בשניים, מקלל את האיש שחשב ראשון על לזרוק את הכדור השלישי הזה אל האוויר והפך את זריקת שני כדורים בלבד לבנאלית ומשמימה.

ומדי פעם, כשכבר אין כוח, אתה הקהל. יושב ומתבונן בכל השאר מנסים לשחק את התפקידים השונים, לועס צמר גפן מתוק, צוחק עם הליצנים, תופס ממאלף האריות גבר, עוצר את הנשימה בכל פעם שלוליין תלוי בין שמיים לארץ, מתרגש מהאיש הגבוה בעולם או הגברת עם הזקן, ומעריך גם את המחוצ'קן בכניסה שעושה ג'אגלינג,

בעיקר כי נראה ששני כדורים זה ממש מספיק.