השבוע מצאתי את עצמי משקרת במצבים שונים ולא הבנתי מה מניע אותי לעשות את זה, פגשתי מישהי שאין לי כל הכרות איתה ומצאתי את עצמי משקרת לה או אם נעדן את זה מוסרת לה פרטים שגויים, זה חזר על עצמו בכל מיני ואריציות.

ושאלתי את עצמי מה קורה לי ? למה אני משקרת ?

מתוך ההכרות שלי עם עצמי אני דוגלת בכך שיש לומר את האמת בכל מצב גם אם קשה לי לומר אותה, גם אם קשה לצד השני לשמוע אותה, זה אמנם דורש המון אומץ לומר את האמת בכל מצב ולפעמים הצד השומע לא מוכן לכך, מסרב להכיר בכך, ואני מוצאת את עצמי ביסורי מצפון על שפגעתי בצד השני, רגשות אשמה מציפים אותי על מה עשיתי ומה זה תרם לי, שהרי מי שעמד ממולי רק רצה לשמוע את השקר, רק רצה שאני אעזור לו לתמוך בשקר, כדי שהוא יוכל לשמר את המסכה שהוא עוטה על עצמו, בעוד אני הבאתי לו את האמת בפרצוף.

שיתפתי את בן זוגי בשקרים שסיפרתי במפגשים האקראיים שהיו לי עם אנשים השבוע והוא הסביר זאת בכך שהתת מודע שלי מסרב להאמין באמת, במציאות ולכן במודע אני משקרת מתוך אי יכולת להתמודד עם האמת כפי שהיא.

חשבתי על כך והבנתי:
שאני משתמשת בשקר לצורך הגנה על דברים לא מושלמים בתוכי.
שאני משתמשת בשקר כשאני לא שלמה עם משהו במציאות החיצונית שלי.
שאני משתמשת בשקר זה המסכות בחיי שאני מסרבת להפרד מהם.
שאני משתמשת בשקר זה התכחשות לפנים שלי ולרצון שלו להראות את עצמו כלפי חוץ.

בתהליך החקירה שלי את הנושא עלו לי מחשבות על המילה שקר ואמת:

שקר מכיל בתוכו קשר, הקשר עם כל מה שמחוץ לי גורם לי לעיתים לא להראות את מי שאני באמת ואז אני בוחרת בשקר.

אמת מכילה בתוכה א-מת, כשאני אומרת את האמת, יש תחושה של מוות בצד ששומע אותה מתוך המקום שמתנצפת אצלו האשליה ואין הוא יכול להכיל את האמת והוא מרגיש שהוא עומד למות, על כן הוא מסרב לכך ורוצה לשמר את השקר בכל מחיר, כלומר רוצה לשמר את האשליה כדי להרגיש את החיים.

ואז שאלתי את עצמי אחרי כל ההבנות הללו... האם אני מרגישה משוחררת מכך או שאני סובלת מכך ?

אשמח שתשתפו אותי במחשבותיכם בנושא.

שלכם באהבה

קיטי לוי