ילד ראשון...

הזעתי את הנשמה

עליתי איתו על כל מתקן בגן השעשועים

דאגתי להיות בסביבה גם אם אם זה דרש הסוואה והצטמצמות לכדי נוכחות אפס

ולאות נחמה בעת יתקוף גל געגוע דאגתי לסחוב בתיק אלבום גרמושקה נפתח  

מלא בתמונות שלא חוסכות ולו מילימטר בודד אחד שהתווסף לאורכו  הקצר של הפעוט בן השנה וחצי

ילדה שנייה...

הגעתי לקחת אותה בזמן מהגן, 

התנדבתי להיות בכל וועד רענן

הצגתי במסיבת סוף השנה בפני ההורים האחרים והגננת

ועם מנשא גב צלחתי מרחקים עד...בערך הגיעה לגיל שלוש את שרירי הגב בעזרתה הייתי מאמנת

(גלית עשי טובה, חיסכי מעצמך את החריזה הלוקה נוסח 'הילד הזה הוא אני' ותהי ממוקדת)

ילדה שלישית...

הכי טוב לחשוב על גלאי תת עורי שלא תאבד בהמון

ובכלל היא כל כך עצמאית שעושה רושם שכבר בגיל שלוש (עוד כחודש) תודיע שהיא עוזבת ת'בית ועומדת לשכור דירה

והיום בשעה שעומס ארוחת השבת השפיע, בין פתיחת כפתור מכנסיים למוסף השבת, מצאתי את עצמי אומרת באדישות יתרה לבן זוגי שישב לצידי פרקדן: "יו כשלא שומעים אותה משהו בטוח קורה..." כדקה אחרי הפכנו עוד דף במוסף, פתחנו כפתור נוסף במכנסיי השבת וקיווינו לשווא שהשני יגרד את עצמו מספת הסלון....לילדה שלום

בילד הרביעי...

TO BE CONTINUED

***

וברשותכם, דף פייסבוק מעוצב חדש שיצרתי, משוויצה אה? כי פעם כשצילמתי את צילומי השקיעה הזו בטלפון הנייד לא העליתי על דעתי שיבוא יום ויהיה בזה שימוש:

http://www.facebook.com/galitmaamarim

והכי חשוב, או לפחות לא פחות חשוב

רוצה לאחל לכם חברים (אתם הקוראים בשתיקה וגם המגיבים)

חג חירות (אמיתית) שמח

גלית