במסגרת המפגשים עם אנשים שוב התוודיתי לתופעה המופלאה הזאת שאני קוראת לה הדיוק של היקום, למה אני מתכוונת כשאני אומרת "הדיוק של היקום" ? לכך שאין מקריות, הכל מתוכנן וקבוע מראש, כל חלק בפאזל מתוכנן לפרטי פרטים מבחינת המיקום שלו, הצורה שלו והגילוי שלו וגם אם בנקודת ראייה מסויימת נראה את החלק ולא נבחין היכן למקם אותו עדיין הוא יהיה שם וימתין בסבלנות עד שנוכל לראות ולהבחין בו ולשבץ אותו במקום שמיועד עבורו, או שהוא יתגלה לנו ברגע שנוכל לראות אותו ואז הוא יחשוף את עצמו.  לצורך העניין ניקח סיטואציות יותר פשוטות של חיי היום יום שלנו,  כל מקרה שמתרחש בחיינו, הוא המדוייק עבורנו, לעיתים אנו מתבוננים על המקרה ויוצרים הבחנה בין טוב לרע ומחליטים שהמקרה הזה הוא רע לנו, אנחנו בוכים על מר גורלנו, למה זה קרה דווקא לנו, מה עשינו שזה מגיע לנו, אנחנו מנסים להבין את הסיבות למקרה, לקשר אותו לגלגולים קודמים, לקארמות ועוד כל מיני סיפורים ודרמות  ובעצם אולי כדאי שנתבונן על אותו מקרה כמקרה טוב כי הרי בדיעבד אחרי שהמקרה הופך לעבר בחיינו אנו מתבוננים עליו כעל מתנה, אנו מספרים לכולם שזה הדבר הכי טוב שקרה לנו ושוכחים את כל הרע שחשבנו שהיה שם, מסכימים ביננו לבין עצמנו שאם היינו צריכים לבחור היינו בוחרים לעבור את מה שעברנו בדיוק אותו הדבר ולא היינו משנים כלום ממה שקרה, לפיכך כל מה שקורה בחיים שלנו הוא המדוייק עבורנו, זוהי המציאות הנכונה והמדוייקת עבורנו כדי לגדול, להתפתח ולעשות את הדרך הביתה.

ובכל זאת  יוצא שלא תמיד אנחנו מסוגלים לראות את זה כך, לפיכך ברגעים כאלו בהם אנחנו נתקלים במקרה שקשה לנו לקבל אותו לטובתנו, עלינו לצאת מתוך עצמנו, מתוך הדרמה שיצרנו לעצמנו, שהסביבה בדרך כלל תומכת בה ועוזרת לנו לשמר אותה ופשוט לנסות ולהתבונן על המקרה מלמעלה כמו אלוהים , נכון במצב בו אנחנו נמצאים בתוך המקרה של הדרמה, אנחנו כמו בתוך מבוך ואנחנו לא מסוגלים כמעט לצאת מתוך המבוך הזה ולהתבונן על עצמנו, אנחנו כאילו אבודים בין השבילים, מסוגלים לראות רק מה שקרוב לרגלינו ולא רואים צעד אחד קדימה מעבר לכך ובכל זאת  ברגעים אלו מתוך ניסיוני יש להאמין שהדיוק של היקום נוכח, שאלוהים שם מתבונן, שהכל תוכנן בקפידה ובמלאכת מחשבת, שזה הדבר הטוב והנכון ביותר שקרה לי, לשים לב ולא לתת לסביבה לתמוך בדרמה שלי, להיצמד למי שלא תומך בדרמה, למי שמראה לי את הדיוק של היקום, למי שמעודד אותי לצאת מתוך עצמי לראות מלמעלה את המציאות שנוצרה עבורי, למי שיכול להיות כמו אלוהים.

בעקבות שיחה עם חברה, הבנתי שוב שכל מציאות שקיימת עבורי היא המדוייקת ביותר ואין מציאות טובה יותר או פחות , המציאות שלי היא המדוייקת והנכונה בשבילי למרות שבעיני הסביבה לא תמיד זה יראה כפי שאני מרגישה, חושבת ורואה.

לפיכך הפאזל שלי מורכז מחתיכות מדוייקות בשבילי שיוכלו ליצור בסופו של דבר את התמונה המושלמת שלי, את החיים שלי, כדי לראות את התמונה כולה עלי לבחור להתבונן על הדיוק של היקום בפרספקטיבה רחבה ולא מתוך המבוך הצר של מהו הצעד הקרוב הבא אלא היכן כל פיסה מתיישבת בפאזל כדי שאפשר יהיה לגלות את היציאה מהמבוך ולהגיע הביתה. .