ביוגרפיה  

n   נולדה בעיר עזה בתאריך 2/2/1972

n   נשואה ומועמדת לפרס העיתונות הערבית לשנת 2001

n   חברה באוניברסיטת נאג'י הגבוה לאומנויות הקריקטורה בפלסטין

n   קריקטוריסטית רשמית הראשונה בפלסטין ובעולם הערבי ועובדת בעיתון פוליטי יומי

n   יצאה ממחלקת המתמטיקה באוניברסיטת אל-אזהר בשנת 1995 בהערכה והצטיינות עם דרגת הכבוד הגבוהה באוניברסיטה

n   השתתפה בהרבה תערוכות מקומיות

n   זכתה בדרגה/ מעמד ראשון על שמירת המולדת בתחרות קריקטורות אשר ערך אותה משרד התרבות הפלסטיני- מרץ 1999  

n   עבדה כמורה למתמטיקה לתקופה של שלוש שנים אח"כ התפטרה בשנת 1999 כדי להתמסר לעבודת האומנות

n   עבדה רשמית כקריקטוריסטית בעיתון ירושלים היומי מאז ספטמבר 1999
       

                                                             הראיון:

מדוע עזבת את לימודי המתמטיקה ובחרת דווקא בציורי קריקטורות?      

אני עזבתי את מקצוע הלימוד כי רבים נמצאים במקצוע הזה וכבר היו טובים ממני, למרות שהייתי מצוינת בלימודיי וכאשר לימדתי, אבל להיות קריקטוריסטית זה כשרון נדיר במיוחד אם את אישה, בדר"כ זהו תחום של גברים. הקריקטורות מגיעות לכל רחבי החברה המשכילה והלא משכילה ובעיקר הן חזקות וחשובות ומבטאות מכשיר לשינוי חשוב ולכן הכי טוב להשתמש בו.        

איך זה להיות אחת מהקריקטוריסטיות המפורסמות בעולם הערבי ובמיוחד בפלסטין?

בעיקרון לא מפלים אותי בגלל שאני אישה ובמקצוע הזה דרושים האומנות, היכולת להצחיק ויכולת ההגשה בזמן של התמונות, ועדיין לא לקחו הגברים את המונופול על העבודה בתחום הזה באומנות. בנוסף אני מקצועית ועדיין צעירה בגילי למרות הציפייה תמיד מהחברה להיותי אישה מבוגרת עם ניסיון נרחב. כמו כן זכייתי בפרס העיתונות הערבית לציירת הקריקטורות הטובה ביותר לשנת 2001 והראשונה שזכתה לפרסום נרחב וגדול.      

כמו שאמרתי, את קריקטוריסטית מפורסמת מאד בעולם הערבי, איך העובדה שאת אשה משפיעה על כך?       

זה שאני אשה זה הבדל גדול אבל לאמיתו של דבר לכישרון אין מין (כלומר, הוא לא זכר ולא נקבה) זאת מתנה מאלוהים לאנשים נאמנים/ מסורים וכמו כן בייחוד לי כפלשתינית והוכחה שלאשה הפלשתינית שמנוסה במדיניות נרחבת ושהתגברה על תחרות בתחומים שונים וכמו כן קיבלתי דחיפה גדולה מהרבה בחורות בפלשתין והמולדת הערבית שהופכות לקריקטוריסטיות מפורסמות כמוני.      

ישנן ביקורות בישראל על כך שאת לא משקפת את המציאות בין ישראל לפלסטינים ומראה רק את הצד הפלשתיני ולא הצד הישראלי כגון פיגוע התאבדות, מה דעתך על כך?       

סברתי בהתחלה ששאלתך חצויה לשניים. איך אתה יכול לדרוש ממני שאראה את צידו השני של הסבל והצער ואת נקודת מבטו כאשר הוא הורג, רוצח, מגרש והורס את הפלשתינים שאני חלק מהם?     

איך אתה יכול לדרוש ממני שאבין את ההרג וכבר נרצח בעלי לשעבר השהיד ראמי סעד אשר הגן בכוחו ושילם בחייו וחבריו שנרצחו על ידי חייליכם. באותו היום אשר נרצח בו ראמי חיסלתם 14 שהידים. נרצחו בכדורים ובטנקים של חייליכם החמושים בנשק ובמכונות ירייה ובמטוסים לפני 4 שנים. איך אבין מה הביא את חייליכם לשפוך דמעות בתי היחידה, תינוקת יתומה והיא עוד לא בת 10 חודשים. אתם גזלתם את אדמותינו בכוח הנשק וגירשתם אותנו מבתינו אשר אתם חיים בהם והברחתם אותנו מאדמתנו. ואני נשארת להגן על זכויות עמי כל עוד ממשיך הכיבוש המקפח.       

הדיעה שלך לגבי המצב בין שני הצדדים מורגש מאד בקריקטורות, אך אם יכולת לומר זאת במילים, מה היית אומרת?       

במילים אני אגיד: לא תאבד זכות מעבר לנדרש וישראל לא מכירה בשלום. והשלום אשר אתם רוצים בו הוא הכניעה ויותר מן האדמות ויותר הרג וההרס מולנו הפלשתינים מלבד המאבק בדרכים שונות ובכל מה שנתן לנו אללה בידע וכישרון/ מתנה.