0

0 תגובות   יום רביעי, 13/4/11, 21:29
איך זה יתכן?...
כשאני איתך, העולם עוצר מלכת .
מסביבנו, אורות מנצנצים ואושר שאין לו גבול.
המילה "נצח" מאבדת את משמעותה כליל, משום שקיימים רק שנינו
ואנחנו לא ניגמר לעולם.
זו הרגשה עילאית שידועה לנו, אך היא אינה מורגשת כמובן מאליו.
אנחנו ביחד – הזיה אמיתית.
כשאני איתך אני רק רוצה לתת לך, להעניק לך.
שתרגיש שאין טוב מזה בעולם כולו .
כשאני רואה את אושרך בעיניך, מוצפת אני בחום כל כך נעים, שאין כמותו.
כשאתה נוגע בי, אני מרגישה הכי מוגנת ובטוחה בעולם.
אין עוד איש שיכול לגעת בי ככה.
כשאתה מדבר אלי, מילותיך מלטפות אותי וגורמות לי תחושת עונג אינסופי.
כשאנחנו שוכבים,
אני מבינה שאנו בעצם גוף אחד ונשמה אחת שנחלקו לשניים לפני שנים רבות.
כשאני מתעוררת ואתה לצדי, אני מדמיינת את צחוקם של ילדינו העתידיים מהחדר הסמוך.

אז למה לא כואב לי כשאני בוגדת בך?
למה כשאני עם אחר ואתה אינך יודע , אינני מרגישה את תחושת הרוע שאני אמורה להרגיש?

לפעמים אני כל כך רוצה לספר לך, לא בכדי לפגוע בך,
אלא כדי שתבין, שאין מישהו בעולם שמסוגל לתת לי להרגיש , כשם שאתה נותן לי.
מפחידה אותי התחושה הזו, שאני עושה משהו לא בסדר ויודעת את זה
אבל בכל זאת לא מרגישה את הצורך להפסיק.


הלוואי והייתי יכולה לומר לך את המילים הבאות מבלי לאבד אותך:
אחרי כל פעם שאני בוגדת בך,
אני רק מתאהבת בך יותר!!!! 
דרג את התוכן: