פוסטים אחרונים
- בפלסטין ההיסטורית קם ערב רב של גוזלי אדמה - מגילת העצמאות לו הייתה נכתבת בידי השמאל של ימינו 17/2/13
- אחת ולתמיד: דרוש פיתרון לבעיה היהודית 15/2/13
- הספר שלי יוצא לאור 8/11/12
- רק תזכורת שיש את 28/4/12
- זרעי הפורענות של כושר הייצור העודף 22/6/11
- השפעה לעומת כח: מדוע אין לאינטלקטואלים את הכבוד שלנו (2) 18/6/11
- הוא חכם, הוא צודק והוא מוסרי, אז למה אין לו את הכבוד שלנו? על ירידת קרנו של האינטלקטואל (1) 17/6/11
- האישה הצעירה מהכרם (היא הקיץ) 19/5/11
- 1+1 7/5/11
- אני עושה ערב (ומצלמים אותו לדוקו של ערוץ 2) 28/4/11
- קילשון אחוז בידיו של מורפיאוס 17/4/11
- כעת חיה 26/3/11
- שני שירים חדשים 25/12/10
- האדם גדול מסך דפוסיו: הרהור על מדע ואנשים 25/10/10
- פינוק, עיוות ערכּי ואטימות: ארבעה קטעי דיעה שמאלניים ותגובה ציונית הולמת אחת 18/10/10
- דברים ששכנה גונחת עזרה לי לנסח, ועוד איזה עניין קטן 13/10/10
- "זכויות אדם זה קטע שמאלני" ועוד שקרים שמספרים לנו על דמוקרטיה 13/10/10
- מגלומניה אינפנטילית ומסוייטת: פרסומות הענק של הזמן שלנו 5/10/10
ארכיון
קילשון אחוז בידיו של מורפיאוס
משעה שנתחוור לאדם שנגוזו חלומותיו ואינם הוא יכול לבחור באחת בשלוש דרכים, כפי אשר יכתיבו נסיבות חייו, אופיו וגורלו: לרקוח חלומות חדשים; להעלות באוב את חלומותיו הישנים; להפסיק לחלום. אם רוקח חלומות חדשים, יכול שיעלו יפה ויכול שלא. אם עלו יפה הרי שאין הוא עוד בכלל אדם שחלומותיו נגוזו (והוא חדל מלעניין אותנו לצורך הפיסקה הזאת). אם חלומתיו החדשים קמלים ומתים גם הם, הרי שהוא חוזר אל נקודת ההתחלה, בתוספת התיסכול המצטבר והחשש מהעתיד - פירות כישלון נוסף. החייאת חלומות מתים היא עניין סבוך: ברבות מהפעמים מדובר בהתעקשות שלא להיפרד מתפיסות שגויות לגבי הדברים שאתה מסוגל להם (או שהעולם מסוגל לאפשר לך): ישנה גם הצורה המוכרת של הענשה עצמית - היצמדות קשת עורף אל מטרות שבלתי אפשרי להשיג או שהשגתן האפשרית כרוכה במחיר כבד מידי. חלום המועלה באוב אשר מתגשם טומן בחובו מטען רגשי אדיר: לחיוב (פורקן המתח שנוסף בתקופה שבה היה צורך לגייס את הכוחות להחיות ולתחזק את החלום הישן מחדש) ולשלילה (הגילוי שהחולם והמגשים הן לא אותה דמות, ולפיכך לא באמת חולקים את אותו חלום ואת אותו סיפוק גדול מהגשמתו - סיפוק שנחזה בדמיון שוב ושוב בימים שהחלום היה רק חלום). חלום המועלה באוב שאיננו זוכה להתממש מחזיר את החולם את ההתחלה, בתוספת מטען שלילי. הוא צריך להתחיל שוב (אמיץ ובוטוח פחות, ניתן לשער) במקום שבו קשה אפילו יותר להעיר חלומות השרויים בתרדמת-מוות. המפסיק לחלום מחסן את עצמו מפני אכזבות גדולות במחיר של ויתור על האפשרות להגשים חלום: במיטבם אלה חיים בינוניים ומספקים (איש בגיל העמידה קורא עיתון על ספה נוחה בבית יפה), במירעם – קטנים ותפלים (הקירות והזמן סוגרים על איש זקן בבית ששום דבר לא זז בו). בין שלושת שיני הקילשון האלה אנחנו משרכים את דרכינו: תפלים, קטנים, מספקים, בינוניים, מעלים באוב, חולמים ומגשימים ולא. ובין שלושת אלה אנחנו מנסים לשכוח את החלומות הגדולים והסודיים באמת – אלה שאינם מיועדים להגשמה ותכליתם היא עצם קיומם, אולי כמרד נגד עריצותם של הכוחות המנתבים את חיינו. ובין שלושת אלה אנחנו הולכים בשקט ומנסים לדעת מבלי דעת שהחלום החזק והחידתי והפתייני ביותר, המוזר המכוסה בשכבות הרבות ביותר של פיתולי משמעות הוא זה שלנצח נדור על קווי הגבול ואיזורי הספר שלו: חלום העירות.
*מורפיאוס הוא אל החלומות והשינה במיתולוגיה היוונית. |
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אם ככה אני צריך לכתוב עוד הרבה הרבה (:
תודה יסמין
חלום או סיוט?
בכיף שטראוס
- -
חלומות הם חופשי מוטות דלק לכור האטומי של הנפש. תודה עלייך.
רק לפעמים, בשקט בשקט, בשיא הלילה - -
את מדברת חד זה בטוח.
היי, אישה גדולה, את לא יודעת כמה הצטערתי שלא הייתי שם לקבל את הנשיקה ההיא. חג שמח לך, יופי שבאת
להעמיס אותו? או להיות מועמס על ידו? (:תודה על קריאה ותגובה שוות.
מהמחלימים (: