♦ התיק הישראלי שנחשף במסמכי ויקיליקס, עורר את המאבק העדתי במפלגת העבודה. הדברים שאמר הרצוג על פרץ, יעמדו מעתה במרכז הקמפיין של השניים. כך נגררת לה העבודה שוב, למאבק עדתי פנימי, והפעם בחסות ויקיליקס ♦ התיק הישראלי במסמכי ויקיליקס המודלפים, מגלה עוד פרטים רבים, ובעיקר את כפל הלשון בו נוקטת המנהיגות הישראלית, כאשר היא מדברת עם האמריקאים מחד ועם הציבור הישראלי מאידך ♦ המסמכים גם מגלים כיצד ארגון השמאל הקיצוני, "שלום עכשיו", חושף מידע בפני האמריקאים ♦ הקרדיט על מערכת כיפת הברזל, מגיע עד לפתחו של עמיר פרץ, ואפילו ברק מפרגן ♦ אלו שני ח"כים עלולים להיות השנואים ביותר בכנסת? כמה זמן לוקח להדלפות לפרוץ החוצה? מדוע שוחרר פואד מביה"ח? היכן מתקיים מרוץ סוסים פוליטי? מה הבעיה בשטרות החדשים? ♦

התיק הישראלי

האם המנהיגים הישראלים מדברים בכפל לשון עם האמריקאים?

אם לא הצונאמי ביפן, שלכד את כל תשומת הלב העולמית, ואם לא התבערה והמהומות בעולם הערבי, אין ספק שההדלפות שהגיעו מאתר הויקיליקס, היו נחשבות לארוע המרכזי של חצי השנה שחלפה. הגילויים והחשיפות שהגיעו מעשרות אלפי המסמכים סודיים, סיפקו חומרים רבים לכלי התקשורת והפכו לכותרות מרכזיות וסנסציוניות.

הכל החל אי שם במחנה סודי של צבא ארה"ב במדבריות עיראק — 50 ק"מ מבגדד, שם שירת חייל אמריקאי, מומחה למחשבים, העונה לשם ברדלי מנינג. השיעמום שאחז בו, יחד עם מעט האידיאולוגיה נגד הכיבוש האמריקאי, וכן הגישה הקלה למקורות המידע הממוחשבים, הביאו אותו לצרוב רבע מיליון מסמכים מסווגים של משרד החוץ האמריקאי על שני דיסקים. לאחר מכן העביר את החומר לג´וליאן אסנג´, מייסד אתר החשיפות ויקיליקס. כל השאר שייך להסטוריה.

שורה של כלי תקשורת מרכזיים בעולם עטו על החשיפות, ובעוד כמה שנים, יהיו שיטענו כי החשיפות הללו, הן שהביאו לטלטלה האוחזת העולם הערבי.

מיד עם פרסום המסמכים, שלא נגעו בהתחלה למדינת ישראל, עט נתניהו על המציאה ואמר כי הנה ההוכחה, שאיראן היא הסכנה הגדולה לעולם. נתניהו הסתמך כמובן על המסמכים שעסקו בנושא הזה. כמו כן אמר נתניהו, כי המסמכים שהודלפו, לא הזיקו כלל למדינת ישראל, כיון "שכל מנהיג ישראלי מודע לאפשרות שהמסמכים עלולים לדלוף, ולכן מתאים את עצמו לכך, ולא אומר כל דבר בפגישות".

בשבוע שעבר התברר כי הדברים של נתניהו לא עומדים (כל כך) במבחן המציאות. אם עד אז התפרסמו בעיקר חומרים שעסקו במדינות אחרות במזרח התיכון, ומעט חומר על מדינת ישראל, הרי שלפתע התהפך הגלגל.

"התיק הישראלי" במסמכי ויקיליקס עשיר במידע, וכולל כעשרת אלפים מסמכים, שרובם נשלחו משגרירות ארה"ב בת"א למשרד החוץ בוושינגטון. במסמכים הללו מידע רב על התבטאויותיהם של בכירים במערכת המדינית והביטחונית במדינת ישראל בחדרי חדרים. עם זאת צודק נתניהו באומרו, כי הקצינים הבכירים נזהרו שלא לחלוק את המידע שברשותם, יתר על המידה עם האמריקאים.

מקריאת המסמכים עולה גם שחלק מהאישים הפוליטיים במדינת ישראל, נוקטים בכפל לשון. מצד אחד הם מדברים עם האמריקאים בשפה אחת, ומצד שני מדברים עם הציבור הישראלי בשפה שונה. להלן חלק מהגילויים, החלק המזערי, המעניין והרלוונטי.

כולם מדברים

ההערכה: מי לדעת האמריקאים, הוא "האיש החזק ביותר בישראל"?

מהמסמכים הקשורים לתיק הישראלי, עולה כי נושאי התפקידים במדינת ישראל, לא רק מקרב אנשי מערכת הביטחון והממשלה, אוהבים לדבר עם השגריר האמריקאי או עם נציגיו.

האמריקאים מרבים להזמין את עצמם למפגשים שכאלו, ומעולם לא נתקלים בסירוב. כולם עוברים בלשכת השגריר ברחוב הירקון. החל מראה"מ דרך, נשיאת בית המשפט העליון, ואפילו יו"ר ההסתדרות עופר עיני.

מי שעורר במיוחד את סקרנותם של האמריקאים, הוא כמובן שר החוץ אביגדור ליברמן. מתברר כי האמריקאים (כמו ישראלים רבים), לא יודעים איך "לאכול" אותו. כך עולה גם מהמסמכים המודלפים.

לפני שנתיים, מיד לאחר שנתניהו הקים את ממשלתו, כאשר הסתמן כי ליברמן עומד להתמנות לשר החוץ, נשלח תיק עב כרס מהשגרירות בת"א למשרד החוץ בוושינגטון ובו פרופיל מפורט על האיש. בשורה התחתונה, האמריקאים מעריכים כי ליברמן אמנם מדבר גבוה גבוה, אך "מגלה עמדות פרגמטיות".

להערכתם, "מאחורי הסגנון הפרובוקטיבי של האיש, מסתתרת הסכמה שלו למפת הדרכים התומכת במדינה פלשתינית". מעניין מה יגיד על כך ארתור פינקלשטיין, יועצו האסטרטגי של ליברמן, לקראת הבחירות הבאות.

לאחר שליברמן מונה לתפקיד, העריכו האמריקאים (על פי המסמכים המודלפים), כי משקלו פחת. זאת משום שנתניהו חוסם אותו מהעיסוק בסוגיות הקשורות ליחסי ישראל וארה"ב וכן מסוגיית המו"מ עם הפלשתינים. תחת זאת מעדיף נתניהו להיוועץ בשמעון פרס ובשר הביטחון ברק.

מי שעוד עורר עניין אצל האמריקאים, הוא יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, האיש החזק במשק, לו מהלכים רבים במפלגת העבודה. בלעדי עיני, לא היה כל סיכוי לברק להכניס את העבודה לממשלה. כאשר סר חינו של ברק בעיני עיני, פרץ הסכסוך החוצה, עיני כינה את ברק במילה ערבית מעליבה, והסוף ידוע: ברק פרש והקים את סיעת עצמאות.

עיני לכד את תשומת לב האמריקאים, כיון שהתקשורת הישראלית רוממה אותו, וציינה כי הוא זה שסגר מול נתניהו את התקציב הדו-שנתי הראשון, מעל ראשו של שר האוצר שטייניץ. עיני זכה אז לכתרים רבים ונטען כי הוא המנהיג בפועל של מפלגת העבודה, ועל פיו ישק שם דבר.

במסמכים נאמר, כי במפגש עם השגריר האמריקאי, התפאר עיני ביכולת השפעתו, ואמר כי אם יתמוך בתקציב, הדבר יבטיח לנתניהו את תמיכת העבודה והגימלאים. אבל אם לא יתמוך, העבודה תעזוב את הממשלה, ובעקבותיה ש"ס, ואז כל העסק יתפרק. חלפו כאמור שנתיים, ברק פרש ועיני נותר ללא כוח השפעה, מלבד כמובן תפקידו בהסתדרות.

במברקים האמריקאים קיימת התייחסות גם לברק, על פי אותה פרשנות, כפי המובאת תכופות בתקשורת הישראלית. האמריקאים טוענים כי לברק השפעה רבה על נתניהו, כיון שהיה מפקדו הישיר בסיירת מטכ"ל, ומכאן הכבוד הרב שמעניק לו נתניהו, לעיתים יותר מכוחו הפוליטי (של ברק).

המוסד מעריך

כמה טילים מתכוון החיזבאללה לשגר לעבר ת"א במלחמה הבאה?

הדרום בער בשבוע שעבר, עד תחילת השבוע, אך החזית הצפונית אינה פחות מסוכנת. כיצד תיראה המלחמה הבאה של מדינת ישראל בחזית זו? בכך הסתפקו גם האמריקאים, ולכן ביקשו לשמוע הערכות של בכירי מערכת הביטחון. גם בנושא הזה עסקו מסמכי ויקיליקס ב"תיק הישראלי".

לצורך קבלת תשובה, נפגשו נציגי המודיעין האמריקאי לפני כשנתיים עם נציגי המוסד ובכירים במערכת הביטחון. המטרה היתה ללמוד כאמור, כיצד מתכוננת מדינת ישראל למלחמה בחזית הצפונית.

במברק שהעבירו האמריקאים לוושינגטון, נאמר כי "במדינת ישראל מעריכים שמטרת החיזבאללה בכל מלחמה עתידית, לנהל מתקפה מאסיבית יומיומית לשטח מדינת ישראל כולה, של טילים ורקטות שיכולים להגיע עד ת"א".

עוד נכתב כי נציגי מערכת הביטחון בישראל הדגישו את רצון החיזבאללה לנקום את חיסולו של עימאד מורנייה. כדוגמא ציינו את ניסיונות הפעילות של החיזבאללה בשגרירויות ישראל במצרים ובאזרביז´אן. הדבר נמנע בסיעתא דשמיא לאחר שיתוף פעולה מודיעיני בין זרועות המודיעין בישראל למקביליו בשתי המדינות הללו.

עוד נאמר כי "הישראלים מעריכים באוזני האמריקאים, שהחיזבאללה התעצם מאד מאז מלחמת לבנון השנייה, הגדיל את מספר הרקטות ואת מידת הדיוק שלהן". קציני אמ"ן הסבירו לעמיתיהם האמריקאים, כי במלחמת לבנון השנייה, ת"א לא נפגעה, אבל במלחמה הבאה, היא תהיה המטרה המרכזית של החיזבאללה, בפרט לאחר שמטוסי חיה"א יפציצו את ביירות.

באותו דיון התערב נציג המוסד ואמר, כי "החיזבאללה ינסה להבטיח שיוכל לשגר טילים ורקטות עד היום האחרון של המלחמה ולהמנע ממצב שתחסר לו תחמושת". ההערכה הספציפית קבעה, כי "החיזבאללה ינסה לשגר כל יום — 400-600 טילים, כמאה מהם לכיוון תל-אביב".

מהדברים הללו הסיקו האמריקאים, כי מדינת ישראל צופה מלחמה שתימשך עד חודשיים ובמהלכה ישוגרו לשטחה בין 24 ל-36 אלף רקטות וטילים, מהם — 6,000 לתל אביב.

נושא נוסף שעלה בדיונים הללו, היה סביב צבא לבנון. בעוד האמריקאים טוענים כי הם עצמם מסייעים לצבא לבנון כמשקל נגד החיזבאללה, ולכם גם מספקים לו נשק ואמצעי לחימה משוכללים, טענו הנציגים הישראלים, כי "חיזוק צבא לבנון מחליש את מדינת ישראל".

ההערכה הישראלית הינה חד משמעית: "במלחמה הבאה, אם החיזבאללה יותקף בידי מדינת ישראל, יחוש צבא לבנון לעזרתו".

מספקים מידע

מעדכנים בחשאי: כך פועל ארגון "שלום עכשיו" מול האמריקאים

פרק מיוחד במסמכי ויקיליקס עוסק בארגון "שלום עכשיו". מתברר כי נציגי תנועת השמאל הרדיקלית הזו, נפגשים תכופות עם השגריר האמריקאי ונציגיו, ומקיימים איתם קשר שוטף והדוק. במהלך הפגישות הללו, חושפים אנשי "שלום עכשיו" את הפעילות הבלתי חוקית לדעתם, של המתנחלים בשטחים.

במסמכים נכתב כי יש אדם בולט מטעם "שלום עכשיו", שיש לשמור על חיסיון שמו, והוא זה שמעביר מידע איכותי ואמין לאמריקאים בזמן אמת. ואכן שמו אינו מצוין בדו"חות.

במפגשים הללו קוראים אנשי "שלום עכשיו" לאמריקאים, ללחוץ על ממשלת ישראל לפנות מאחזים ולהוציא צווים נגד הבנייה בשטחים. אנשי השמאל חושפים בפני האמריקאים, כיצד מנסים להערים עליהם בהכשרת חלק מהמאחזים, תוך תחושה כאילו מפנים את המאחזים האחרים.

במפגשים הללו, מתרברבים ב"שלום עכשיו", כי הם מעבירים מידע גם לנציגי משרד הביטחון, על הבנייה הישראלית בשטחים. לדבריהם, הנציגים הביטחוניים, אינם מעודכנים במה שקורה בבנייה בשטח, ולא פעם הם שואלים אותם (את אנשי שלום עכשיו), האם הבנייה של המתנחלים בשטח זה וזה היא חוקית.

במסמכים נכתב, כי "לאחר הפגישות עם אנשי שלום עכשיו, הבינו האמריקאים היטב, כיצד ממשלת ישראל מנסה להערים עליהם, ואת המדיניות הסלחנית שלה כלפי הבנייה הבלתי חוקית של המתנחלים בגדה".

עד גלעד

הפקיד הביטחוני היחיד שהעריך את משמעות הבחירות הפלשתיניות

אין זה סוד כי האמריקאים הם שלחצו בזמנו על ממשלת ישראל בראשות שרון, לקיים את הבחירות ברשות הפלשתינית. שרון התנגד תחילה, אבל לא היתה לו ברירה לנוכח הנחרצות האמריקאית.

מי שהזהיר במפורש את האמריקאים מתוצאות הבחירות, היה ראש האגף המדיני ביטחוני, עמוס גלעד. היה זה ארבעה חודשים לפני הבחירות. כבר אז צפה גלעד במדויק את מה שצפוי להתרחש.

גלעד אמר את הדברים לבכירים בשגרירות האמריקאית ודבריו שוגרו לוושינגטון, ונחשפו בתיק הישראלי של המסמכים המודלפים. החשיפה הזו מוכיחה כאמור, כי גלעד היה מהפקידים הבודדים במדינת ישראל, שהעריכו מה צפוי לקרות לנוכח "הבחירות הדמוקרטיות", שהתנהלו ברשות הפלשתינית בגדה ובעזה.

לאחר הבחירות אמרו מומחים במדינת ישראל כי התוצאות הפתיעו אותם. בתקשורת דווח כי גורמי מחקר בקהילת המודיעין של מדינת ישראל, לא העריכו נכונה את הצפוי. הערכתם היתה שהחמאס אמנם יגביר את כוחו, אבל לא יזכה בניצחון של יותר מחמישים אחוזים.

גלעד כאמור היה יוצא מהכלל. בעוד חלק מהמערכת המדינית והביטחונית התבטאו בשאננות לנוכח הבחירות ברשות הפלשתינית, וחלק עשו זאת רק כדי שלא לפגוע בנשיא דאז בוש, שדגל בדמוקרטיזציה בעולם כולו ובעיקר בעולם הערבי, התבטא גלעד בצורה ברורה ואמר: "אין לי ספק שהבחירות יהיו חופשיות, אך הן לא יסתיימו בדמוקרטיה".

סיפור נוסף שהתפרסם במסמכים שהודלפו, קשור להתמוטטות של מוחמד דחלאן, שהיה השר לענינים אזרחיים ברשות הפלשתינית ונחשב לאחר הבכירים ברצועה. מיד לאחר ההתנתקות נפגש עמוס גלעד עם מוחמד דחלאן, ובדיווחים לאחר מכן, תיאר אותו גלעד, כאדם שמצבו הנפשי והרגשי מידרדר. באחת הפגישות התמוטט דחלאן פיסית בזרועותיו של גלעד, לאחר שחשש כי החמאס עומד להשתלט על עזה.

גלעד מצוטט כמי שאמר לדחלאן: "אתה חולה". בתגובה החל דחלאן לצעוק ולצרוח על גלעד שעה ארוכה. תוך כדי הדברים סיפר, כי עליו לנאום למחרת בפני אלפי פלשתינים. "הצענו לקרוא לרופא ולאשפז אותו, כיון שהוא נראה רע, ואז הוא התמוטט על הספה", מצוטט גלעד במסמכים האמריקאים.

במסמך נכתב, כי גלעד ארגן חדר אישפוז מיוחד לדחלאן בבית חולים בת"א. דבר האישפוז נשמר בסוד, כדי שהפלשתינים לא ישתמש במידע לפגוע בדחלאן ולהשפילו. בהמשך שיגר המלך עבדאללה מסוק, ונטל את דחלאן לאישפוז בבית חולים ירדני.

הדלפה גזענית

העניין העדתי שוב עולה בהתמודדות הפנימית במפלגת העבודה

זהו זה. כל הסימנים מראים כי המרוץ בעבודה על ראשות המפלגה, נכנס לשלבים מעשיים. השבוע הודיע עמיר פרץ כי הוא מצטרף למרוץ, ויום למחרת עלה כבר העניין העדתי, מה שמוכיח כי המאבק מתחיל להיות יצרי ורציני, עם כל סימני ההתאבדות העצמית המוכרים של מפלגת העבודה (לדורותיה).

לפני כמה שנים זה קרה לח"כ לשעבר אורי אור, שהסתמן כאחד ההבטחות המרכזיות של מפלגת העבודה. היה זה לאחר שעיתונאי העונה לשם דניאל בן סימון, כיום ח"כ בעבודה, ראיין אותו ל"הארץ". אור צוטט בכמה ביטויים פוגעניים נגד עדות המזרח, ועורר סערה פנימית גדולה. ח"כ דאז חיים רמון תיאור את הארוע כ"פיגוע ברחוב הראשי של המפלגה". אור נאלץ לפרוש מהעבודה ומהחיים הפוליטיים, ועד היום הוא לא סולח לבן סימון על שעיוות לדבריו, את הדברים שאמר לו.

השבוע שוב עלה העניין העדתי בעבודה על סדר היום. היה זה כאשר אותו עיתון — "הארץ", שגרם בעבר לאורי אור לעזוב את הפוליטיקה, פירסם פרק נוסף ממסמכי ויקיליקס, בו מתגלות כמה אמירות עדתיות של יצחק הרצוג, המתמודד כיום על הנהגת המפלגה.

היה זה בתחילת 2006, חודשיים בדיוק לפני הבחירות לכנסת ה17-. הרצוג נפגש עם דיפלומט אמריקאי בכיר לשיחת רקע על מפלגת העבודה ועל היערכותה לבחירות. הרצוג נשאל מדוע העבודה יורדת בסקרים, וענה כי מפלגת קדימה היא האחראית הראשית לנגיסה בקהל המצביעים של העבודה. לאחר מכן מנה סיבה נוספת ואמר כי הציבור מתייחס למועמד העבודה לראשות הממשלה, עמיר פרץ "כבלתי מנוסה, אגרסיבי ומרוקאי".

בהמשך השיחה אומר הרצוג, כי הוא נותר אופטימי. הוא סיפר לנציג האמריקאי, כי המצב השתפר בעקבות הרשימה "המצוינת", כדבריו, שהציגה העבודה לכנסת, "אשר כוללת חברים אשכנזים, כדי לאזן את הרקע הספרדי של פרץ"...

הציטוט הזה שהתפרסם כאמור השבוע, עורר סערה רבתי בעבודה. הרצוג מיהר להתנצל ולומר כי "מדובר 1בהבל ועיוות נוראי של דברים, שקיבלו פרשנות על ידי גורם שלא ברור מיהו. איני מתבטא או חושב כך". אולם אנשי מחנהו של עמיר פרץ, בראשות יו"ר הסיעה, איתן כבל, מיהרו לנצל את הדברים לצרכים פוליטיים עכשוויים.

"הרצוג פסול מלהתמודד על ראשות מפלגת העבודה", אמר כבל, והוסיף: "צר לי הרצוג, נכשלת ובגדול". כבל כינה את התבטאויותיו של הרצוג כאחת האמירות הגזעניות ביותר שנשמעו בתקופה האחרונה בפוליטיקה הישראלית. הוא הוסיף כי אין לעבור על הדברים לסדר היום. לדבריו, "אסור שיחול חוק התיישנות על התבטאות זו".

גם המועמדת הנוספת לראשות המפלגה, שלי יחימוביץ´, מתחה ביקורת על התבטאויותיו של הרצוג: "יש בזה יותר מאבק של גזענות, ואני מקווה שהציטוט אכן לא מדויק", אמרה. האם הרצוג ילך בעקבותיו של אורי אור? האם ההתבטאות הזו תישכח? האם העבודה שוב מתאבדת פוליטית?

ראש בראש

פרץ רץ בשלישית לראשות העבודה: מי ישאר ומי יפרוש לאחר ההתמודדות

עוד קודם פרוץ המאבק העדתי בעבודה, הודיע כאמור עמיר פרץ על הצטרפותו למירוץ על ראשות המפלגה. מדובר בפעם השלישית שהוא מתמודד על התפקיד. בפעם הראשונה התמודד וניצח, בניגוד לכל התחזיות, את שמעון פרס ב-2005. פרץ סיים אז את הבחירות עם 19 מנדטים וקיבל כזכור את תיק הביטחון בממשלת אולמרט. שנה וחצי אחר כך ב-2007, אחרי מלחמת לבנון השנייה, נחל תבוסה לעמי איילון ואהוד ברק, ולא עלה לסיבוב השני בהתמודדות. פרץ העביר אז את תמיכתו לאיילון, שהפסיד לברק.

בשנתיים האחרונות שקל פרץ לפרוש, ולהקים מחדש את מפלגת העבודה, יחד עם קבוצת המורדים. אולם פרישת ברק שינתה את תוכניותיו, ולאחר שבחודשים האחרונים סבב בארץ ונפגש עם תומכיו, הודיע על התמודדותו לראשות המפלגה. מול פרץ מתמודדים הח"כים יצחק הרצוג, ושלי יחימוביץ´. האחרונה נכנסה לפוליטיקה רק בעקבות קריאתו של פרץ. תומך נוסף שלו לשעבר, אראל מרגלית, איש היי-טק, יודיע גם הוא על ההתמודדות שלו.

הקרב של פרץ קשה הרבה יותר מזה שהיה בעבר, כיון ששני יריביו המרכזיים, הרצוג ויחימוביץ´ נתפסים כצעירים עם תפיסה חברתית חזקה. הנשק החברתי של פרץ, אינו מאיים עליהם. להפך. הרצוג היה שר רווחה חברתי מוצלח ויחימוביץ´ נחשבת למחוקקת חוקים חברתיים רבים. השניים — הרצוג ויחימוביץ´ עובדים קשה ופוקדים עוד ועוד חברים. בסקרים הם מקדימים את פרץ, שמקבל אחוזים ספורים. הרצוג מקבל 25% ויחימוביץ´ יותר מ-30%.

פרץ לא מתרגש מהסקרים ומזכיר לכולם, שכך היה המצב שלו מול שמעון פרס, ובסוף הוא (פרץ), זה שניצח. לפרץ יש גם תמיכה ממחצית סיעת העבודה — כלומר שלושת המורדים — איתן כבל, דניאל בן סימון, ראלב מג´אדלה (והוא עצמו).

שלושת המתמודדים מאוחדים בדיעה, שפרישת ברק עשתה טוב למפלגה, שהפכה לפתע להיות חיה לאחר שכבר הוכרז עליה כי היא מתה פוליטית. היו אף שהוציאו לה תעודת פטירה.. שלושת המועמדים גם אינם מצהירים שהם רצים לראשות הממשלה. הם מבינים את מצבה של העבודה, שאינה מועמדת עוד לשלטון כבעבר. המירוץ הוא ארוך, כפי שהצהיר פרץ, "זה לא מירוץ לקדנציה אחת, ולא של שתיים".

השאלה המרכזית בקמפיין הבחירות הזה, מי יישאר ומי יפרוש, לאחר שיוודעו תוצאות ההתמודדות בספטמבר הקרוב. מה תעשה יחימוביץ´, אם עמיר פרץ ינצח? ומה יעשה פרץ אם יחימוביץ´ תנצח? פרץ כועס עליה ולא מהיום. הוא זה שהביא אותה לשורות העבודה, והיא נטשה אותו בסיבוב השני מול איילון וברק, ותמכה בברק.

התקדים בעבודה מדבר על עזיבות לאחר הפסדים. כך עשה שמעון פרס, שהפסיד לפרץ וערק לקדימה. האם התקדים הזה יחזור על עצמו במהדורה חדשה? ויש גם את עופר עיני, עם גייסותיו מההסתדרות, שככל הנראה יתמכו ביחימוביץ´. בקיצור — עוד נכונו מאבקים רבים בעבודה. הניצנים (העדתיים) נראו השבוע והם לא יהיו האחרונים.

לוקח קרדיט

מדוע הזכיר עמיר פרץ בנאומו את התחייבותו ל"כיפת ברזל חברתית"

בהודעת ההתמודדות השבוע של עמיר פרץ, הזכיר בדבריו את פרויקט "כיפת הברזל". פרץ הבטיח להביא לישום תוכניתו ליצירת "כיפת ברזל חברתית". האיזכור הזה של מערכת כיפת הברזל, לא היה מקרי.

בימים אלו כאשר כולם משבחים את הפרויקט הזה, נהנה פרץ להזכיר, כי הוא זה שיזם את הפרויקט בניגוד לרבים אחרים, שניסו לטרפדו. בכך מבקש פרץ להראות, כי יש לו גם הצלחות כשר ביטחון (ולא רק כשלונות — מלחמת לבנון השנייה).

למרבה ההפתעה, גם שר הביטחון הנוכחי, אהוד ברק, חלק השבוע שבחים לקודמו — עמיר פרץ, בכל הקשור למערכת כיפת הברזל. היה זה כאשר ברק הגיע עם נתניהו לאתר הסוללות סמוך לאשקלון, כדי להצטלם על רקע המערכת יחד עם בכירי צבא נוספים. ברק אמר כי מדובר במערכת עם הישגים חשובים, שהצליחה ליירט שמונה מתוך תשע רקטות שאמורות היו לפגוע באיזורים מיושבים.

שר הביטחון השתבח בפרויקט ואמר כי שיעור ההצלחה קרוב למאה אחוזים, ומאפשר קבלת החלטות בצורה נכונה, ואף העניק חופש פעולה מדיני. בד בבד אמר ברק, כי הוא משבח את פרץ על "שהתעקש על ההכרעה לקדם את המערכת".

ואכן פיתוח המערכת לווה במחלוקת קשה בצמרת הביטחונית. הרמטכ"ל דאז, דן חלוץ ומנכ"ל משרד הביטחון דאז, גבי אשכנזי, התנגדו לפיתוחה וסברו שיש להשקיע את התקציבים בפיתוח מערכות אחרות. בד בבד נוהלה מערכת תקשורתית מצד יחצני"ם ולוביסטיים, שקיבלו כספים מחברות אחרות והציעו חלופות שונות, בהתאם לאינטרסים של מפעיליהם.

מסע הלחצים היה אגרסיבי, במהלכו נטען כי מערכת כיפת ברזל לא תצליח ליירט טילים, "הטיל לא יפגע", "הטיל יקר", "לא משתלם, ועוד. פרץ עמד בלחצים ומינה ועדת מומחים לבדיקת החלופות. לאחר ששמע את כולם, הורה פרץ לקדם את מערכת כיפת ברזל של חברת רפא"ל.

אשכנזי חרק שיניים, אך ביצע את ההוראה של פרץ, שהיה הממונה הישיר עליו. למרות התנגדותו העקרונית, קידם את פיתוח המערכת בהתאם להחלטה שהתקבלה. כל החלופות האחרות הוזזו הצידה, והמאמץ התמקד ב"כיפת הברזל".

בינתים פרץ עזב את משרד הביטחון, ואחריו הגיע אהוד ברק. שלא כמו כל שר, שאוהב לבטל את החלטות קודמיו ומתחיל בפרויקטים משלו (דבר שקורה בעיקר במשרד התחבורה), המשיך ברק את הקו של עמיר פרץ, ופעל לפיתוח מערכת כיפת ברזל. גם המנכ"ל החדש של משרד הביטחון, פנחס בוכריס, שהחליף בינתים את גבי אשכנזי (שמונה לרמטכ"ל), תמך בקו של שר הביטחון הקודם, עמיר פרץ.

השבוע כאשר כולם השתבחו במערכת ההגנה, שעמדה בסיעתא דשמיא במשימה ויירטה בהצלחה את טילי האויב, יכול היה עמיר פרץ, תושב שדרות, לחייך בסיפוק. זו אפוא הסיבה שהזכיר השבוע בדבריו את "כיפת הברזל החברתית".

יש להניח שלאורך הקמפיין שלו בהתמודדות בעבודה, יזכיר עוד רבות את כיפת הברזל בוריאציות שונות. פרץ חובש לראשו את כיפת הברזל, ולא יתן לאיש להסיר לו אותה.

עלות הכיפה

חמאס משגר טילים בעלות מועטה, ומולם משגרת ישראל 80 מיליון דולר

מערכת הביטחון החליטה להזמין עוד ארבע מערכות כיפת ברזל מרפא"ל, בנוסף לשתיים שכבר פועלות בבאר שבע ובאשקלון. ההערכה היא שהצבא יקבל אותן בתוך שנה וחצי. בהמשך בתוך שנתיים-שלוש, יוזמנו עוד ארבע סוללות נוספות, כך שהמספר הכולל ב-2015 יעמוד על 10 סוללות, הכל בכפוף ליכולת התקציבית של מערכת הביטחון.

כמה זה עולה? עלות כללית של כל סוללה מוערכת ב-60-80 מיליון דולר. עלות כל טיל יירוט — 70-80 אלף דולר. עד כה הקציבה הממשלה צורך כך, 810 מיליון שקל, כאשר בקשת הסיוע מארה"ב לצורך הצטיידות נוספת עומדת על 205 מיליון דולר.

האם זה משתלם כלכלית? לצורך חישוב העניין (כלכלי נטו), אומרים כלכלנים בכירים, כי כיפת בברזל היא מערכת טובה מאד למשק הישראלי. לדבריהם, אם בוחנים את העניין מבחינה תקציבית-כספית, הרי שהמערכת הזו יכולה לחסוך עלויות כבידות למשק כתוצאה מהרג ופציעות של אזרחים, וכן יכולה לחסוך נזקים במפעלים, בתי מגורים והפסד ימי עבודה.

כמו כן ההכנסות ממכירת המערכת, שפיתחה חברת רפאל, לממשלות זרות בעולם, יכולה לכסות בעתיד את מלוא עלות הפיתוח. כיפת ברזל יכולה איפוא להפוך לפוטנציאל מכירות עתידי גדול. ככל שייצרו יותר סוללות ויותר טילים, תחול הוזלה בעלות השולית של כל סוללה נוספת וכל טיל נוסף.

מבחינה כלכלית לא ניתן לחשב את הנזק הנפשי שנוצר לנפגעים ולבני משפחתם, אם חלילה מישהו יקר להם נהרג או נפצע בעקבות מתקפת טילים. קיימים נזקים ישירים ועקיפים, חלקם קשים לאמידה. אולם אם הדיון מתמקד בנזק הכלכלי נטו של פגיעה באזרחים, הרי שהעלות הכלכלית למשק, ממותו של "האזרח הממוצע", כתוצאה מפגיעת טיל מעזה יכולה להגיע לכ-750 אלף דולר, על פי תחשיבי כלכלנים בכירים. ככל שאזרח צעיר יותר — כך פוטנציאל התועלת העתידית שהוא מביא למשק הישראלי גדולה יותר.

במקביל, הפגזות הטילים גורמות לנזקים ישירים ועקיפים. נזקים ישירים נוצרים כתוצאה מפגיעה של טיל או רקטה בבניין מגורים, במכונית או במפעל. נזק עקיף נגרם למשק כשמפעלים אינם עובדים, או כאשר עובדים מנועים מלהגיע לעבודה

כך לדוגמא עלות הנזקים העקיפים במלחמת לבנון השנייה, נאמדות ביותר מ800- מיליון דולר, עלות הנזקים הישירים הוערכה ביותר מ-150 מיליון דולר. סך הכל גרמה מלחמת לבנון נזקים למשק מירי קטיושות וטילים בקרוב למיליארד דולר.

מי שגם כן עוקב אחר כל התחשיבים הוא ארגון החמאס. עלות ההפעלה הגבוהה של כיפת ברזל, העלתה חשש כי החמאס יהפוך את הירי שלו למלחמה התשה כלכלית. באם עלות כל טיל עומדת על 80 אלף דולר, הרי שעלות כל שמונת היירוטים עד כה עלו כשני מיליון שקלים וחצי.

החמאס יכול איפוא לשגר רקטות שמחיר כל אחת מהן מוערך בכמה מאות דולרים, או אפילו רקטות גראד שעולות כמה אלפי דולר, ולאלץ את מערכת ההגנה הישראלית לשגר נגדם טיל שעלותו 80 מיליון דולר... בדרך זו יכול החמאס לרושש את תקציב מערכת הביטחון הישראלית.

חדרי מדרגות

נתוני פיקוד העורף: חיפה, ת"א ורמת גן — הערים הכי לא ממוגנות

פיקוד העורף עורך תרגילים מעת לעת במטרה להכין את הציבור לכל אפשרות. בתרגיל השנתי הקרוב, ירשם שינוי מהותי. אם עד כה היו אזעקות תירגול בבוקר, בעוד הילדים במוסדות החינוך והמבוגרים בעבודה, הרי שהפעם מתכננים בפיקוד העורף — שתי אזעקות.

הראשונה תהיה בבוקר כפי שהיה עד כה, ואחת בערב, כאשר כולם בבית. המטרה: לתרגל את המשפחות כשהן בבית לאפשרות של נפילת טילים ודרכי ההתמודדות עם הריצה והכניסה למרחבים הממוגנים.

השבוע הציגו אנשי פיקוד העורף, נתונים מדאיגים בקשר למוכנות הישראלית למלחמה הבאה. בכנס בנושא הטרור הרקטי שנערך באשדוד, ציינו כי רבע מאזרחי מדינת ישראל חסרי מחסה מפני האיום. רוב התושבים הלא ממוגנים הם בני המגזר הערבי ותושבי המרכז.

מפקד פיקוד העורף, האלוף יאיר גולן אמר כי ל-25 אחוזים מאזרחי מדינת ישראל אין לאן לברוח במקרה של שיגור רקטה. לפי הנתונים, מרבית התושבים חסרי המיגון מתגוררים באזור המרכז, בעיקר בתל אביב וברמת גן, וכן בחיפה. כאמור גם רבים מהיישובים הערביים נכללים ברשימה.

מהמידע שרוכז בצה"ל, עולה עוד כי ל-30 אחוזים מהאוכלוסייה, יש היום ממ"ד, 40 אחוז יכולים למצוא מחסה במקלט משותף, וחמשת האחוזים הנותרים עתידים לפנות בשעת חירום למקלט ציבורי.

כדי לפתור את הבעיה לטובת הבלתי ממוגנים, ולנוכח בעיית המיגון של רבע מהאזרחים, השיקו בחודשים האחרונים בפיקוד העורף, פיתוח חדש המאפשר להסב את חדר המדרגות בבניין למרחב מוגן. שיטה זו שעלותה עשירית מעלות הקמת ממ"ד, נוסתה בעבר בהצלחה. האזרחים המעוניינים לאמצה יכולים לפנות לפיקוד.

בפיקוד העורף ציינו גם כי מערכת ההתרעה הקיימת, פועלת ביעילות רבה ומסייעת לאזרחים באזורים המאוימים לשמור על שגרה. בפיקוד העורף מדגישים כי הצליחו להגיע ל-180 אזורי התרעה ובעתיד יפעלו להגדיל את האזורים.

אין טיסות

ח"כי קדימה, שטרית וחסון, עלולים להפוך לשנואים ביותר בכנסת

יואל חסון מקדימה עלול בתוך זמן קצר להפוך ולהיות הח"כ הכי שנוא בכנסת. ההתעקשות שלו לחקור את נסיעות נתניהו, עלול "להמיט אסון" על כל נסיעותיהם של חברי הכנסת והשרים לחו"ל. הח"כים לא יוכלו לסלוח לו על כך.

אין דבר יותר אהוב עליהם מנסיעות לחו"ל על חשבון גופים חיצוניים. מדובר באירוח בבתי מלון מפוארים, נסיעות בלימוזינות צמודות והרצאות בתחילת המסע ובסופו, כך שבאמצע יוכלו להנות כאוות נפשם, והכל על חשבון מי שהזמין.

על פי הנתונים, מתחילת הקדנציה הנוכחית, אושרו 343 בקשות של חברי כנסת לנסיעות לחו"ל במימון גופים חיצוניים. כך עולה מועדת האתיקה של הכנסת. מבקר המדינה הודיע, כי יבדוק את כל הנסיעות של השרים וסגני השרים בחמש השנים האחרונות, והדבר ישפיע על כלל הנסיעות מכאן ולהבא של כולם.

היעדים האהובים על הח"כים והשרים הם ארצות מרוחקות. בראש הרשימה צפון קוריאה, יפן (לפני הצונאמי), מדינות מרכז אמריקה, אוסטרליה וניו זילנד. את כל זה חסון מבקש למנוע מהם, והמגוחך הוא שחסון עצמו, הוא אחד הנוסעים המתמידים לחו"ל, דבר שיסב נזק גם לעצמו.

השבוע נחשף בעניין הזה, עוד ח"כ שפגע בעצמו. מדובר במאיר שטרית, הפועל לקידום חוק שיגרום לביטול ארגון הבונדס, בטענה שאין הצדקה לקיומו. בדיקה של אחד מכלי התקשורת מצאה, כי שטרית נסע על חשבון אותו ארגון הבונדס ב-2003 לניו יורק, בעת שהיה שר במשרד האוצר (של נתניהו).

במהלך שהותו בניו יורק זכה שטרית לתנאים מפנקים במיוחד, הכל על חשבון הבונדס. הוא התאכסן במלון איכותי למשך ארבעה לילות, קיבל שירותי הסעה ברכבי פאר וזכה כאמור לכל התנאים המפליגים, בסך כולל של 16 אלף דולר.

שטרית לא הגיע סתם כך לניו יורק. הוא בא לשאת נאום בסעודה השנתית של הבונדס במלון היוקרה המפורסם "וולדרוף אסטוריה". המטרה: עידוד יהודים אמריקאים לרכוש איגרות חוב של מדינת ישראל.

גורמים כלכליים צוטטו בתקשורת באומרם, כי התנהגותו של שטרית תמוהה, כיון שבעודו מכהן בתפקיד ממלכתי, הגן בצורה קבועה על הבונדס, ואילו עתה כאשר אינו בתפקיד, הוא דורש לסגור אותו. שטרית עצמו לא התכחש לעובדה שנסע על חשבון הבונדס. "יתכן שנסעתי", אמר. "עם זאת היום הבונדס הוא גוף מיותר ומיושן ואני מקדם חוק לסגור אותו".

שטרית מצטרף איפוא ליואל חסון, ושני הח"כים מקדימה יהפכו תוך זמן קצר לח"כים הכי שנואים בכנסת על ידי עמיתיהם, אם יסגרו בפניהם שערי חו"ל ובאם יסגר ארגון הבונדס (שיודע לפנק את מי שמופיעים מטעמו).

"התרגיל הרוסי"

ספר חדש: כך הערימה מדינת ישראל על מיליון יהודי ברה"מ

יותר מ-20 שנה אחרי העלייה הגדולה של יהודי ברית המועצות ארצה, מתפרסמים הבוקר בתקשורת, פרטים ופרקים מספר חדש שכתב יעקב קדמי, האיש שעמד בראש ארגון הביון "נתיב". בספר הנקרא "מלחמות אבודות" מספר קדמי, כיצד הערימה מדינת ישראל על מיליון יהודי ברית המועצות, כדי למנוע מהם להגר לארצות הברית ותחת זאת להגיע ארצה.

ארגון נתיב עסק באותם ימים בעידוד העלייה ארצה מברית המועצות, עם פתיחת השערים לאחר קריסת הקומוניזם. המטרה המרכזית של הארגון, היתה למנוע מיהודים שיצאו מהמעצמה שהחלה אז להתפרק להגר לארה"ב. לדעת קדמי, הצליח ארגון נתיב להביא ארצה כמיליון יהודים באותם ימים.

הכל החל, לפי קדמי, בגל העלייה הגדול בשנות ה-70. היה זה כאשר התברר כי עולים יהודים שהתכוונו להגיע ארצה, שינו לפתע את היעד ו"נשרו" לארצות הברית. את המעבר עשו דרך וינה — שם חנו בתחנת ביניים בצאתם מברית המועצות. מדינת ישראל ניסתה למנוע את הנשירה הזו באמצעות הסוכנות, אך כשלה.

בסוף 89´, עם קריסתה הסופית של ברית המועצות, נהרו יהודים רבים החוצה מהמדינה. היעד היה מדינת ישראל. ארגון נתיב גויס אז לסייע לשמור על היעד, ולמנוע גל נשירה לארה"ב כפי שהיה בשנות ה-70. קדמי הגה אז את השיטה שנועדה להצביע בפני היהודים על האפשרות היחידה שלהם — הגעה ארצה.

לדבריו, העיקרון המרכזי בשיטה היה, שמי שקיבל בברית המועצות, אשרת יציאה לישראל, חייב לקבל גם אשרת עלייה למדינת ישראל. בלעדי אשרה זו לא יוכל לצאת משטח ברית המועצות ולא להגיע לשום מדינה אחרת. כרטיס הטיסה שהונפק לעולים לצורך תחנת מעבר היה להונגריה או לרומניה בלבד (לא היו אז טיסות ישירות לישראל).

בד בבד דאגו בנתיב לסכם עם השלטונות ברומניה והונגריה, שלא לאפשר לעולים לעזוב לשום מדינה, זולת מדינת ישראל. הקשר נעשה באמצעות סיכום עם שליט רומניה, הרודן צ´אושסקו ועם המודיעין הרומני — "הסיקיורטטה". הרומנים גם קיבלו הרבה כסף תמורת ההסדר הזה מארה"ב, שהיתה מעונינת בעליית היהודים למדינת ישראל (ולא אליה).

הלחץ הפסיכולוגי והציות של העולים להוראות, סייעו לנתיב להשיג את המשימה, ואכן מיליון עולים הגיעו ארצה (ושינו כליל את כל מה שהיה עד אז במדינת ישראל). קדמי טוען בספרו, כי העלייה הזו "הצילה את מדינת ישראל", אך יהיו לבטח כאלו שיחלקו על כך. בין מיליון העולים, היו הרבה יהודים, אבל היו גם כאלו שאינם, כפי שהתריע על כך בזמנו, באומץ רב, שר הפנים הרב יצחק פרץ שליט"א.

לפי קדמי, תרגיל ההונאה כולו, אושר בידי ראה"מ דאז, יצחק שמיר. זאת למרות שכמה מאנשי משרד החוץ, הביעו שאלות באשר לשיטה ולמלאכת הערמה. קדמי ענה להם אז: "תתעסקו בשלכם, ואל תפריעו לי".

בספרו המתפרסם כאמור היום, פרטים רבים על "התרגיל הרוסי". "פגענו בהם", אומר קדמי, "אבל הצלנו את מדינת ישראל"... כאמור, לא כולם יסכימו עם המסקנה הזו.

בקצרצרה

הסיפורים הקטנים של השבוע

 שבועיים הבדל — ההדלפות תמיד העסיקו את המערכת המדינית והביטחונית במדינת ישראל. מספרים על השר והרמטכ"ל לשעבר, רפאל איתן, שכבר אינו בין החיים, כי בצאתו מוועדת חוץ וביטחון, היה נוהג לומר לסובביו את צמד המילים: "שער הגיא". כאשר שאלו אותו למה הוא מתכוון, היה מסביר: "עד שנגיע לשער הגיא, כל הדברים הסודיים שדיברנו בחדר הוועדה, יהיה נחלת הכל ונשמע על כך בתקשורת". השבוע בהקשר של מסמכי ויקיליקס המודלפים, נחשפה אמירה דומה של נתניהו. היה זה כאשר נפגש מיד לאחר שנבחר לראשות הממשלה, עם חברי קונגרס אמריקאים. נתניהו דיבר איתם בצורה גלוית לב וסיפר להם הלצה: "אתם יודעים מה ההבדל בין שיחה אוף רקורד, לשיחה און רקורד? שבועיים"!..

 לא מתלוצץ — בנימין בן אליעזר, שוחרר השבוע מבית החולים לאחר שהייה ממושכת, ולאחר שהיתה סכנה לחייו. בן אליעזר זכה לכותרות רבות, ובכולן צוין חוש ההומור המיוחד שלו, ואת חסרונו למערכת הפוליטית, בכל זמן אישפוזו. בן אליעזר נהנה מכל מילה, והתבדח על כמות האוכל, שמעתה יצטרך להפחית. היה מי שאמרו בסביבתו, כי לפואד לא היתה ברירה והוא נאלץ להשתחרר מבית החולים, כיון שלא יכול עוד "להתלוצץ עם רופאיו". הרופאים פשוט יצאו לשביתה...

 מירוץ סוסים — כהמשך להדלפות בתיק הישראלי של ויקיליקס, מצוטט השגריר האמריקאי לשעבר, דן קרצר, בהתיחסו למצב הפנימי במפלגת העבודה, ערב בחירות 2006. קרצר מכנה את יו"ר העבודה דאז עמיר פרץ, "סוס בעל צבע שונה". ברק זוכה ממנו לכינוי "סוס שחצן", מתן וילנאי הוא "סוס שחור", בן אליעזר "סוס מת" ואילו זקן השבט דאז, שמעון פרס, שהפסיד לפרץ את ראשות המפלגה, זוכה לכינוי "הסוס הזקן". בסופו של דבר זכתה העבודה באותן בחירות ב-19 מנדטים, ויו"ר המפלגה דאז, "הסוס בעל הצבע השונה", מונה להיות שר ביטחון (עד שהתפטר לאחר מלחמת לבנון השנייה). וכדי לסיים בעולם הדימויים של השגריר קרצר, נדגיש, כי בינתיים רוב הסוסים כבר ברחו מהאורווה...

 שטרות עדתיים — עוד לפני פרוץ העניין העדתי במפלגת העבודה, נוצרה מחלוקת עדתית סביב שטרות הכסף החדשים. זאת לאחר שהממשלה אישרה השבוע את הדמויות שיופיעו על השטרות, שינפיק בנק ישראל בשנה הבאה. על השטרות יופיעו: דיוקנותיהם של רחל המשוררת, שאול טשרניחובסקי, לאה גולדברג ונתן אלתרמן, כולם מתחום השירה החילונית. המשנה לראה"מ, סילבן שלום התרעם וסיפר, כי לפני כמה חודשים, כאשר תוכנן להציב על השטרות החדשים דמויות של פוליטיקאים, שאל מדוע אין בינהם גם אישים מזרחיים. עתה הוא שואל שוב, מדוע אין דמויות מזרחיות על השטרות. "מדוע אין יצוג ספרדי על שטרות הכסף? זו שערוריה". מיד לאחר מכן הוסיף שלום (כאילו הדברים אינם נוגעים לו, כלל וכלל): "זאת גם השאלה, למה לא היה עד היום ראש ממשלה מזרחי".

 מחסומים וחרוזים — החיילים השומרים במחסומים לאורך גדר ההפרדה ביו"ש, נתקלים לא פעם במקרים הדורשים תגובה מיידית, אך לא תמיד הם זוכרים את ההוראות הרבות והמדויקות. אם יסטו מהן כמלא הנימה, יקבלו על הראש מארגוני השמאל שמחפשים את הטעויות שלהם. מג"ד המשטרה הצבאית במחסומים ביו"ש, מצא דרך מקורית לעזור לחייליו לזכור את הפקודות במהלך הפעילות השוטפת. הוא הפך את ההוראות לחרוזים קליטים, וכך הצליח להחדיר אותן לחיילים. השבוע פורסמו מספר חרוזי המפתח: "גם אם אני מכיר, אני לא מעביר", "בגאז´ שוקע, אולי מפגע", "גם אם שוטר, אני לא מוותר" (לאחר ניסיון פלשתיני לחדור ארצה עם רכב משטרתי), "מחסום עם פקק, מחסום שנבדק", "לא פותח, בלי מאבטח", "כשהבגאז´ לא נפתח, יש בפנים שב"ח"...