בכלי התקשורת פורסם השבוע, כי בכירים בעדה הדרוזית והמוסלמית הודיעו כי יפעלו כדי למנוע מהציבור שלהם למכור חמץ בפרהסיה בפסח. ההוראה נוגעת למכירת לחם ופיתות בצמתי רחוב וברמזורים וכדו´, כאשר הושם דגש מיוחד על איזור העיר העתיקה בירושלים והצמתים הסמוכים למזרח העיר. ע"פ הידיעה שפורסמה במקומון של "מעריב" הודיע השייח ראאד עבדאללה בדיר, אימאם המסגד סידנא עלי בהרצליה ומבכירי התנועה האסלאמית בישראל, כי "אסור שמישהו יפריע לדת של אחר, או יעשה נזק בניגוד לרצונו של אחר. יש כאלה שמנצלים את המצב ומנפנפים בפיתות. זה לא נעים וזה דבר שלא עושים". השייח אמין קבלן, סגנו של מנהיג הקהילה הדרוזית בישראל, השייח מאסק טאריף, אמר: "אני אבקש מאחינו בעדה הדרוזית שעושים פיתות בכל מיני מקומות בארץ, שבחג הפסח שלא יעשו פיתות בשום מקום בארץ. בשביל לא להפריע לאחינו היהודים בחג שלהם". לדבריו, הקריאה תתפרסם בימים אלה בכל הכפרים הדרוזיים בישראל.

כידוע, עמדה זו עומדת בניגוד לגישתם של חוגים חילוניים מיליטנטיים, שפעלו במשך שנים לביטול דה-פקטו של "חוק החמץ", שקבע כי במהלך חג הפסח "לא יציג בעל עסק בפומבי מוצר חמץ למכירה או לצריכה". כמה מהם עתרו בשעתו לביהמ"ש בירושלים בדרישה למנוע הגשת דו"חות נגדם. בתשובת המדינה לעתירה נאמר, כי "בעיר שרבים מתושביה לא רק יהודים אלא דתיים, ורוב חברי מועצתה לא רק יהודים אלא דתיים, כיבוד הדדי מצדיק את קיום החוק. מה גם, שבשכונות ערביות בעיר מותרת הצגת חמץ". למרות זאת, לפני שלש שנים, בערב ר"ח ניסן תשס"ח, הודיעה שופטת בית המשפט המקומי, תמר בר אשר-צבן, כי יש לתת פרשנות מאד מצמצמת למילה "פומבי" שבחוק, וקבעה בכל מיני ניסוחים מתחכמים כי "מכולת, מסעדות ופיצרייה אינם באים בגדרו של מקום פומבי". בכך הרחיבה מאד את האפשרות למכור חמץ בחנויות, במסעדות ובמזנונים, ובעצם רוקנה מתוכן את איסור מכירת החמץ. היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד מני מזוז, סירב בשעתו לדרישת המפלגות הדתיות לערער על פסה"ד, והבהיר שהוא מעניק פרשנות דומה, ובכך הפך את החלטת השופטת להוראה סופית.

ההחלטה דאז התקבלה בתגובות צוהלות של בעלי העסק החילוניים שהכריזו כי "פסח זה החג הכי חזק שלנו בשנה", רח"ל. מנגד הביעו שומרי התורה כאב עמוק על ההחלטה המשפטית שהתקבלה סמוך ונראה לחג הפסח; דווקא בעוד המוני בית ישראל נערכים לחג הפסח, ועוסקים בביעור החמץ מן החורים והסדקים, מצאה לנכון מערכת המשפט בישראל לקבל החלטה פוגענית נוספת, שמאחוריה היוזמה למחוק כל שריד של הרגישות היהודית, שקיימת גם בקרב רחוקים מתורה, לנושא כה בסיסי כמו איסור חמץ בפסח.

אמנם, בשעתו התברר כי דווקא ההחלטה העויינת הפכה לפרובוקציה שקופה, שקוממה גם אישים חילוניים. לאחר פירסום ההחלטה המשפטית הפרובוקטיבית התפרסמו בעתונות דברים שאמרו וכתבו אישים חילוניים, שאין דעתם נוחה מהמאבק החילוני התוקפני והאגרסיבי, ולדעתם אין כל סיבה לנהל "מלחמת קודש" על "הזכות" למכור חמץ בחוצות. גם בדיון שהתקיים בנושא זה בכנסת התקוממו ח"כים שאינם משתייכים כלל למפלגות דתיות, אך שומרים אורח-חיים מסורתי, על שישנם כאלה ש"רוצים לאכול חמץ מול הפנים שלי כדי להרגיז אותי".

הידיעות שפורסמו לאחרונה הבליטו שבעתיים את עוצמת השיטנה של גורמים חילוניים, שאינם מוכנים לגלות התחשבות מינימלית, שמקובלת אפילו על מוסלמים ודרוזים. אותם נכרים, הודיעו שלא ישושו לנצל את העובדה שהחוק הבסיסי לא חל כלל על מקומות מגוריהם, והעדיפו לגלות רגישות ולהימנע מלרמוס ברגל גאוה את רגשותיו של הזולת. מה שקשה לומר על פורקי-עול רבים מזרע ישראל. אכן, "כשהן יורדין, יורדין עד לתהום".

כאשר עוסקים בענין זה של "חוק החמץ" והפולמוס סביבו, יש להדגיש, כי התייחסותנו לאיסור חמץ, כמו לכל דיני התורה, אינה נגזרת כלל מן החקיקה הפרלמנטרית והפרשנות המשפטית שלה. לא מפיהם אנו חיים, וחקיקה פרלמנטרית או החלטה משפטית כזו או אחרת, אינה יכולה להוות תחליף או להעניק יתר תוקף לדיני התורה שנמסרה לנו מן השמים. חוקי התורה קיימים לעד ולנצח-נצחים, ואין איש שבעולם, שיכול לחזק את תוקפם או לגרוע מנצחיותם. כמובן שגם שופטי הערכאות אינם יכולים לפגוע בהם, אלא לכל היותר בידם רק להעמיק את התהום הפעורה זה מכבר בין שומרי התורה לבין המימסד המשפטי המבטא חילוניות מיליטנטית ודורסנית.

לא הם יקבעו את אורחות חיינו ואת מהותו של כלל ישראל. נצא נא בימים אלה אל החוצות, נחזה באפיית מצות כהלכתה, בביעור החמץ מן החורים והסדקים, ביהודים רבים המתדפקים על פתחי הרבנים ומורי ההוראה כדי לקיים "שואלין ודורשין בהלכות החג", ונדע כי קיום התורה וההלכה אינו תלוי במרשיעי ברית, לא בממשלות זדון ולא במקומות המשפט אשר שם מקום הרשע.

יש לזכור גם, כי לצערנו, אין זה הפן היחיד של הניכור האופף זה מכבר את הפרהסיא הישראלית בחג הפסח. "חוק החמץ" הולך והופך ממילא ל"אות מתה" בספר החוקים, ואינו נאכף ברצינות. נראה שגם הדו"חות והקנסות שניתנו בעבר במקרים מועטים, אינם מדאיגים במיוחד את בעלי המסעדות, שהגישו חמץ בריש-גלי. המימסדיות הישראלית דואגת מפעם לפעם להבהיר לעם היהודי כולו, כי היא מבקשת להתרחק ככל יכולתה מהמונח "מדינה יהודית", מושג כוזב שהומצא בשעתו כתרגיל הסוואה שנועד לסחוף רבבות יהודים תמימים אל עבר החלום הציוני הכפרני.