מחר ליל הסדר.

מי שמכיר אותי יודע שזה לא המאורע האהוב עליי, ההיפך הוא הנכון, אני משתדלת להתחמק כל ארוחה כזו. אם עבדתי בתקופת פסח בשנה כלשהיא בעבודה במשמרות הייתי מתנדבת לקחת את המשמרת. השתדלתי לטוס דווקא בליל הזה, ושנה שעברה בכיף הייתי מוותרת.

הסרט ליל סדה תמיד מזכיר לי את סוג הטרגדיה המשפחתית שעשויה לקרות, ואני, דרמה קווין שאני חייבת לגנוב את ההצגה, שנה שעברה הייתי לגמרי כוכבת.

והאמת היא שעדיין לא סלחתי לעצמי שגרמתי לאימא לבכות

אבל השנה אני חוגגת את הפסח במלוא המשמעות שלו. מעבדות לחירות.

שמתי את עצמי במצב של עבדות בהרבה אספטים של החיים, בעבודה, ביצירה וגם בעיקר הפכתי לעבד לעצמי. שכחתי מה זה לעצור ולנוח.

אז נכון שמצאתי את עצמי גם ללא עבודה במסגרת זו, אבל לזה אני פחות דואגת, אני לא כזו חסידה של לחם, כך שלא ארעב ללחם, מקסימום לסושי.

וכן, אני יכולה להמשיך לשוחח עם נעליים בשינקין כי זה הכי קרוב שאגיע.

למישהו יש אוליגרך יפה להכיר לי??? :)

מקווה שהשעבוד שלי באמת יפסיק, ואשתחרר קצת ואהנה כי כרגע אני חוסמת אנשים בטירוף, 2 אנשים גם בתחום המקצועי וגם מהרומנטי (עליו שמעתם רבות) אכזבוני קשות, ואמון שדברנו עליו כלכך הרבה זה משהו שכמה שקשה להשיג אותו, ככה קל לשבור.

אז אני לא בונה פירמידות, וגם לא חומות, ומקווה שלאט לאט הקירות יישברו

בזמן הנכון ולאנשים הנכונים, ואולי ממש בקרוב אמצא ממש כמו הגיבורים בסרט שלי אמצא את המקום שלי.....

אז שיהיה לכולם חג חירות שמח!!!!!!!