כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    נרקיסים

    שירים

    בִּבְלוֹת שְׁנוֹת הַגּוּף

    11 תגובות   יום ראשון, 17/4/11, 19:39

     

    בִּבְלוֹת שְׁנוֹת הַגּוּף,

    אֵין עוֹד דָּבָר

    לִי וְלוֹ;

    חֲפָצְיו מוּעָטִים,

    כֻּלּוֹ אֵיבָרִים

    כְּנוּסִים

    בֵּין קִירוֹת,

    וְדַלְתּוֹ חֲתוּמָה.

    אַךְ אֲנִי,

    חֲבוּקָה מִתָּמִיד

    בְּיָדוֹ,

    מְכוּוֵצֶת מִפַּחַד

    צִלּוֹ הַגָּדוֹל,

    עַד שֶׁאֵין

    לִי עוֹד

    דָּבָר מִלְּבַדּוֹ.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/5/11 19:08:
      אמת צרופה. אי אפשר אחרת וכל שכדאי ונותר לעשות זה לא להתכווץ מפחד.
        23/4/11 13:46:

      מופתע1

        20/4/11 16:21:

      חמוד ברם...

       

       

      אף על פי כן ולמרות הכל

      ארדוף אותך עד חורמה

      אשיגך מוצף דם

      אחלק בך מילותיי

      שללי רב

        18/4/11 14:26:

      הגר,

      שיר מצוין שגופי ואני מתחברים אליו מיידית.

      יפה כל כך התיאור של היחסים האמביולנטים עם הגוף
      מ "אֵין עוֹד דָּבָר/לִי וְלוֹ;"
      ועד "עַד שֶׁאֵין/לִי עוֹד/דָּבָר מִלְּבַדּו

      ואחרי שאני קוראת הוא ממשיך להזדמזם בתוכי

      ולכאוב.

      תודה

      וחג שמח לך!

        18/4/11 08:38:
      שיח קשה מאוד של האני עם הגוף המתבלה (לא בכדי מצוין השם "גוף" ללא כינוי השייכות "שלי" להעברת הזרות), שבו מתבטאת אמביוולנציה ביחס אליו. מצד אחד זרות מוחלטת: "אין עוד דבר לי ולו", מאידך "אין לי דבר מלבדו" בחיבוק משותף. שיר יפה מאוד, הגר. חג שמח!
        18/4/11 07:46:
      "מכווצת מפחד צילו הגדול עד שאין לי דבר מלבדו". אמת אוניברסלית שהיא מעבר לגוף. קשה.
        17/4/11 23:15:
      שיר יפה, אהבתי את השימוש במילה "חפציו".
        17/4/11 22:53:

      טוב מאוד.
      הייתי משמיטה שורה ראשונה.

        17/4/11 20:13:

      דו שיח קשה בין גוף ונפש. זה מכונס אברים וזו חבוקה בידו מפחד בדידות. אבל עוברת כאן עוצמה של יחד קשה  מעין ברית עניים מול העולם כולו ויכולים לו. שהרי יש  מקרים שגם  זה חסר.

       יפה.

        17/4/11 19:56:
      תחושה קשה מועברת בקריאת השיר הזה והדברים מדברים בפני עצמם... את כותבת יפה.
        17/4/11 19:52:
      לא פשוטה חוויית הבליה שאת מתארת כאן, והפחד מהו? מן הקמילה? מן המוות? הגר, מקווה שתשובי מן המדבר, אלי מים חיים, חווי את הבליה חווי את הצמיחה, מצאי את גופך מחדש, ואת האחיזה בקיים לא בצל. מאחלת לך חג אביב.

      ארכיון

      פרופיל

      הגרגור-אריה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין