ערב שבת בפתח,התארגנות הולכת ונשנית לקראת בא השבת ושוב,אותה צפירה מציקה,הפעם הרבה יותר ארוכה,הרבה יותר מפחידה,זעקות האנשים והילדים הקטנים בלתי נתפסות.

לברוח,לברוח.

נוסו על נפשכם.

הסתתרו תחת מחסה כלשהו.

ובום אדיר מחריד את האויר.

העשן שנגלה מול עיני היה עצום.פטריה אדירה של עשן ופיח

וריחו החמוץ של חומר הנפץ.

שוב שבת לא שקטה,הפחד מכרסם את הלבבות.

נו שכבר תתחיל איזו פעולה שתחזיר את השקט.

זה לא מוצדק להמשיך ככה,חוזרים ל"שגרה" -נוסעים לעבודה ומתנהגים כרגיל אך עם השימע האות כולם מסירים את המסכות ופשוט פוחדים.

זה מותר והגיוני אבל לא מקובל חברתית.כולם מביטים בך במבטים בוהים ולא מבינים.

היום זה אני ומחר זה כבר כולם.

בתקווה לחג שקט..