סוף דבר וגם ההתחלה ההחלטה לקחת את עצמך באמצע החיים, להשאיר מאחור אישה וילדים ולנסוע לדרום אמריקה לא הייתה פשוטה כלל, בעיקר לאור העובדה שרוב המידע בנמצא בדפי הרשת מצביע על כך שהמסלול מיועד לבני 25 "גג" ולוקח לפחות חצי שנה, נסיעה בטרמפים ושינה ברפוחיות עם עוד 20 מוצ'ילרים. אז עם הרבה דחיפה של האישה וחבר שהחליט שהוא רוצה לנסוע, החלטתי שכנראה שגם אני יכול, בכמה מגבלות : 1. נוסעים ל-3 שבועות בערך. 2. שוכרים רכב. 3. לא ישנים בבית החייל של ברילוצ'ה (בהמשך יתברר כי לצה"ל יש הסכם עודפים לשמיכות ונייר וטואלט צבאיים עם כמה בתי מלון בצ'ילה וארגנטינה). אני לא מתיימר לכתוב מדריך טיולים לדרום אמריקה, אלא בעיקר להעלות על הכתב את הרשמים והחוויות של שני בני 40 וקצת מהמסע שלהם ליבשת הדרומית. כמה המלצות כלליות שמתאימות למי שיבחר לטייל בצורה שאנחנו בחרנו, מוצ'ילרים עד גיל 25 מוזמנים לקרוא ולגחך בקולי קולות. המסלול שלנו התחיל בתחילת חודש מרץ 2011 בסנטיאגו, ירידה דרומה בטיסה לפוארטו ארנס ומשם כל הדרך צפונה עד לפוארטו מונט, טיסה לבואנוס איירס וחזרה ארצה לאחר 23 יום.
המלצות כלליות ולא מחייבות הערכות למסע - כללי לנוסע הלא ספונטני מומלץ לקרוא באינטרנט, להתייעץ ולהכין מסלול עקרוני עם נקודות עוגן. מי שנוסע למעט זמן, לא רוצה לבזבז שעות יקרות בחו"ל על חיפוש אטרקציות. חוץ מזה אופן ויכולת התכנון הם אישיים והן המלצה או מסלול טוב שיכול להיות מתאים לכולם. אנחנו התבססנו על המלצות ודברים שרצינו לראות, קבענו אותם כנקודות עוגן, הגענו לאתרים, ניגשו לtourist information, לקחנו מפות ושאלנו שאלות (ותמיד קיבלנו תשובות, גם אם צד אחד לא הבין את השני). תיקחו בחשבון מהירות נסיעה של 40-60 קמ"ש בממוצע ברוב האזורים (על הכבישים נרחיב בהמשך), 400 ק"מ יכולים להפוך ל-10 שעות נסיעה מפרכות, גם לנהגים מנוסים ומיומנים. Bajo, media, alto הן לא דרגות עשייה של בשר, בד"כ הן מציינות את דרגת הקושי של המסלול (מרחק ושיפוע). לא תספיקו (ואל תתכננו) לראות את הכל (יש בכלל דבר כזה ?!) איך אומרים החברה ?! תזרמו בקצב שלכם...
ולגבי ההערכות הלוגיסטית, תשימו במזוודה מה שצריך (בערך) ותזכרו שגם אם תשכחו משהו (בהנחה שזה לא המרשם לתרופה הכרונית שלכם), תוכלו להשיגו ברוב המקומות. כסף כמה כסף לקחת ? שאלה בעייתית ומאד אישית, בערים הקטנות ובכל החוריניו מורנו (אל תחפשו במפה...זה כעקרון נקודה המסומנת במפה כיישוב ובפועל 4 בתים...) לא ניתן לשלם באשראי וכנראה גם לא יקבלו מכם מטבע זר או שתמצאו חלפן. העלויות שלנו היו כ120$ ליום (אוכל, אתרים ולינה). שערי ההמרה משתנים ממקום למקום, יש חנויות שיהיו מוכנות להמיר לכם דולרים בכסף מקומי, בשער לא רע בכלל. תשלמו באשראי באתרים שניתן – תחנות דלק, מסעדות וסופרים. כעקרון בתקופה שלנו : 4 פזו ארגנטינאי שווים 1$ אמריקאי, 500 פזו צ'יליאני שווים 1$ אמריקאי..שימו לב שגם המקומיים מסמנים את סימון המטבע שלהם כ$....ולא פזו.
טלפון נייד בחלק מהדרך אין קליטה למפעילים הישראליים, מומלץ לפני היציאה מהארץ להשוות מחירים בין החברות המקומיות. בכל מקרה הכי זול זה לדבר בSKYPE מאתרים בהם יש אינטרנט (דרך מחשב נייד או טלפון). כרטיסי חיוג – לא בכל מקום יש מכשירי טלפון ציבוריים ובחלק מהמקומות לא ניתן לבצע שיחות בכרטיס החיוג מהטלפון הציבורי, שלנו עבדו רק בארגנטינה ולא בצ'ילה (היו לנו 013 ו012).
בתי מלון אנחנו הזמנו לנקודות העוגן של הטיול (בהתחלה ובסוף) וזרמנו במהלך הדרך (כאשר בדקנו בארץ באלו אתרים יש אפשרויות לינה שעומדים בדרישות הסף – מיטה ומקלחת לא משותפים). איך בוחרים בית מלון מהארץ ? כל אחד ושיטתו – מחיר, חוות דעת קודמות (תבדקו במספר אתרים), מרחק ממרכז העיר, כביש ראשי (?!), יש / אין ארוחת בוקר, יש / אין WIFI, חנייה וכד'. תנו עדיפות לבתי מלון שניתן לבטל כמה ימים מראש ללא עלויות נוספות. ועל הדרך – נכנסים, אין טוב ממראה עיניים, hotel plaza ב-chile chico רחוק מלהיות plaza כמו שהוא רחוק מלהיות מלון. טווח המחירים גדול, אבל ב75$ ללילה לזוג תוכלו למצוא תמורה הולמת לכספכם (תזכרו שלא באתם לנופש ביערות הכרמל, אפילו אם הנוף טיפה מזכיר...)
שפה ברוב המקומות יודעים אנגלית כמו שברוב המקומות בארץ יודעים ספרדית... אל תתעצלו, תשקיעו קצת זמן ללמוד מושגי יסוד, תיקחו שיחון ספרדי / עברי, אמנם האנשים הכי נחמדים עלי אדמות גרים שם ויעזרו לכם גם אם לא יבינו אתכם. אחרי יומיים, גם אתם תתחילו להגיע Hola לכל אדם שאתם פוגשים על הדרך ואחרי 10 ימים תדעו גם ש Dos sein gram queso זה מאתיים גרם גבינה... מעברי הגבול אין ספק שזמן ההמתנה יחסית לאורך התור הוא הכי גדול במעברי הגבול בין המדינות. חשוב לזכור לעבור בין 2 המעברים (אחד של צ'ילה ואחד של ארגנטינה), אחרת תסבירו כמונו במעבר לאחר מכן איפה נעלמה כניסה / יציאה בעברכם... אל תצפו לגבול עם מחסום, בגדול זה צריף עם מספר שוטרים מנומנמים, איש מכס אחד שתמיד נראה אותו הדבר ושרשרת או חבל שסוגרים את המעבר (ותמיד השוטר או החייל הצעיר בחבורה יגיע לפתוח אותו). כל מעבר דורש מילוי טופס הגירה והצהרה לשם מה באתם ולכמה זמן וטופס מכס שאתם לא מכניסים סחורה אסורה. בצ'ילה יעבירו את המזוודות שלכם גם שיקוף לבדיקה לאי הימצאות פירות, ירקות, מוצרי חלב ובשר ויבדקו גם את הרכב הריק. קחו בחשבון שכל מעבר גבול (כפול) לוקח משהו כמו שעה...ותהיו סבלנים, חורחה וראול לא ממהרים לשום מקום.
כבישים תשכחו מההגדרה שלכם לכביש עירוני או בין עירוני, מתוך ה-5000 ק"מ שעברנו, חלק לא קטן היה בדרכים לא סלולות, או מה שמוגדר dirty roads, שימו לב שלא תמיד ניתן להבין מהמפות מהי איכות הכביש שאתם הולכים לעבור בשעות הקרובות (מעניין שגם פתאום באמצע הסוג יכול להשתנות), המפות המקומיות בד"כ מדוייקות יותר. יש כמובן גם כבישים מהירים שמהירות הנסיעה בהם מותרת עד ל110 קמ"ש, אל תצפו תמיד לכביש דו נתיבי עם גדר הפרדה, תצפו לראות משהו כמו כביש 4 בין צומת בית אורן לחיפה. רוב המידע באינטרנט וההילה נוצרה סביב כביש 7, היא הקרטרה אוסטרל הצ'יליאנית, אבל אחיו הגדול, Ruta 40 הארגנטינאי, המתמשך על פני 5024 ק"מ מתוכם פחות מ50% סלולים (למרות שראינו לא מעט קטעים שנמצאים בעבודה) הוא לא פחות אימתני ומשעמם עד קץ בנוף החד גוני, מהירות הנסיעה בקטעים האלו הם 40-60 קמ"ש לכל היותר, ולכביש הזה יש גם אתר אינטרנט http://ruta40.net/. כל עקומה או מכשול בכבישים (למעט הבורות הרבים בקרטרה) משולטים להפליא, לגבי המרחקים, אל תסמכו על השלטים בדרך... הנהגים אדיבים ברוב המקומות, יתנו לכם לעקוף וגם יסמנו לכם אם אפשר לעקוף אותם (בארגנטינה מצאנו שפס הפרדה הוא בגדר המלצה). בדרכים נידחות, כמעט כל נהג שיבוא מולכם ינופף לכם לשלום.
רכב עוד בשלב התכנון הבנו שרכב הינו מרכיב קריטי וכדאי להשקיע, קראנו המלצות רבות, ביקשנו הצעות מחיר ובסוף לקחנו JEEP 4X2 מחברת EMSA בפונטה ארנס, אחרי 2500 ק"מ ולא מעט דרכים לא סלולות, הרכב שבק וכמובן במקום הכי פחות מועדף להיתקע עם רכב – villa Castillo בקרטרה, לאחר שעברנו בקוייקה לרכב 4X4 הבנו שכדאי היה להשקיע ברכב כזה מהתחלה, ה D-max עשה את העבודה בכל דרך אפשרית. למי שכבר החליט להשקיע ברכב, לא להתפשר ! למרות שתראו רכבי רנו 4 או 12 נוסעים בדרכי העפר, זה כנראה לא בשבילכם. רכב טוב יעלה 100-150$ ליום לא כולל קנס ההחזרה שיכול להגיע עד 1000$ , השתתפות עצמית בנזקים של 800$ (ותצאו מנקודת הנחה שנזק יגרם לרכב...) ואל תשכחו – להסדיר מראש את אישורי המעבר לרכב בין המדינות .
דלק חלק בלתי נפרד למי שהחליט לשכור רכב, בישובים רבים תמצאו תחנות דלק, אפילו כאלו שמקבלות כרטיסי אשראי, בדרכים אחרות תחנות הדלק מזכירות סרטים של המערב הפרוע. תקחו חשבון תחנת דלק כל כמה מאות קילומטרים, בעיקר לאורך כביש 40. המלצה חמה – בנסיעות ארוכות תתדלקו איפה שרק אפשר. המחירים בארגנטינה זולים יותר מצ'ילה, אבל אל תתכנו לתדלק רק בארגנטינה, אנחנו מצאנו לא מעט תחנות פתוחות שלא היה בהן דלק... המחירים : בנזין : כ-1$ בארגנטינה לעומת כ-1.5$ בצ'ילה. סולר : כ0.8$ בארגנטינה לעומת כ-1.3$ בצ'ילה.
אוכל ומסעדות הקרניבורים שביניכם ילקקו אצבעות, סטיק בקר במשקל של 400 גר' ובמצב עשייה מדיום תמצאו בהרבה מאד מקומות, כמובן שעל האיכות ניתן להתווכח , אבל זה לא העניין. גם לאוהבי מאכלי הים (ויסלחו לי שומרי הכשרות) תימצא עדנה בדרום אמריקה. ואפילו המפונקים שביניכם ימצאו מה לאכול (פסטה, פיצה, המבורגר או אמפנדס ממולא שוקולד). ובל נשכח את היין הצ'יליאני המשובח (והזול יחסית) ואת בקבוקי הבירה בנפח של 1 ליטר (במחיר של 20 ₪ בפאבים), יש היינקן, סטלה ובירה מקומית בשם קריסטל.
ולסיום ההמלצות הכלליות – אינטרנט במרבית בתי המלון והבקתות ששהינו בהן היה WIFI חופשי וחינמי, כך שתוכלו להפעיל את המכשירים המתוחכמים שלכם ולתקשר עם העולם (לקרוא חדשות בYNET או המלצות ב"למטייל") ואם לא הבאתם מכשיר "חכם" בטוח תמצאו חנות או קיוסק אינטרנט במחיר של 5 ₪ לשעה.. |