אמי מספרת

25 תגובות   יום ראשון, 17/4/11, 11:41

''
אני מניח שתמונה זו צולמה בשנת 1935אמי היתה אז בסביבות גיל 10  תלמידת כיתה ד' בבית הספר כפר מלל, נדמה לי שאפילו למדה באותה כתה עם אחות של אריק שרון ,זו שנשלו אותה מכל נכסי המשפחה,  בכל אופן היא למדה אתה באותה קבוצה ,נגינה בכינור,

אמי היתה טובה מאוד במקצועות הספרות, וכבר כתבתי שהכינוי שלה היה ביאליק, את רשמיה  רשמה בעיקר מתוך שרותי פח שהיו ממוקמים בחצר שהמבנה היציב ביותר היה הרפת, ולמגורים המשפחה הסתפקה בצריף עץ וברצפת בטון,

היתה גם עלית גג, אבל בדוד לא היה , ובחום הקיץ השרבי היתה סבתי עליה השלום מרטיבה את רצפת הבטון ומשטחת עליו את גופה, וכך עבד  הק רור  ללא מזגן וללא מאורר תקרה,

אבל ברשותכם נחזור לעיקר הסיפור, כאמור אמי היתה חזקה בלשון ובספרות , אך מתמתיקה היתה צרה צרורה,והמורה למזלה הרע היה קפדן לעילא, בני דורי זוכרים אותו יותר מספרי הגיאוגרפיה, וכשאני למדתי באותו הגיל בו מדובר על אמי השם פאפוריש היה שם נרדף לגיאוגרפיה, אבל באותן שנים לימד פאפוריש מתמתיקה, או חשבון כפי שאז זה נקרא,

אבכל היה לו כבר אז נוהג לקחת את הכיתה ולצאת לסיורים בסביבה, במיוחד באזורי הכפרים הערבים  ג'לג'וליה

ואפילו קלקיליה, כשאי מתבונן בתמונה המצורפת, זה נראה לי כאילו צולם בארץ זרה,

כנראה שזה השלב שבו התחיל ההיתוך שבין קבוץ לגולה,

מנהג נוסף עליו הקפיד הוא שכל תלמיד יביא איזה מאכל לשתף בו את האחרים,

סבתי צפורה עליה השלום שהיתה טבחית טובה בלשון המעטה , היתה עוד יותר ידועה בכשרונה לאפיה,עוגות חבל על הזמן ועוגיות של חמאה, וגם חלקה ביד נדיבה שלא תחסר לילד איזה עוגיה,

ואז באותו יום בהפסקה כל אחד הביא את מאכלו שנדבה אמו, למען ילדי הכתה,פאפוריש המחמיר בעניני החשבון,טעם מכל דבר כאילו היה מבקר מסעדות, בעל כריזמה מפחידה,והנה מבלי משים הגיעו לפיו גרעיני אבטיח ישמרנו האל מכל רע,

אינני יודע אם מדובר אז באבטיח מללי , וכלל לא בטוח שהמורה הוא לויאלי, את הגרעינים ירק הוא בבוז

ובכעס העלה שאלה,

של מי זבל גרעיני האבטיח הללו, הטיח קולו בכיתה, ולפתע השתרר שם שקט ודממה, מבטו הזועם הפאפורושי סקר את ילדי הכיתה בקפידה,ואז נחו עיניו אבל לא מזעם , על הגרועות שבתלמידותיו, ולצערה זו היתה אמי,שרק ממבטו הרגישה אשמה,

ואז אמרה זה שלי גרעיני האבטיח הללו, והכיתה עדיין שקטה,

כששאלתי את אמי לימים למה לקחה על עצמה אשמה,(אם בכלל יש פה אשמה) לא לה,

ואז היא השיבה, אותו מורה פאפוריש ממילא לא סבל אותי ואם לא הייתי מודה יתכן והדבר היה נגמר בחקירה ,

ואולי אף בבכיה, ככה נפטרנו מעונשו של זה ואולי הצלתי נפש אחרת מתליה,

סיפור ששמעתי מאמי, ואכן כך היה, ברור שהמניות של אותו מורה, ירדו בעיני בגלל אותו מקרה,

ומניותיה של אמי האמירו כפליים מגובהה,

דרג את התוכן: