האימפרסיוניסטים, פיסארו
קמיל פיסארו 1830-1930, (Pissarro) צייר יהודי צרפתי, תלמידו של קורו. פגש את מונה בשנת 1855 וכיוון שסלד מהסלון האקדמי היה מהמארגנים הנלהבים של תערוכות האימפרסיוניסטים ואף השתתף בכולן. הרבה לצייר בחיק הטבע ולתאר את חיי הכפר. לקראת סוף ימיו הושפע מהפוסט-אימפרסיוניסטיים כסרה והחל מצייר בטכניקה פוינטליסטית, אך ב-1890 חזר בו ושב לצייר בטכניקה יותר חופשית.
שדרות מונמרטר, ערב, 1879, שמן על בד איקונוגרפיה: תמונה זו מאפיינת את הנושאים ודרך העבודה האימפרסיוניסטית. פיסארו צייר סדרה של 13 תמונות בשדרות מונמרטר בשעות ובעונות שנה שונות. תמונה זו צוירה כאשר החל עוזב את הטכניקה הפוינטליסטית של סרה וחוזר לסגנון החופשי יותר של האימפרסיוניזם. הסיבה לעזיבה של הטכניקה הפוינטליסטית נעוצה בעובדה כי טכניקה זו מנוגדת במידה רבה לרעיון המרכזי של האימפרסיוניסטים העוסק בציור מהיר ובלתי מתוכנן. סרה הפך את הטכניקה האימפרסיוניסטית למדע מדויק המצריך עבודה מדוקדקת ומתוכננת מתוך רצון להגיע לתיאור נכון יותר של הנראה אך בכך סתר את הפן ההתרשמותי של הציור. פיסארו מנסה כאן לחזור לציור יותר חופשי ומהיר. בתקופה זו הומצאו פנסי הגז שאפשרו לחיי הלילה בעיר לפרוח ובכך הרחיבו את זמן הבילויים והפעילות. קומפוזיציה: התמונה מתארת ממבט ציפור את חיי הלילה של פריז (ובתמונות אחרות מאותה סדרה בשעות אחרות ביום). חשיבות הסדרה כאן היא עליונה כי רק המכלול של התיאורים נותן למעשה את התמונה המלאה של העיר. פיסרו משתמש כאן בצבעים משלימים (כתום – כחול, צהוב – סגול) על מנת ליצור מתח ותנועה-ריצוד בעין הצופה. הניגוד הנוצר בין פנסי התאורה והצבע הכחול עמוק של השמיים נותן את התחושה של הלילה היורד על העיר ומנגיד את חום הפנסים אל מול קור החשכה. לעומת השמיים המצויירים במשיכות מכחול ארוכות מצוייר הרחוב והאורות שבו במשיכות מכחול מהירות וקצרות ללא ירידה לפרטים: תנועה מהירה למטה מול הטבע השקט מלמעלה. הפרספקטיבה היא אטמוספרית (מטשטשת ככל שמתרחקים) והקומפוזיציה פתוחה – הרחוב מתמשך אל מעבר לשולי הבד באלכסונים. |
