באורו של בוקר עולה,נשאתי עיני למרום בין גוני הכחול והאפור ראיתיך אינסופי,רחב. מכיל. חשתי כיצד מוסרות חומות רגשותיי נעלמו ממני הפחד,החששות,התהייה לגבי הלא נודע... נחמתני אלי איך בקרנה של שמש עולה מסתתר לו סוד הבריאה במעוף הציפור וכחול השמיים,בזרימת הנחלים ומי הים ואני פה מלמטה מחפשת מתאווה להכירך,לדעת סודותיך. הבין את הרז הטמון בך. לשמר את הרגע בו לא אפחד,כל הרוע,הצער,הכעס יעלמו כלא היו ורק אור אינסופי יעטוף אותי ויקרב אותי אליך.
|