נכדי ניניו ספרו לכל מי שרצה לשמוע, שהוא היה בעיקר מאחר אובססיבי. הוא איחר לבית הספר ואחר כך לקולג'. באוניברסיטה הוא ביקר בהרצאות רק כדי לאחר. אחר כך בעבודה היה מאחר קבוע. למזלו הוא תמיד איחר למכור את מניותיו והתעשר מזה כקורח. לבר מצווה הוא לא הצליח לאחר כי למזלו הטוב לא היה יהודי. אבל לחתונתו איחר גם איחר. חמיו שמר לו על כך טינה עד יומו האחרון (של חמיו, כמובן).הוא תמיד איחר לקנות מכונית. לכן נסע תמיד בדגם החדיש ביותר, דבר שגרם למבטי קנאה בכל מגרשי החניה שאליהם תמיד הגיע כשהיו כבר מלאים. הוא גם תמיד איחר להחליף דירה ולכן אף פעם לא הסתבך עם בנק המשכנתאות. אבל כל זה כבר לא שיחק אחרי שהתעשר. 

גם ללוויה של עצמו הוא איחר. חבריו חיכו לו ליד הקבר החפור משנת 1987. כשסופסוף הגיע אליו אתמול,  אחד מחבריו הממתינים בסבלנות סינן בין שיניו: אין סיכוי שאזמין את הממזר המאחר הזה ללוויה שלי!

אז הנה סוד אריכות הימים: לאחר תמיד!