איך זה שבסוף אנחנו מתחרפנות בשנייה אחרי כל האנרגיה שהשקענו בלהראות כמה אנחנו Cool... ואנחנו באמת Cool (כי מי בא מבואס לקזינו?)... עד ש... וזה באמת לפעמים לא קשור אליך, אבל הסרטים שאנחנו מריצות... כבר כל המחזה כתוב! אנחנו כבר יודעות מה תגיד, מה נענה לך חזרה ואיך תיגמר ההצגה. אנחנו כבר הרצנו הכל בראש ועכשיו אנחנו פשוט מספרות לך את הפואנטה; ואתה מהצד שלך חושב: "בואנ'ה, היא פתאום החרפנה לי..." ;-) אז זהו... שכשאתה נותן לנו יותר מדי חבל... אנחנו לא יודעות מה לעשות עם זה, אז אנחנו פשוט תולות אותך! אם משאירים לנו זמן למחשבות... אנחנו שואלות שאלות... (מה שמזכיר לי שגברים לא היו משקרים כ"כ הרבה, אילו נשים היו שואלות פחות שאלות ;-)) ואם אתה – הגבר, רואה עצמך כ"בן אדם אחד", אז אנחנו מתחילות להיות די הרבה, כשמתחילות להיכנס החברות לעניינים ;-) (תודה ללהקת 'התבלינים' שהאירו את עיניי בשיר 'צועקת' (מ-ד–ה-י-ם!) למשפט: "אל תשאלי את כל השאלות שלך בבת אחת עליי, כי את כ"כ הרבה, אני בסה"כ – אחד... ואת צועקת ואת שותקת...")
כן כן, אני יודעת מה תגידי... "ציפיות נועדו לכריות" ושלא תורידי לי את החיוך מהפרצוף... אפילו לא בצחוק!!! ;-)
אוף... וזה אמור להיות כ"כ פשוט... |