הזרם הנטורליסטי באומנות שאף לתיאור הטבע בצורה המציאותית ביותר, תוך הקפדה על פרטים. הנטורליזם התפתח מתוך הזרם הריאליסטי על ידי קבוצת אומנים שעסקו בעיקר בתמונות נוף.

גם עבודותיו של הצייר הצרפתי בן אסכולת ברביזון, אלבר שרפן (Albert Charpin) וציורי עדרי הכבשים שלו מהוות דוגמה לסגנון הנטורליסטי.

הגישה הנטורליסטית היא חיובית באופייה, שלא כתפיסה הרומנטית שהתייחסה לטבע כדרמטי ומסתורי והציגה את הכוחות ההרסניים של הטבע, שאין לאדם שליטה עליהם. הנטורליסטים עוסקים בתיאורי טבע לשמו ובאנשים בטבע שמשתלבים עם הנוף, כאשר ההצגה היא אובייקטיבית, נטולת רגשות. אופן העבודה של הנטורליסטים התמקד ברישום סקיצות רבות בנוף ויצירת קומפוזיציה סופית בסטודיו על בסיס אותן סקיצות.

מאפייני הסגנון הנטורליסטי:

1. ציור בחיק הטבע

2. נושאי הווי איכרים ותמונות נוף, תיאורי שמיים ועננים

3. דיוק בפרטים הנראים

4. צבעים זוהרים ואפקטים של אור

5. ניסיון ליצור תמונות צילומיות

ג'ון קונסטבל, 1776 – 1837

שדה דגן,  1826, שמן על בד

איקונוגרפיה : בשנת 1869 סיפר בנו של קונסטבל, צ'רלס, כי המקום המצויר ביצירה זו הוא הדרך המובילה ממזרח ברגהולט לדדהאם ושהכנסייה בה אינה קיימת במציאות אלא הומצאה ע"י קונסטבל. רישום ההכנה בשמן לציור זה נעשה בשנת 1817 בקיץ האחרון שבו שהה קונסטבל בספולק, והוא מתאר שביל שעליו הוא היה צועד לבית הספר. ואכן, בגרסה הסופית מתואר מצד ימין נער השוכב על בטנו ולוגם ממעיין, ואולי הוא מייצג את ילדותו של הצייר.

קומפוזיציה: מנקודת מבט גבוהה מביט הצופה על קומפוזיציה מאונכת ופתוחה המציגה שביל מתעקל שמאלה ועליו עדר כבשים שמובילים אותו שני רועים וכלב רועים מאסף. משמאל מתואר ילד קטן השוכב על בטנו ושותה מן המעיין. השביל שקוע באדמה, מוקף עצים, ובמרחק נוף כפרי פתוח עם שמים אנגליים טיפוסיים מלאי עננים.

כמו ביצירות רבות של קונסטבל הוא מתמקד בסצנות כפריות ובאנקדוטות יום יומיות מנקודת מבט מרוחקת יחסית, כשמאחור הוא פותח את הנוף לצפייה רחבה. היצירה מפורטת ביותר ורואים בה כל עלה על גבי העצים או כפי שקונסטבל עצמו הגדיר: "מעולם לא היו שני עלי עץ דומים מאז בריאת העולם".

כאמור, הילד אולי מייצג את ילדותו של האמן עצמו ושוב, כמו ברבות מיצירותיו, התחושה

היא של שילוב בין תיעוד המציאות ובין זיכרונות האמן.

ז'אן פרנסואה מילה, 1814 – 1875:

צייר ודפס צרפתי. בתחילת דרכו התפרנס מציור דיוקנאות ובשנת 1849 השתקע בברביזון שם חי עד מותו. מאז הקדיש עצמו לציורי נוף והחיים בכפר. תמונתו הידועה ביותר היא "הזורע" בה מתוארת דמות זורע  כמונומנטלית. בעוד כוונתו המקורית הייתה לתאר את הקשר בין האיכר לאדמתו, נתפסה התמונה כמחאה פוליטית נגד דיכוי האיכרים, ובמילה דבקה תווית של מהפכן סוציאליסטי. הטקסטורה המעובה של ציוריו נתנה להם איכות "איכרית" גסה, ונתפסה כריאקציה נגד הקדמה.   

המלקטות, 1857, שמן על בד

איקונוגרפיה: מילה הרבה לתאר את האיכרים והקשר אל אדמתם. תיאורים אלו מצטיינים באובייקטיביות שאינה מבקרת את הנראה אלא מציגה אותו כעובדה. עצם התיאור הוא הביקורת: על רקע הקדמה המובטחת על ידי המהפכה התעשייתית מוצגות הדמויות שאינן נהנות מקדמה זו, חייהן הם עבודה פיזית מתמשכת וסיזיפית.

קומפוזיציה: התמונה מתארת שלוש דמויות של נשים ממעמד הפועלים העוסקות במלאכת איסוף חיטה שנפלה בעת הקציר. הן ממוקמות במרכז שדה עצום ממדים המדגיש את הסיזיפיות של מלאכתן, עובדה המודגשת גם על ידי ערמות החיטה העצומות שמאחור. הנשים מתוארות בבגדי איכרים אופייניים כשגבן מוטה כלפי מטה, גם זו העומדת לכאורה ישר סובלת מכיפוף חד בגבה. על פי אור השמש ניתן לשער כי מדובר בשעת שקיעה המדגישה את שעות העבודה הארוכות.