הלחץ המדיני הגובר על נתניהו מצד ארה"ב ואירופה, מתחיל להשפיע גם מבית ♦ שר הביטחון ברק מזהיר לאחרונה יותר ויותר מפני "צונאמי מדיני" ההולך ומתרגש על הממשלה ♦ גל הצונאמי יגיע לשיאו בספטמבר הקרוב, כאשר עצרת האו"ם תידרש להצביע על הקמה חד צדדית של מדינה פלשתינית עצמאית ♦ ארה"ב תתנגד באו"ם, אבל גם כך יש להחלטה רוב גורף ♦ אובמה מתכוון להציע בשבועות הקרובים תוכנית מדינית משלו, כדי לנטרל את ההחלטה באו"ם ♦ נתניהו עומד במילכוד אמיתי: האם להענות להצעה האמריקאית ולהתעמת עם הימין, או לסרב לה, ואז לקבל בלית ברירה את המדינה הפלשתינית שתיכפה עליו באו"ם ובינתים מתרגשת על נתניהו הצרה המשפטית של ליברמן, שעלולה להפוך לבעיה פוליטית ♦ החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה, להעמיד לדין את שר החוץ, עלולה לגרום לתהליכים פוליטיים שאין להמעיט בעוצמתם, עד להפלת הממשלה והליכה לבחירות ♦ במערכת הפוליטית מעריכים, כי הדרמה הפוליטית לא תתרחש באופן מיידי, כיון שליברמן לא מעוניין בשלב זה להפיל את הממשלה ואין לו אינטרס לנהוג כך ♦ ובינתים השקט שב לדרום, אך מתחת לפני השטח האדמה המדינית והפוליטית בוערת
אריה זיסמן לראה"מ נתניהו יש מיגונית אישית. כך נחשף השבוע כאשר ביקר באתר סוללת כיפת הברזל סמוך לאשקלון. למערך האבטחה שלו, הכולל רכב משוריין ומאבטחי שב"כ (רבים כחול הים), צורפה גם המיגונית האישית, שכבר זכתה לכינוי "מיגונית השרד", כדי להגן עליו במקרה של ירי רקטות מעזה. מיד בתום הביקור הועמסה המיגונית האישית על משאית וסולקה מהשטח. אם היה יכול, היה מצטייד נתניהו במיגונית אישית לא רק מרקטות, אלא גם מחיצי התקשורת בכל פרשת ביבי-טורס. מיגונית כזו טרם הומצאה, אבל אם היתה כזו, היה נתניהו רוכש לעצמו (מכיסו הפרטי — כמובן), כמה כאלו. נתניהו צריך לעצמו מיגונית נוספת, גם מהצונאמי המדיני המתקרב אליו בצעדי ענק. מתחת לפני הקרקע ומעליה, מאחורי הקלעים ולפניהם, נרשמת תכונה מדינית גדולה. הריח שנישא באויר הוא ריח של תוכניות מדיניות חדשות וקרובות. מדובר בתוכנית מדינית של נתניהו עצמו, אותה הוא אמור להציג בנאומו (בר אילן 2) במהלך ביקורו הקרוב בוושינגטון, תוכנית מדינית של אובמה, תוכנית של האיחוד האירופי, של ארגוני השמאל, של ראשי מערכת הביטחון לשעבר, ובקיצור — לכולם יש באמתחתם תוכניות מדיניות. המשותף לכל התוכניות: מוקש ספטמבר הקרוב, בו יפרצו כל המסגרת, כאשר האו"ם יתבקש לאשר הכרה חד צדדית במדינה פלשתינית עצמאית. כל הדרכים וכל התוכניות מובילות לדיון הזה, במטרה לפרק את המוקש המדיני רב העוצמה שיטלטל את האיזור. בימין לוחצים על נתניהו להודיע כבר מעכשיו כי אם זה יקרה, תספח מדינת ישראל מיידית את גושי ההתישבות לתוך מדינת ישראל. המשוואה של הימין: הכרה = סיפוח. מנגד הפלשתינים לא ישבו בחיבוק ידיים, והחשש הוא לפרוץ אינתיפאדה שלישית. ועד אז יאלץ נתניהו להתמודד עם עוד כמה מטלות פוליטיות ומדיניות. המשט המתוכנן לעזה מחד בעיה מדינית וביטחונית סבוכה, ומאידך כתב האישום נגד ליברמן, שעלול למוטט לו את הקואליציה.
ליברמן — פורש סידרתי החלטת היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, להעמיד לדין את שר החוץ אביגדור ליברמן, אכן עלולה לזעזע את המערכת הפוליטית ולהביא לכינונה של ממשלה חדשה. ליו"ר ישראל ביתנו, האיש החזק בקואליציה, יכולת להפיל את ממשלת נתניהו וללכת לבחירות. הסקרים חוזים לו הישג מכובד. ליברמן גם יכול להפתיע ולהקים קואליציה עם קדימה בראשות לבני. בלשכת ראה"מ מודעים לכל זה, וכבר משדרים לחץ. שלשום מיד לאחר ההודעה על החלטת היועץ, הביעו חשש כי ליברמן יבקש עתה להקדים את הבחירות. זו הסיבה שנתניהו פירסם הודעה בה הוא מאמץ אליו את ליברמן. "אני מאחל לשר החוץ שיוכיח את חפותו", אמר נתניהו. "ליברמן הוא שר חשוב בממשלה, ואני מקווה שימשיך לתרום את תרומתו הציבורית". נתניהו יודע היטב, כי ליברמן הוא פוליטיקאי בלתי צפוי. מצד אחד הודיע כי הוא לא מתכוון לפרק את הקואליציה ואינו מתכוון להתפטר מהממשלה, לפחות עד לאחר השימוע בעינינו. מצד שני, אם יחוש שהקדמת הבחירות משרתת את האינטרסים האישיים שלו, הוא יכול להפוך את ההצהרה שלו בנקל. ההסטוריה מוכיחה כי לליברמן אין בעיה לפרוש מהממשלה. הוא אפילו פורש סדרתי, שתמיד מוצא תירוץ מדוע הוא עושה זאת. ב-2002 התפטר מממשלת שרון הראשונה על רקע העברת שכונה בחברון לידי הפלשתינים. ב-2004 התנגד להתנתקות וידע כי זה יוביל לפיטוריו מהממשלה, אבל עשה זאת ביודעין. גם ב-2008 התפטר מממשלת אולמרט, כאשר המשא ומתן על הפלשתינים חשף ויתורים רבים בירושלים. כל זה מוביל לאפשרות שגם הפעם לא תהיה לו מניעה לפרוש, בפרט לאחר המציאות המשפטית הבעיתית אליה נקלע. הוא כמובן לא יתרץ זאת בכתב האישום נגדו, אלא יתלה באילן מדיני וביטחוני. הוא יוכל להסביר כי הוא דורש למוטט את החמאס, ולא, הוא פורש מהממשלה. או יבקש לפרוש על רקע תהליך מדיני כזה או אחר, שנתניהו ינסה להניע. התירוצים קיימים, השאלה היא מתי זה יקרה.
הדרמות הפוליטיות ידחו
בסביבתו של ליברמן, לא חושפים את כוונותיו הפוליטיות, ומסתפקים בהודעה שלו, כי הוא שמח סוף סוף, שניתנת לו ההזדמנות להוכיח את חפותו, לאחר 15 שנים של עינוי דין, חצאי שמועות, חקירות, הדלפות וניסיון להפוך אותו ל"עבריין". כדי לדעת ולהעריך מה בכל זאת צפוי להתרחש עתה, יש להיזכר בדברים שליברמן עצמו אמר לפני יותר משנה וחצי, כאשר הגיב בפומבי להמלצת המשטרה להגיש נגדו כתב אישום. ליברמן הדגיש כי אם לאחר השימוע היועץ המשפטי לממשלה יחליט להגיש כתב אישום, אין ספק שבאותו רגע יתפטר מהממשלה, ובתוך 3-5 חודשים יתפטר גם מתפקידו כיו"ר "ישראל ביתנו" ומחברותו בכנסת, "כדי להעביר בצורה מסודרת את כל העניינים". אם מסתמכים על דבריו אלו (שיכולים בקלות להשתנות), הרי שלפני השימוע לא צפויה דרמה פוליטית. לליברמן אין עניין לאבד כבר מעכשיו את משרת שר החוץ, בפרט כאשר כולם מחכים להחלטת האו"ם בספטמבר בעניין ההכרה במדינה פלשתינית. בתפקידו הנוכחי וכל להשפיע על ההתנהלות הישראלית בנושא, ובעיקר למנוע מנתניהו להציג תוכנית ויתורים מדינית. ההערכה היא שאם יהיו דרמות פוליטיות, הן יידחו במספר חודשים, עד לאחר השימוע. ליברמן עצמו אמר באותה הזדמנות לפני שנה וחצי, כי להערכתו גם בשנה הבאה ובעוד שנתיים ישאר יו"ר המפלגה וגם שר החוץ". ואכן עוד שלושה חודשים וחצי יחלפו שנתיים מאותה אמירה, וליברמן עדיין בתפקידו. הערכתו התממשה. עתה הוא ימתין ויתכונן לשימוע, מתוך רצון לשכנע את היועץ המשפטי לממשלה להוריד סעיפים בעייתיים מכתב האישום, ואולי אף לבטלו כליל. עורכי דינו משוכנעים שכך יהיה.
אני מאשים — נוסח ליברמן
החוק אינו מונע מליברמן להמשיך ולכהן כחבר כנסת וכיו"ר מפלגה, כל עוד אין נגדו פסק דין. כיון שכך הוא יוכל להישאר בתפקידיו הממלכתיים והמפלגתיים. גם ב"ישראל ביתנו" משוכנעים בכך. עד כה לא נערך כל דיון עקרוני בשאלה כיצד על ליברמן ועל המפלגה לנהוג הלאה. הדבר הפוליטי שמניע את ליברמן הוא הרצון שלו להפוך למנהיג הימין ולכבוש את ראשות הממשלה. לצורך כך עליו לתכנן היטב את צעדיו, ולא לפרוש כך סתם ולהניח את הזירה לאחרים. באם בכל זאת יאלץ לפרוש זמנית, עליו לקבל החלטה, מי יחליפו בתפקיד יו"ר המפלגה. כרגע יש שני מתמודדים עיקריים: שר התיירות סטס מיסז´ניקוב, מספר שלוש ברשימת המפלגה לכנסת. מיסז´ניקוב, נחשב גם לפופולרי בציבור דוברי הרוסית. המועמדת השנייה היא מנכ"ל המפלגה, פאינה קירשנבאום. ליברמן יבחר במועמד שיוכל להביא למספר מנדטים גדול יותר בבחירות הבאות. הזירה השנייה בה נדרשת החלטה מליברמן, קשורה להישארותה של מפלגתו בממשלה. בהקשר זה ניתן לשרטט שני תרחישים, שעשויים להשתנות באם ירשמו התפתחויות בזירה המדינית והביטחונית. זאת אם מדינת ישראל תיקלע לעימות גדול יותר מול החמאס ועימות מדיני עם הרשות הפלשתינית, על רקע החלטת האו"ם בספטמבר. במקרים אלו, יבקש ליברמן להצטייר כממלכתי, ולא להיראות כמי שנוטש את הממשלה משיקולים פוליטיים צרים. אולם אם המצב המדיני והביטחוני יתייצב ולא יהיו התפתחויות דרמטיות, כלומר המוקש באו"ם יפרוק בהצלחה, והירי מעזה יפסק (מה שלא נראה), אזי רוב הסיכויים ששר החוץ ליברמן, יוביל את מפלגתו לפרישה מהממשלה. במערכת הבחירות, יציג ליברמן את "האני מאשים" שלו, ויטען כי מערכת המשפט רדפה אותו במשך 15 שנים עד שהחליטה להגיד נגדו כתב אישום. על כל שנה יקבל לבטח מנדט, אבל ליברמן שואף ליותר. גם הסקרים חוזים לו עלייה.
גם קדימה בתמונה
קיימת גם אפשרות פוליטית נוספת, שאינה קשורה ישירות לליברמן, אלא דווקא לנתניהו. זה לא סוד שראה"מ ושר החוץ כבר אינם קרובים, לא מדינית, לא פוליטית ולא חברית. השניים שעבדו פעם יחד, יודעים כי הם ימצאו עצמם זה מול זה בהתמודדות על הנהגת הימין והמדינה. נתניהו קורא סקרים אובססיבי, והוא חושש באמת מכוחו העולה של ליברמן, ומהעובדה שישראל ביתנו נוגסת בליכוד. יתכן איפוא, כי נתניהו יחליט להפתיע את ליברמן, יחד עם חברו (מהסיירת), אהוד ברק, בדיוק כפי שברק עצמו הפתיע את חברי מפלגתו שלו, כאשר פרש והקים סיעה נפרדת. המהלך האפשרי של נתניהו וברק: הקדמת הבחירות במועד שנוח להם, כאשר ליברמן עסוק בניהול מאבקו המשפטי, והדבר מקשה עליו לנהל את מערכת הבחירות. נתניהו יודע, כי ישראל ביתנו בלי ליברמן, היא כמו כביש מרכזי במדינת ישראל ללא פקקים. ואכן יש כבר קולות בליכוד הקוראים להערך לאפשרות שליברמן ינסה להפיל את הממשלה בשבועות הקרובים. עקב כך מתנהלות שיחות גישוש עם ח"כים מקדימה כדי לבדוק מחדש, האם קיימת אפשרות לגייס שליש מחברי הסיעה, שיסכימו לערוק לליכוד בתמורה לתיקים שתפנה "ישראל ביתנו". בליכוד משוכנעים שגם מפלגת "האיחוד הלאומי", לא תרצה להפיל את הממשלה, כך שגם אם ליברמן יעזוב, עדיין יש לנתניהו יכולת תמרון (מועטה), לפני שייאלץ ללכת לבחירות. כך או כך, גם בליכוד מבינים, כי המפתח להפלת הממשלה נמצא אצל ליברמן. השאלה היא מתי הוא יחליט לעשות זאת.
בין שתי הגישות
מעבר לבעיה של ליברמן, המעסיקה רבות את נתניהו, עומד בפתחו גם הצונאמי המדיני, בדמות הדיון המתקרב באו"ם על המדינה הפלשתינית. נתניהו מתלבט בין שתי גישות המונחות לפיתחו. מצד אחד יש את הגישה של השרים בני בגין ומשה יעלון, הקובעים שבהיעדר פרטנר פלשתיני נחוש להגיע להסדר, אין לפתוח ביוזמה מדינית כלשהי. מצידם מותר לנתניהו לשאת נאומים מדיניים, כדי להתיר את טבעת החנק הבינלאומית המתהדקת סביב צווארו, אבל לא מעבר לכך. מהעבר השני פועלים השרים אהוד ברק ודן מרידור, כדי לשכנע את ראה"מ לפתוח במהלך מדיני משמעותי, גם במחיר ויתור על הימין והזדקקות לקדימה. שניהם סבורים כי אם יפעל נתניהו בנחרצות מדינית, לבני תתקשה להפיל את הממשלה. נתניהו מתלבט ומתקשה להכריע בין שתי הגישות. מי שכבר הפסיק להתלבט, ולא מחכה לנתניהו, הוא הנשיא אובמה. כל מי שחשב, כי אובמה ימשוך את ידו מהמזרח התיכון, לאחר כשלונותיו הסדרתיים, טעה. אובמה לא הרים ידיים והוא עומד להציג תוכנית מדינית משלו, מבלי לחכות לנאומו המתוכנן של נתניהו בסוף החודש, בעת ביקורו הצפוי בוושינגטון. כלל לא בטוח שאובמה אפילו יפגש עם נתניהו באותו ביקור. השבוע חשפה מזכירת המדינה הילרי קלינטון, כי אובמה מתכוון להציג בתוך מספר שבועות את העקרונות שלו לתהליך המדיני כדי לפתור את הקיפאון בין מדינת ישראל לפלשתינים. האמריקאים מעונינים ששני הצדדים ישבו ליד שולחן המשא ומתן ויחלו לדון בסוגיות הליבה, קרי הגבולות, כדי שכל אחד מהצדדים ידע מה השטח שלו והיכן יוכל לבנות. בעניין זה צפויה לאובמה מחלוקת עם נתניהו, שהודיע בעבר, כי מבחינת מדינת ישראל, הנושא הראשון והחשוב הוא דיון בהסדרי הביטחון. רק לאחר מכן יעברו לעסוק בעניין הגבולות.
האם החקירה תיגנז?
האמריקאים לא מתכוונים להצביע בעד הקמת מדינה פלשתינית באו"ם, אבל גם בלעדיהם צפוי רוב גורף להכרה במדינה כזו. אובמה עצמו מצפה מנתניהו להודיע כי הוא תומך בהקמת מדינה פלשתינית על פי המיתווה שהוא (אובמה) עומד להציג בקרוב. בפני נתניהו עומדים איפוא אתגרים מדיניים שאינם פשוטים. הביקור הקרוב שלו בוושינגטון, יזכה לכותרות גדולות, ויתכן שיהיה המאיץ להתרסקותו הפוליטית, ממש כפי שהיה לאחר שחזר מועידת וואי. השבוע כבר דווח כי נתניהו שוקל לפנות שטחים מהגדה ולמסור אותם לשליטת הפלשתינים בלי לפגוע בהתנחלויות. הוא מקווה שבתמורה ירפו האמריקאים והאירופים את הלחץ המדיני על מדינת ישראל, ימנעו הכרה במדינה פלשתינית ויכנסו ועידה בינלאומית, שתציג אותו כמי שמקדם את התהליך המדיני. במקרה כזה קדימה תיאלץ לתמוך בנתניהו ותנטרל את איום הקדמת הבחירות, השמאל ישבח אותו על ההתקדמות המדינית, חקירת נסיעותיו תיגנז, בדיוק כפי שגנזו חקירות נגד שרון בעת ההתנתקות, והימין יבלע את הנסיגה הקטנה מהגדה, כדי לא לאבד את השלטון. הכל נשמע מושלם ויפה. אבל לצורך כך, צריך שכל זה יתגשם. הדרך רחוקה רחוקה. |