לאחרונה הגיעו אליי הודעות במייל על נסיעה לקברות צדיקים מכל מיני גורמים, בשבוע שעבר דיברתי עם חברה שחזרה לפני שנים בתשובה ועכשיו היא בשאלה וסיפרה לי שכדאי לחוות את החוויה, שזו הרגשה של התחברות רוחנית לצדיקים שמביאה אותך להתעלות, בן דוד שלי שחזר בתשובה הלך להזמין את כל הצדיקים שיבואו לחתונה, אז החלטתי מה כבר יש להפסיד נלך לנסות את החוויה, וגם משהו פנימי בתוכי רצה לנסות ולראות על מה כולם מדברים בסביבה.

קיבלתי מייל על נסיעה לקברות צדיקים של מכללת אחלמה ברשותו של הרב עזרד, מאחר וצויין שהסיור משולב בפעילות רוחנית מדיטציות ותקיעות שופר, הרעיון קסם לי עוד יותר... ורתמתי גם את בן זוגי לחוויה וכשנודע לו על כך פניו השתהו בתדהמה, כנראה אשתי התחרפנה.

בכל הזמן שקדם לנסיעה, עלו בי התנגדויות במחשבה, בשביל מה? איך זה קשור אליי? הרי אפילו לעלות לקבר ביום האזכרה של אנשים שקרובים אליי אני לא מאמינה. ואז גם הגיעו מחשבות רעות על נסיעה משותפת באוטובוס שיכולה להיגמר באסון של תאונה ומיד חשבתי להתקשר ולבטל את הנסיעה ואז שכנעתי את עצמי שכל המחשבות הם תירוצים להראות לי עד כמה באמת אני רוצה לחוות את החוויה אבל בתחושת הבטן הרגשתי שאני לא רוצה, הרגשתי מבולבלת לגמרי עם המחשבות והתחושות, מזל שהזמן התקדם ללא הפרעה וכבר הגיע הזמן לצאת לנקודת המפגש.

כשהגענו אני ובן זוגי לנקודת המפגש האוטובוס עמד בתחנה, בחוץ התקהלו נשים בכל הגילאים, נפרדות מבן זוגם שהביא אותם טרמפ לנסיעה, אני שהגעתי עם בן זוגי כבר חשבתי שאני היחידה שהגעתי עם בן זוגי למסע ושלא יהיו גברים בחבורה, אך הם הגיעו באיחור קל והצטרפו להמתנה. כשכולם כבר עלו על האוטובוס, נותרנו אנחנו על המדרכה חושבים אם לנסוע או לבטל בדקה שנותרה, ואז החלטנו להצטרף לנסיעה במכונית הפרטית  מה שבטוח אנחנו נוסעים בשליטה.

המדריכה לא התלהבה ואמרה במה אתם שונים מאחרים, אז אל תבואו אם אתם בחרדה, ואני שכנעתי אותה שהפחדים השתלטו עלינו ויש לנו חרדת אוטובוס, לאחר התייעצויות עם הרב קיבלנו אישור לעקוב אחריו ובתחנה הראשונה שעצרנו במסע הוא פנה אלינו בנחמדות יתרה וניסה להבין על מה המהומה, למה לא הצטרפנו לחברותא. מיותר לציין שההסברים שלנו לא עזרו ונראה היה שמתבוננים עלינו כשונים בתוך התפאורה, יחד עם זאת התקבלנו בברכה ודאגו לוודא שהגענו לכל תחנה.

אחרי שנסענו כבר יותר משעה והעיניים רצו להיעצם כי בחוץ חשיכה ואנחנו רק חולמים על המיטה ושואלים את עצמנו איך נקלענו לתוך המסע לקברות צדיקים ויהי מה, סוף סוף הגענו לתחנה הראשונה:

קברו של בניהו בן יהוידע (יער ביריה) אמצע הלילה, חשיכה ואנחנו קוראים בהפרדה, נשים לכאן גברים לשם כל אחד שימצא מקום לקרוא תפילה מספרי תהילים שמונחים בכל פינה, ניסיתי לבדוק, להרגיש את האנרגיה במקום, של הצדיק, האם כאן הוא קבור ולא היה שם כלום, שום אנרגיה, לא הרגשתי שום דבר. בינתיים בעלי עמד לקרוא תפילת ערבית יחד עם כל הגברים ואני שעמדתי בהשתאות גמורה מנסה להבין מה אני פה בכלל עושה, לפתע פתאום הגיעה לידי בחורה והכניסה לתוך ידי ספר תהילים ואמרה לי תקראי את התיקון הכללי, תוך שאני מנסה להתרכז בקריאה, הבליחו את הדממה תקיעות שופר של הרב ודבריו שאמר שההבדל בין קבר רגיל לקבר של צדיק הוא בכך שנשמתו של הצדיק נשארת במקום בנוסף לעלייתה למעלה ובכך מאפשרת את התגשמות הבקשות והתפילות של המבקרים אותו. ואני שואלת את עצמי, האם הצדיק היה כאן בכלל ? מי קבור בקבר הזה ? לא הרגשתי כלום.

המשכנו הלאה לנקודה הבאה, מערת אביי ורבא, ההגעה אליה היא דרך יער ביריה, הירח היה מיוחד כדרכו והכוכבים בשמיים נצצו, הלילה היה קריר, העצים והשביל ביער כמו נלקחו מתוך ספר אגדות, של מלאכים ופיות, ותוך כדי ההליכה ביער לעבר המערה הרגשתי התעלות גמורה שלי בחיבור עם עצמי, לטבע, לאלוהים.

הגענו למערה וכאן היתה הרגשה של משהו אחר, לפי הסיפור כאן נתעוררו יצריו של הצדיק שקבור בה וכאן גם הוחבא רבי יהודה, אכן חשתי שיש אנרגיה מיוחדת במקום, שאכן הצדיקים המיוחסים קבורים כאן. גם ישויות האור שהו יחד איתנו במערה, לא ניתן היה לשהות יותר מדי בפנים מחוסר אוויר ומדחיסות שנוצרה כתוצאה מרצונותיהם של האנשים להיות קרובים למקום הקדושה, בחרתי לצאת  ולצפות על הנוף הנשקף מהמקום בו היינו, תוך שישבתי מחוץ למערה מקשיבה בין לבין לדברי הרב, הוא דיבר על הסליחה ומשמעותה בימים אלו לפני ראש השנה ובפתחו של יום כיפור, וזה בהחלט היה מעניין ומעשיר, אהבתי בעיקר את האנלוגיה שהוא הציג לכך שכולנו כמו רשת  שמחוברת לשער , כדי להמחיש זאת הוא הציג כדוגמא שער של כדורגל וכאשר מישהו בועט לשער חזק מדי והרשת נקרעת, זה כמו מישהו שלא מוכן לסלוח ורק כאשר החיבור של הרשת יהיה שלם שוב ניתן יהיה שוב לשחק, כלומר רק לאחר הסליחה יהיה ניתן שוב שכולנו נעבור בשער ונהיה לאחד.

בסיום הביקור במערה הרב ותלמידיו פרשו למדיטציה קבלית ביער ואני ובן זוגי פרשנו לרכבנו לתפוס תנומה בהמתנה לתחנה הבאה.

הערה: להזכירכם זה בעצם היה הטריגר שמשך אותי להגיע למסע לקברות צדיקים והנה מגיעה השעה ואני מוותרת על כך בלי לחשוב פעמיים...מעניין J

בדרך הפתלתלה לעמוקה הגענו לקברו של רבי יונתן בן עוזיאל, צדיק שמיוחסות לו  סגולות של זיווג, אבל הכניסה אליו היא בהפרדה, שלטים וגדר מורים על הדרך לגברים והדרך לנשים, מאחר והיה חשוך אשת הרב אמרה שלא נורא שגם נשים יכולות לעלות בדרך של הגברים מאחר והדרך של הגברים קצרה יותר ואף אחד לא רואה, מיד פרצה מהומה ואשת הרב הצליחה להרגיע את הכל בזכות החשיכה.

ההפרדה הזאת כל כך לא נתפסת בעיני, כל כך מנוגדת לטבענו האנושי והאבסורד שבעיני שבמקום שיש סגולה לזיווג, נוצרת הפרדה ? כולנו אחד.

וכך אני ובן זוגי נפגשנו בנקודה מחוץ לקבר שמאפשרת  מעבר מקוצר בין נשים לגברים ועמדנו חבוקים האחד לשניה, מודים על הזיווג, מרגישים את קור הלילה ואת המבטים של הצדדים כאילו עשינו מעשה נורא.

השעה כבר היתה קרובה לזריחה ואנחנו בדרך למירון, לקברו של רבי שמעון בר יוחאי, כאן כבר הכל מפואר וממוסחר, דוכנים עם מזכרות מבחוץ, הפרדה גדולה בין נשים לגברים, פינת הקבר הושארה לנשים בעוד הגברים זכו ברוב הקבר, בכניסתם הם גם זוכים לקפה ועוגה.

כאן הרגשתי כבר את הקדושה, כשניגשתי לקבר הבטן שלי רעדה וצמרמורת עברה בתוכי, אכן כאן קבור הצדיק ואכן מתוך סיפורים רבים וסיפור אישי אחד של מישהי שאני מכירה שניסתה להרות וקיבלה את הברכה לאחר עלייה לקברו, הרגשתי כי כאן יש משהו אמיתי בכל החוויה.

הרב ותלמידיו התכוננו לקריאת שחרית ואני כבר עמדתי בחוץ בציפיה לפרוש ולחזור הביתה.

לידי נעמדה בחורה שגם היא הגיעה לחוויה בדיוק כמוני מאותה נקודה, של דחף פנימי לא מוסבר לראות ולחוות את זה. גם היא הרגישה את אותם אנרגיות ותחושות שאני חוויתי במסע, כך שהרגשתי שאני לא לבד הזויה, ואפשר לעשות וי על המשימה.

עוד למדתי מתוך המסע לקברות צדיקים:

שעדיין קיים בתוכי בלבול בין תחושות הבטן לבין מחשבות הראש לבין הרגשת הלב,

שהקשר שלי ליהדות ולתפילות הוא שונה מאותם דתיים שאורח חייהם משולב בכך.

שקברים לא עושים לי את זה והחיבור לתפילות, לבקשות הוא פנימי ונשמע מתוכי.

שמסע לקברי צדיקים יש בו מן האמת ומן השקר בהתאם לבחירותינו.

שלא חייבים לחוות הכל ולפעמים אפשר לוותר כשמרגישים שזה לא זה.

ואני ממשיכה במסע לנקודה הבאה.... שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה J