מה הסיפור שלך ?

מה הסיפור שלך היא שאלה אותי, ואני פתאום שמעתי בתוכי את כל המטבעות מצלצלים כמו הרעש של המכונות בלאס וגאס, כאילו זכיתי במיליונים ברגע זה ממש, פתאום המסך עלה וראיתי מציאות חדשה שמקודם היתה מכוסה בעננים שמדי פעם היו זזים וחושפים שמים בהירים.

היא הסבירה לי שהמציאות נגלית אליי ברגע שאני כבר לא יכולה להישאר בקליפה, הקליפה כבר לא ממש מתאימה והיא רוצה לנשור, אי אפשר להמשיך ולאחוז בה, אי אפשר להמשיך ולשחק את המשחק, אי אפשר להמשיך להסתיר את מה שרוצה להתגלות.

זה לא נגמר במפגש ביני לבינה, זה לא נגמר במפגש ביני לבין עצמי אחר כך, זה המשיך ללוות ולהתגלות במפגשים ביני לבין אנשים נוספים שפגשתי מרגע שיכולתי לראות את הסיפור החדש שלי.

כשהייתי מוכנה לגלות את הסיפור שלי, פתאום השתקפו בפניי אנשים שבעצם חיים כמוני סיפור של מישהו אחר ודרך כך מאבדים את מי שהם, נותנים לפחד לנהל אותם, לסיפור של מישהו אחר להוביל אותם ומגיעים לארץ האיבוד, ובארץ האיבוד הכל מבולבל, לא אמיתי, לא זורם, התפקיד לא מתאים, יש אכזבה, ובעיקר סבל.

כאשר אנחנו חיים סיפור של מישהו אחר :

אנחנו מוותרים על הגילוי של מי שאנחנו

אנחנו מוותרים על הפנימיות שלנו

אנחנו מוותרים על החלומות שלנו.

אנחנו לא לוקחים אחריות על החיים שלנו

אנחנו לא מוכנים לגדול, מעדיפים להישאר קטנים ולהסתמך על אחרים.

אנחנו נותנים למישהו אחר את הכוח להחליט עבורנו, בטח הוא יודע יותר טוב מאיתנו.

אנחנו לא מאמינים בעצמנו.

אנחנו לא מוכנים לחוות הצלחה.

אנחנו נאחזים במי שאנחנו לא, כדי לא לחוות כישלון.

באנו לכאן לעבור דרך השיעורים המיוחדים עבורנו, למלא תפקיד שאנחנו יודעים לעשותו הכי טוב, להשתמש בכל העוצמה שעומדת לרשותנו, להאמין שהתפקיד שלנו הוא שיוביל אותנו לעוצמת פנימיותנו, אל מי שאנחנו באמת.

ככל שנקדים להבין את הסיפור שלנו ונבחר לחיות אותו במלואו, אפילו שלפעמים הוא לא פשוט, ואף לעיתים מאתגר ודורש מאיתנו אמונה בעצמנו, לפחות בפנים שלנו נדע שאנחנו באמת בתפקיד ובסיפור שלנו ולא של מישהו אחר.

"הפחד העמוק ביותר שלנו אינו מפני חוסר היכולת.

הפחד העמוק ביותר שלנו הוא מכך שלעוצמה אין שיעור.

האור שלנו, לא החושך, הוא שמפחיד אותנו ביותר.

אנחנו שואלים את עצמנו, מי אני שאהיה מבריק, נפלא מוכשר ומדהים ?

בעצם, מי אתה שלא תהיה ?

אתה ילד של אלוהים.

ההתחזות שלך לקטן אינה משרתת את העולם.

אין שום דבר מואר בהתכווצות

כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון לידך.

כולנו נועדנו לזהור, כמו שילדים זוהרים.

נולדנו להראות את הדרת האלוהים אשר בתוכנו.

היא אינה קיימת רק באחדים, היא קיימת בכולנו.

וכשאנו נותנים לאור שבנו להאיר, אנחנו בלא יודעין

נותנים לאחרים רשות לעשות אותו דבר.

כשאנו משוחררים מהפחד שלנו,

נוכחותנו באורח אוטומטי משחררת אחרים."

מריאן ויליאמסון "חזרה לאהבה"

תודה לך ששאלת אותי מה הסיפור שלי.

תודה לך שהראית לי  איך זה לחיות את הסיפור של מישהו אחר.

תודה לך שהראית לי את ההבדל בין לחיות את הסיפור שלי לבין לחיות את הסיפור של מישהו אחר.

תודה לך שגילית לי איך זה לחיות את הסיפור האמיתי.

תודה לכם שאתם קוראים את הסיפור שלי.