אין[1] אל פי

באחת מארצות קדם חיה נסיכה לה קראו אן, אך היא הקפידה לקרוא לעצמה אין, בסגול. עוד בטרם נולדה כבר יכלה לדמיין את עצמה לבושה בבגדי הגוונים המשתנים, אותם בגדים אשר ברצותה האדימו בסומק עז של חיים, וברצותה הפכו לכחול וסגול ושלוה ושמיים. ברצותה הצהיבו בצהוב מאיר וקורן, וברצותה קיבלו גוונים כתומים וורודים של שקיעת בין ערביים. ולעיתים, כן גם לעיתים, לבשו הם גוונים של אפור ושחור, של עצבות וקידרון.

וחוק יצא באותה ארץ, כי כל נשות הממלכה, תלבשנה מיום היוולדן ועד יום מותן, שמלה בגוון יחיד ושחור. אפשר עם קפלים, או אפשר עם כפתורים ובלבד שהגוונים יהיו שחורים.

וכך גדלה אין ובגרה, והיא יפה, חכמה וטובת לב עד מאוד, ואיתה גדלו גם בגדיה השחורים, מידה אחר מידה.

אך אין לא הפסיקה לדמיין את בגדי הגוונים המשתנים, אותם זכרה מלפני הזמן שנולדה, ובחשאי, מתחת לבגדים האפלים, לבשה היא לעצמה את בגדי הצבעונים.

כשהגיע לפירקה, החלו נסיכים רבים מכל קצות הממלכה, לחזר אחריה ולבקש את ידה, כולם היו יפים, ואמיצים ולכולם היא ענתה בשלילה.

כשהגיע המיוחד, לעגו לו כולם, בעינו האחת הוא ראה ובשניה נראה סומא, עינו האחת אדומה והשניה , זו הסומא – סגולה. ולפליאת כולם, נתנה לו אין את ידה, את ליבה ואת תהומות נשמתה.

ממש לפני שיאו של טקס הנישואין, לפני שעל המיוחד לנשק את נשמתו, פנתה הנסיכה אל משרתה ופקדה:

"נא התר את קישורי שמלתי, עלי להסיר את בגדי השחורים מעלי".

הוד מעלתך, גבירתי הנסיכה, אמר המשרת בטון מלא מודעות וחשיבות, יצאת מדעתך? או שמא איבדת אותה? את רוצה להתפשט פה, לפני כולם?

אל תפחד והסר דאגה מליבך, ענתה הנסיכה בקול מלא שלווה. גם כשאינני יודעת, הרי יולאדעת אני שטוב אני עושה, ותוך כדי דיבור הסירה באחת את שמלת שחרותה.

המשרת ידע שאיננו מבין והשתתק.

כשנשק המיוחד לנסיכה, הבחין כי היא נותרה בבגדי הגוונים המשתנים, וכך תיאר את אותו רגע מופלא:

"כשנשקה אין אל פי חשתי כי אנו מחוברים מבפנים, וכל צבעים שבעולם, כל אותם גוונים שעטתה, באו ונכנסו אל ליבי והאירו אותו באור אינסוף,

כל זאת היה ועוד יהיה כשנשק אין אל פי..."

סמלים:

• סגול – קצה ספקטרום צבעי האור הנראה, גבול המודע והלא מודע.
• אדום – הקצה השני של ספקטרום האור הנראה.
• יולאדע – מילה חדשה בעברית.
• עין רואה, עין סומא – חיבור בין מצב של אסוציאציה ודיסוציאציה.
• אין – התייחסות בשפה הקבלית לצד מסויים באלוהים. שם גם נקודת ההשקה בין הגרעין הכי פנימי של נפש האדם ובין האינסוף.
• נשיקת אין אל פי – חיבור אל המשאבים האינסופיים שנמצאים בנקודת ההשקה שבין האדם ואלוהיו.

[1] המילה "אין" בשפה הקבלית, מתייחסת באופן מסוים אל אלוהים  ובה נקודת ההשקה בין אלוהים ובין הגרעין הראשוני ביותר של מבנה נפש האדם.  יש בכותרת משחק מילים בין השם המקורי באנגלית, לבין ההיגוי שלו בעברית.