אתמול הייתי בת 41 - הארת השפעת ההורים עד הקבר.
אז מה יש לי להגיד? שאני בזמן אחרון שמה לב שיש גיל שמתישהו אנשים מפסיקים לשים אותו מפורשות. פתאום יש רק מספר יום וחודש..ואין שנה... וחשבתי על זה, מתי זה יקרה לי? אולי ממש ועד מעט? אולי זה פשוט קורה ... אומרים "הא...אין גיל באמת...הכל בפנים, הנפש! " ממש. יש גיל, אני רואה הכל, כל קמט של צחוק, כל שיערה לבנה שצומחת לי, לפני שאני צובעת, ושהגומות שלי יותר יפות, באמת, כי , זה הדבר בגיל שלדעתי נעשה יותר יפה (וזהו!) אבל אצלי באופן אישי אומרים שאצלי זה עבד טוב, אבל אני לא חושבת שבאתי לדבר על זה. אז ביומולדת אתמול הלכתי לים ופגשתי חברת ילדות, והיה נפלא, שמתי קרם הגנה כדי שלא אצא נמש גדול (מנמשים) ואחר כך עשיתי שופיניג להרמת המורל, אבל ממש בקטנה, לחג. אני חושבת שאחד היתרונות שיש לגיל שלי, אצלי, זה ההבנה שיותר מכל בחיים שלי השפיעו עלי ההורים, והסביבה הרבה הרבה פחות. ולרוע מזלי, אצלי זה עבד לא טוב. ובגילי הזה, נותר לי רק להותיר את ההשפעה הזו מאחוריי (בגיל 41) אחרי שהשארתי הרבה דברים כבר מאחורה, ולעשות את מה שאני חייבת כבר מזמן לעשות. כי זה לא מה משנה מה יאמרו לך אלפי חברים. לא משנה מה יאמרו לך השכנים המפיקים הנגנים רק ההורים הלא מאמינים שלך.
ואני שואלת את עצמי אז מה? את תחכי עד הקבר? ומשם תשירי ותעשי קצב עם המקל??? :-) חג שמח :) מירב
ועוד אחד, עם הפעלת ברביביות
 |
