השמש של פלורה תזרח באדום ... על ביעור חמץ בערב פסח - סיפור לערב חג
הפרפר שהיה בפתח ליבה של פלורה מת באמצע הקייץ.
אוהבת את מראהו ואת אמירתו. את הנאמנות לדרכה, לרחשי ליבה
החופש לבחור מתי לפנות מקום למחשבות חדשות, לרגשות, לאנשים ולמעשים, במקום אלה שכבר הגיע זמנם ללכת הלאה .
פלורה נולדה פעמיים.
בפעם הראשונה, נולדה בפירנצה של מדיצ'י אשר באיטליה, אך בנעוריה נסעה עם משפחתה לונציה, ונשארה שם לשנים ארוכות כל כך. ונציה, בירת מחוז ונטו שבצפון-מזרח איטליה, שוכנת בלגונה של שפך הנהר פוֹ לחוף הים האדריאטי. בימי תפארתה היתה מעצמה ימית וגם מוקד רב משמעות באמנות הרנסאנס ובמסעות הצלב, מרכז סחר חשוב בין מזרח ומערב, במיוחד סחר התבלינים. היא ידועה גם כ"עיר המים", "עיר הגשרים" וכ"מלכת הים האדריאטי".מאז 1516 הותר ליהודים לגור בה, אך בגטו שהועמד לרשותם -איזור מתוחם ומרוחק מן המרכז, אך שחיי תרבות עשירים ופורחים התפתחו בו. משם בנו את המעמדם עד כדי כהונה בממשלה האיטלקית במחצית המאה ב-19אך במלחמת העולם השניה לא שפר גורלם, כמו בכל אירופה .
ונציה , הבנויה על כ-120 איים , היא עיר ססגונית, רומנטית כל כך וחושנית המביאה גוונים של ארמונות אבן מגולפים , פסלים מרהיבי עיין , כלי שייט צבעונייים וגוונים זהובים וורודים בבתיה המקיפים את 170 תעלות המים וסוללים דרך לגונדוליירים ולקברניטי הוופארטו ...כל פינה מפעפעת את הלב והנפש ומרגשת את החושים...
פלורה אהבה מאז ומתמיד את ונציה אהבה אמיתית, והיתה מחוברת אליה בכל חושיה, כמו היתה שריג גפן בכרם טוסקני המחובר אל שורשיו, יכול להיפרד מהם , אך אינו ממהר לנטוש את ביתו , עד בוא השלכת ...הנוגעת-לא נוגעת , בריחוף רך...
(צולם על ידי בינואר 2011)
במחצית ספטמבר בערבה של שנה חדשה, ישבה פלורה אל שולחן החג. ברגע אחד חשה כי מחרוזת הפנינים שענדה לכבוד השנה החדשה כבר איננה על צווארה. ליבה החסיר פעימה . הפנינים האלה הזכירו לה את בית אימה הגם שלא היתה זו מחרוזת שירשה ממנה אלא כזו שאימצה בעצמה. אבל, הפנינים האלה היו כמו מגן וסככה עם טעם של פעם. של שלוות אם המגנה על ביתה גם מרחוק.
פלורה כבר היתה במיטב שנותיה. אשה בשלה, מנוסה בנתיבי החיים שלא תמיד הקלו עימה. יודעת צער, יודעת אושר, יודעת טיפות גדולות של גשם שלחלחו את נתיבי חייה , לעיתים ללא רחם, אך תמיד יודעת שמש ...שמחר תזרח השמש ...שמש צהובה ויוקדת ,שמש כתומה מלאת חיים, שמש אדומה של חופש , אבל תמיד ראתה אותה בדרכי חייה ... פלורה היתה גם כמו נערה שחיוכה מבוייש לעיתים, פניה צעירות , חיוך תמידי בעיניה, צחוקה מתגלגל למרחוק , וכולה מחשבות טובות , שמחה ותום שכבר חלף זמנו מן העולם ...
(צולם על ידי באפריל 2011)
"פרימוורה" (באיטלקית: Primavera - אביב) הוא ציור מאת סנדרו בוטיצ'לי, צייר איטלקי בן תקופת הרנסאנס. הציור, אשר נוצר בשנת 1482, מתאר סצנה מיתולוגית המתארת, על פי הפרשנות הרווחת, את לידת האביב. הציור מוצג בגלריית אופיצי בפירנצה.
לציור ניתנו במשך השנים כמה פרשנויות. אחת מהן רואה בציור משל פוליטי בן התקופה. "האהבה", לפי פרשנות זו, מייצגת את רומא, שלוש הגראציות הן פיזה, נאפולי וגנואה; מרס מייצג את העיר מילאנו, פלורה את פירנצה, ואילו כלוריס וזמפיר מייצגים את ונציה ובולצנו, או את ארזו (Arezzo) ופורילי (Forlì).
Primavera - בוטיצ'לי
כמו פלורה המיתולוגית,אלת האביב המפזרת פרחים מתוך שמלתה ועל ראשה וצוארה גרלנדות, גם פלורה אוהבת פרחים, בכל הצבעים וממלאה בהם את ביתה בערב שבת.
זמפיר, המאוהב בפלורה המיתולוגית מתואר כרודף אחריה ונושא אותה לאישה. לאחר שהוא מביע צער על האלימות שנהג בה הוא הופך אותה לפלורה, ומעניק לה גן בו שורר אביב נצחי...
האיש שפלורה אוהבת קורא לה "אשתי האהובה" ולעצמו - "בעלך שדואג לך" . מבטיח הבטחות, מביא לה את מה שהיא רוצה, לפחות במחשבות. "אני המשענת שלך" - היה לוחש על אוזנה בלילות, ובימים גם כן. וגם לאשה עצמאית וחזקה כפלורה, נעמו המילים , לפחות לדעת שהן קיימות עבורה.
שלוש הגרציות- מתוך הציור כלוריס וזמפיר
פלורה יודעת לקבל את ילדיו כאילו היו ילדיה . קשובה לנקישות ליבם של מי שעברו עליהם ימי שבר משפחתי. מתעוררת באישון לילה לכל רחש כאילו הביאה אותם מתוכה. אך יודעת שהם לא שלה ולא בשבילה באמת . משמחת את ליבו , מביאה לו עולמות חדשים והוא משיב, בדרכו. ימים ארוכים של אושר שהפכו למציאות בדויה .
ואז, מפץ גדול ריסק את השלווה המדומה . "אמרתי לך את מה שרצית לשמוע" הפך את פניו ביום אחד, ובמבט מלגלג וצליל קול שלא הכירה קודם רשף מול עיניה של פלורה, ביום בו חש מחוזק משבר חייו שלו.
האיש שנבגד שנים אחדות קודם לכן, הפך את הקערה של חייו על פיה - ובגד. מעל בחוט השני העדין ביותר ביחסים בין גבר לאישה - האמון .
הפרחים הלבנים שהביא רק יום קודם לכן , לכבוד יום האהבה, ואיחל לפלורה ולו שנים ארוכות של אושר משותף, זכו למשמעות של הצבע הלבן בקרב הסינים - צבע של אבל . האיש שחבק את גופה של פלורה לילות שלמים , לא מרפה - בידו האחת, נעץ בידו השניה סכין מורעלת ואף סובב אותה עד נעילה, לוידוא. איש צרוב לב ונפש שחיזק את ליבו בין זרועותיה - הביט בה בעיניים בורקות בשמחת מנצחים. ברית הזוגיות נפרמה כמו בהתרסקות מטוס שרסיסיו ניתזים לכל עבר. מי היה מאמין שהלוחש תפילות בשבת קודש מפר את עשרת הדיברות בהן הוא דבק במילותיו ? ...
איש מתעתע המתאים את המילים והחיוך למטרות ולתנאי השטח, "ממש כמו בקרנבל המסיכות של ונציה" , חשבה לעצמה פלורה ונזכרה במורשת ביתה : הקרנבל, הנחוג בהפסקות מאז ימי הביניים ועד ימינו, שאותו חוגגים כיום במשך שבוע בפברואר, היה בעבר ארוך יותר: הוא החל מיד לאחר חג המולד ונמשך ארכו חודשים ארוכים בני האצולה ערכו נשפים ראוותניים של הוללות, בהם הנוכחים הסתירו את זהותם האמיתית מאחורי מסכות ובכך הסירו מעליהם עכבות חברתיות רבות. והנה , האיש שלה הוא שחקן בעל אלף מסיכות המסתיר את זהותו מפניה ואולי גם מפני עצמו ? ..
השנים שבאו אחר כך היו עטופות בחומת ברזל . הלב ננעל וסירב להתיר למפתח שהיה נעוץ בו להיפתח שוב . שכבות של ריחוק מאחורי הפנים המחייכות. סימני שאלה רבים כל כך וסימני קריאה רבים עוד יותר . חיוכים של שמחה, אך תחנת מחסום בפתח ליבה של פלורה . האיש שהגיע לאחר מכן אל חייה תועה ותוהה באשר לסיכויי ההצלחה של אהבתם הנובטת, לחש לה בלילה לבן אחד: "אני מייחל ליום בו תהיי מסוגלת לשוב ולתת אמון ואני מתפלל שאני אזכה להיות האחד הזה".
**************
פלורה נולדה בפעם השניה ב-9 במרץ .
ערב קודם לכן עצמה את עיניה כשליבה צרוב . האמת התגלתה במערומיה הגדולים עוד יותר מאשר השכילה להבין קודם לכן. היא היתה האחרונה לדעת את שכולם ידעו. לא אשה אחרת היתה שם, אבל נורא מכך - מעילה באמון ובברית הזוגיות שהוא עצמו חרט על ליבה שנים קודם לכן , וגם על גזעו של עץ שיטה עתיק יומין בלב המדבר הפראי . בבוקר שאחרי, חשה בליבה. "הלחץ גדול מדי ואולי שינה טובה תעזור ",אמרה ופרשה לנוח.
כשעתיים מאוחר יותר, ראתה אחיות בלבן רוכנות אליה. מוניטור מצפצף בעצבנות היה מחובר אל גופה. אחות לחשנית אחת הציעה לה בגד פרחוני ,ממש כמו שמה - פלורה - וכמו הפרחים שהיא כל כך אוהבת, "כי הבגדים שלך לוחצים עכשיו". ברדת השבת, השתררה דממה מעיקה. רופא בעל עיניים מחייכות ופנים נעימות מראה, ושם ארוך כל כך, שהתאים יותר למקורותיה של פלורה המיתולוגית, אחז בידה והסביר לה בקול רך מילים שנשמעו כלקוחות מחלום רע: "תתכונני לצינתור ביום ראשון" . כל כך לא מתאים לערב שבת, בשעה שניחוחות תבשילי הבית עלו באפה. צחוק הגורל , הוא היה יווני אמיתי ... רופא בחילופי רופאים בין מדינות, כאילו היה שליח המיתולוגיה שבא להביא לה את דבריה של פלורה של פעם... " אל תפחדי" אמר לה בשקט , אבל איך אפשר שלא ? ....
יומיים לאחר מכן, חזרה הביתה. ללא צינתור, אבל עם אבחנה ברורה: אזעקת שווא שלאחריה יש צורך במנוחה ובמחשבה מחודשת על הכל.
המסר היה ברור . לא היה צורך ביותר מדי מילים.
*********************
ב- 29 במרץ שמעה את צילצול הטלפון. " אני עוזב עכשיו את הבית ומרגיש כל כך רע". פלורה כמעט ואיבדה את הכרתה. שנה מאוחר יותר צילצל שוב הטלפון: "היה כל כך הרבה בינינו", שב הקול המתעתע לשרוק באוזניה, כמו רוח חולפת במזג אוויר הפכפך . אבל היה כבר מאוחר מדי. פלורה נותרה לבדה במה שהיה קן אוהבים חם ועוטף והפך לבית בלהות, בחטף, כמעט כמו אחרי תאונת מטוס בה נותרים רק רסיסים והכל הופך להיות כמו לא היה מעולם.
************** ב- 9 במרץ ,כעבור 4 שנים, נסדקה החומה הבצורה המגנה על ליבה של פלורה כבר זמן כל כך רב, לא מאפשרת לגעת בו. ככה פתאום, בלי לדעת מראש. בלי להכין את הנפש לקריסת קיר הלבנים שהקיפו בנחישות את עורקי הלב וסגרו עליו. רק סדק קטנטן, פירצה זעירה בחומה, אבל פתח לבאות ... אבל, כמה מפחיד פתאום להיות שוב חשופה ...ואולי זוהי הדרך אל מחוץ לחומה ...
כעבור יומיים קבעה שני פרפרים אל תנוכי אוזניה ובחרה לחזור אל החופש.
ב- 28 במרץ, בסופו של יום, כמו סגירת מעגל של ארבע שנים תמימות ומדודות על קוצו של יום וחודה של שעה, פגשו עיניה של פלורה, כל כך במקרה, או אולי בכלל לא בעיניו המחייכות אליה של מי שלא ידע כלל מיהי פלורה המיתולוגית וגם לא מי היא פלורה שליבה נצרב. עיניים טובות ומחבקות, ללא מורא.
פלורה נולדה מחדש בפעם השלישית בחייה בעיר נמל שאיננה ונציה, אך נושקת לים ואל הגלים, כמו שפלורה אוהבת. כמו שפלורה חייבת לנישמתה ולנשימות ליבה.
בערב פסח השנה בחרה לעשות ביעור חמץ מחייה . (בדיקת חמץ משמעותה, קיום המצווה לחפש את החמץ בערב חג הפסח במטרה לבערו מהבית. כפי שנאמר במשנה: "אור לארבעה עשר (בניסן) בודקים את החמץ לאור הנר." (מסכת פסחים, פרק א', א')).
משולחנה בקפה "פלוריאן" אשר בפיאצה סן מרקו ,שנפתח ב-29 בדצמבר 1720 בשם "קפה ונציה המנצחת" (Caffè alla Venezia trionfante),ואשר זמן קצר לאחר מכן שונה שמו לקפה פלוריאן על שם בעליו - פלוריאנו פרנצ'סקוני תשקיף בערב החג אל היונים המלקטות את מנת יומן מקרקעית הכיכר המפורסמת. (בין מבקרי העבר בית הקפה ניתן למנות את המחזאי קארלו גולדוני, המשורר גתה, קזנובה (אשר אהב את בית הקפה בשל הנשים שנהגו לשתות בו), וכן את לורד ביירון, מרסל פרוסט וצ'ארלס דיקנס).
"חדר החירות" (Sala Liberty) אשר נוסף לבית הקפה בראשית המאה ה-20 עוטר במראות שצוירו ביד,מלאכת מחשבת .
פלורה תשב בו , בחירות אמיתית, ותשקיף בשמחה גלויה אל היונים הממלאות את פיאצה סן מרקו בונציה, אשר ילקטו במהירות את פירורי החמץ שתשליך לעברן, כאילו היו פירורי לחם המושלכים בבושת פנים מביתה הכשר - החמץ של חייה.
להאזנה - סטיבי וונדר
 "חזקה מהרוח" - גלי עטרי ( ותודה לאסתר שמיר שהפניתה אותי אל שירה המדבר כל כך ...)
|
