בערב חג הפסח, חג החירות, רציתי לכתוב פוסט מסוים אלא שההתפתחויות האחרונות גרמו לי לשנות נושא. הפוסט ההוא יגיע בקרוב, מה אפשר לעשות, החיים זה מה שקורה כשיש תוכניות אחרות... אתמול פורסמה זהות המרצחים מאיתמר, שבאופן מפתיע מאוד הגיעו מהכפר הסמוך עוורתא. את אילן היוחסין החבלני שלהם לא אפרט, יש אותו בכל אתר חדשות. גם לא ארחיב יותר מדי על ביקורם ההזוי (לא מצאתי מילה חריפה יותר כרגע) של ארגוני השמאל בכפר, לצורך הזדהות עם תושביו המסכנים שכבר חודש נמצאים תחת שלטון הטרור של הצבא הציוני. באמת רחמים. אולי הפעם ייחרט בתודעה הציבורית (כאילו ששאר הפעולות שלהם- גולדסטון, תמיכה במשט- לא היו מספיקות) הטירוף שאליו התדרדר השמאל בישראל ואז תצא קצת תועלת מהביקור שלהם. העיקר שכולם נובחים בקול אחיד "פאשיזם" על ההצעה לחקור את מימונם... כולכם זוכרים עדיין את הטבח באיתמר, רובכם גם תזכרו אותו לעוד הרבה זמן. זהו אחד הפיגועים המחרידים שחווינו בעשור האחרון ו-believe me, היו כמה מחרידים. השאלה היא מדוע אנו שוכחים את הפיגועים הנוראיים הקודמים? מדוע אנו שוכחים בקלות כזו מיהם הקורבנות, וחשוב מכך, מיהם המרצחים? כמה מכם זוכרים את משפחת חטואל? האם שחיטת הדס פוגל הקטנטנה שונה כל כך מוידוא ההריגה שביצעו חיות האדם במירב חטואל בת השנתיים? למה? כי היא בת כמה חודשים והיא בת שנתיים? העיקר שבגינויים הם טוענים "רצח ילדים מנוגד לאינטרס הפלשתיני". באמת? ורצח מבוגרים זה כן חלק מהאינטרס הפלשתיני? ולהתפוצץ באוטובוס זה מיועד למבוגרים בלבד? וכאילו לא נרצחו מספיק ילדים יהודים ע"י החברים של השמאל? ומה זה בדיוק האינטרס הפלשתיני אם לא למחוק את מדינת ישראל? העיקר שהם מגנים, כאילו שהם מתכוונים לכך. ההסתה נמשכת כל יום, בכל גיל. אתם באמת חושבים ששאר משפחת עוואד תגדל את ילדיה לאהוב את הישראלים?
אבל ימשיכו לטחון לכם את המוח לאט אבל בטוח- יש פרטנר, יהיה שלום, יהיה ביטחון, רק נחתום ויגמר הסכסוך, תסתיים האיבה.
ואנחנו נאמין, לפחות אתם. ואתם תצביעו בעד הסכם, ואתם תשנאו את המתנחלים שהורסים לנו כל סיכוי לשלום. ואז לא תחשבו על משפחת חטואל, או משפחת פוגל, או על 350,000 מאחיכם, מבשר האומה שלכם, כי תהיו עסוקים בלהאמין שהם מקור הרע, שהם "כיבוש". ואז לא תעזור התמונות של ילדי משפחת פוגל החייכנים, אם יגידו לכם את המילה "מתנחלים" או "איתמר" אתם תחשבו על מטורפים עם זקן ופאות שמתעללים בזקן פלשתיני או שכורתים עצי זית. כי השכחה מקילה על ההתמודדות. יותר קל לכם להאמין בעתיד טוב יותר אם תתעלמו מהעבר. כי אופטימיות זה חשוב. ולא תחשבו על זה שאי אפשר יהיה לשנות את המצב, שההבטחות שיתבדו לא יגנו עליכם. תראו מה קורה בעזה היום לעומת "אם יהיו קסאמים אחרי ההתנתקות, אדמת עזה תבער". אחרי שתמסרו את שטחי מולדתכם- לא תקבלו אותם חזרה. No refund.
אבל זה לא משנה, העיקר שההתנחלויות פונו, שהפסקנו לכבוש. עכשיו משפחת עוואד יכולה לישון בשקט, בלי לפחד מפשיטות של כוחות הכיבוש. פוגל? מי אלה, תזכיר לי? |