חמדנותם של אנשי הנדלן
על גבול כ'ס הוד השרון(מגדיאל) בקצה הרחוק של מגרש החניה לרכבת ישראל עומד לו עץ אקליפטוס ולו גזע עבה ומפוצל ,בן 102 שנה הוא העץ. שתלו אותו היהודים שברחו בזמן הפרעות ביפו 1926 באופן סרקסטי ניתן לומר החורש שניטה בא להעלות את ערך הנדלן העץ הוכר כעץ מוגן וכך התחיבו גם קברניטי רכבת ישראל ההתחיבות כללה תנאים של עד היכן תוכל לחתוך בשרשים(כיוון שמתחם התחנה בסוקולוב הוא במפלס נמוך יותר מהמפלס בו נטוע החורש. מכל החורש לפחות היתה איזו אמונה בציבור שהנה העץ הזה הנהדר בשפע ענפין ובצילו על שביל הטייסים העובר לצידו. והנה תמונת העץ ועליו המצהיבים וקליפתו המשילה עצמה ממנו לא כסימן להתחדשות אלא כציון רגעי הגסיסה האחרונים של סמל תרבות ונכס היסטורי. רק משום שעמד בדרכו של כביש המיועד לחבר את כביש 531 לר'ח סוקולוב כביש שעוקף בבירור את מגרש החניה של רכבת ישראל, שבכונת קברניטיה לקרות אותו בקומה נוספת כדי להיצמד לאותו מפלס של שארית היער שעוד נותר וגורלו להפוך לשטח נדלני יקר ערך בבעלות הוד השרון פלוס בעלות פרטית וככה ינגישו ויקישו נדלן בנדלן ובא לציון המלין(המילירדר במקרה זה)
ארכיון
כשכוונות טובות נפגשות עם ספסל,סיפור שאמי סיפרה
 ואחרי הבדיקה אלוהים גדול, אמי כבר תחליט מה יהיה, וכשנגמרה הבדיקה ,התחילה ללכת לכיוון מרכז העיר בו מצטלבים הרחובות ויצמן \רוטשילד ואז בתור החלטה ראשונה במסכת ההחלטות שיקבעו את סדר יומה,החליטה לשבת על ספסל קרוב ולסדר את המחשבות בראשה,והיא התישבה בסמוך לבית הקפה ההומה ביותר בעיר,בכל שעה משעות היום שאתה עובר שם, לא תמצא שולחן פנוי, השולחנות תופסים את המדרכה והן כסנדויץ' בין תנועת המכוניות הסואנת , לבין הולכי הרגל ההולכים בשארית המדרכה שנותרה להם,למי שמכיר את המקום ,בית הקפה ברוטשילד, נקרא cake center ,לאחר זמן מה , כשמסביבה רעש והמולה, ומאחר ולא הבשילה לה ההחלטה,החליטה לעבור לצד השני של רחוב רוטשילד, וזה כדי לפסוח על תחנת המוניות שבצידו האחר של רחוב רוטשילד, וזאת על שום שנהגי המוניות מכירים אותה, והיו מפצירים בה להסיעה לביתה, ואמי הרי החליטה שהיא לא תבזבז את היום הזה ספונה בביתה, וכך עברה לצידו השני של הרחוב וכשהגיעה לחנות של סודרי הותיקה, בה אפשר היה למצוא מציאה ,של תיקי עור וארנקים, והחנות קיימת מזה עשרות בשנים, וליד החנות שני ספסלים, מאחר ועברה כבר רבע שעה מאז הישיבה על הספסל האחרונה, ובליבה טרם התגבשה החלטה , התישבה על ספסל כדי לנתח מה יהיה ומה כבר היה,ורצה הגורל או יד המקרה, ואפשר גם לראות בזה גורל מהתל, בספסל הסמוך ישבה לה רחל,ומי שלא יודע ומי שלא ידע ,רחל היא חברה טובה של צילה, וצילה גם חברה טובה של אמי, , ואז אמי ורחל התחילו לרכל, כך העבירה אמי שעה קלה,אח'כ קמה והלכה,ופנתה ברחוב נחשון היכן שנמצא המועדון, וקצת לפני המועדון יש מגרש חניה,ולא מזמן, התקינה בו ספסל העיר יה, וכשהגיעה לספסל, חשבה אז אמי, אשב לי קצת אולי פתרון זה יביא,התישבה על ספסל, ואז תוך מחשבה מאולצת , התקשרה ליעל המאומצת, קבעו השתיים להפגש ברחוב ירושליים, שם באותו בנין ליעל יש דירה , ודירה יש גם לאמי, שתי הדירות פנויות להשכרה, חיכתה אמי ליעל חיכתה וחיכתה, עש שהתעיפה ונשענה על החומה כי שם לא היה ספסל לנחמה, אחרי שעה הגיעה יעל, ואז בעודן נכנסות לבנין השתיים, הראה השעון שהשעה היא שתיים, לאחר הבקור בדירות ,גמלה בלב אמי סוף סוף ההחלטה, את שארית היום היא תעשה בביתה, זה סיפור שקרה באמת |
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה לך ליאורה שכנתי היקרה,
שמחתי להנעים לך את זמנך,
ואני מקוה , שיהיו לי עוד כהנה וכהנה זמנים
להנעים שוב ושוב את זמנך,
שיהיו לך מועדים לשמחה יקירה,
בידידות ובהערכה רבה ,
אשר
עליזהלה ,תודה על הכיכוב ועל התגובה,שרטט יפה את ההבשלת המחשבות, ואני גם חושב שבמצבה באותו הזמן אמי באמת הפיקה את הטוב מכל האפשרויות שהיו בידה,
מועדים לשמחה שיהיו לך יקירה,
בידידות ובהערכה רבה ,
אשר
הרי כתוב : "והיו נותנים בהם סימנים", וכך הן המחשבות, בתחילה הן מעופפות כך ללא סדר באוויר, אחר הן מתכנסות לכדי מעוף מוסדר כלהקת ציפורים נודדות, עם כיוון ומטרה סדורה, ורק אחרי שהתארגנו הן מכוונות עצמן למטרה, לכדי החלטה, וכך אמא מספרת לך, את הספסלים לאורך דרך הנדודים, את חניות הביניים ה"מארגנות" החלטות, את היום-יום שמקבל צביון חיים. מקסים. לאחר יום כזה בטוח שהחליטה בטוב, בטוח שהחליטה מה שטוב לה.
* חג שמח לאמא ולך.
לילה טוב לך המחסן של רונית תודה על הכיכוב ועל התגובה, יכול להיותשלאמי יהיה מחשב,
אני חושב שהיא תצליח ללמוד את מעט התכנים הבסיסיים(זה בעצם מה שאני יודע, וזה באמת לא הרבה),
כדי לגלוש באינטרנט, ואז אולי דדסקסו ביניכם, או כטוב בעיניכם,
ואם את מזדמנת בקרוב לארצנו הקטנטונת, את מוזמנת בהחלט לכוס תה, בעוגיות של פסח אני נוטה לצד של אלו עם הבוטנים, בעבר כשהייתי מגיע לתלאביב , בחול המועד פסח אחד מהתענוגות האסורים ,היה לרדת מאלנבי לקינג ג'ורג', ושם אחרי מטרים ספורים היו שתי מעדניות לדברי מאפה, כל אחת בשול האחר של הכביש, ופעם הייתי ממלא שקית בעוגיות בוטנים בחנות שבשול הימני , ופעם בזו שבשול השמאלי,והטעמים של עוגיות הבוטנים שמשתי החנויות היו מעורבבים,
ערבו מאוד לחיכי,
מועדים לשמחה שיהיו לך יקירתי ,
בידידות בחיבה ובהערכה רבה,
אשר
תודה לך שטוטיתעל הכיכוב ועל התגובה אמי בודאי תשמח ,לא פלות ממני על תשומת ליבך , למעשה את כבר מכירה אותך כבת משפחה, ויש לה נטיה לאמץ נשים שמוצאות חן בעיניה, אז תזהרי לא להיות יותר מדי נחמדה....(סתם... תמשיכי להיות מה שאת)
שיהיו לך מועדים לשמחה יקירתי
בידידות בחיבה ובהערכה רבה
אשר
תודה לך דבי על הכיכוב ועל התגובה, הארת יפה את הדמויים שבהם הגורל משחק בנו,
כמו הרוח בעלים,אבל מבין השורות, עולה גם צד אחר שהוא לא פחות חזק,
שבכל זאת, לא הכל נקבע בידי גורלות, ואדם קובע במידה מסוימת את מסלול חייו,
בדרך כלל המסלול הוא במעגלים, צפופים או מבוזרים,
אמי בכל מקרה נצלה את היום בחוץ. ובכל מקרה היתה שבה לביתה,
אולי לא התכונה לגרור עצמה מספסל לספסל, במקרה זה הגורל משחק,
במידת מה, וגם זה לא כל כך נורא, הרי היה כאן סוג של בלוי,.
מועדים וחגים לשמחה יקירה,
בידידות ובהערכה רבה
אשר
אשר יקר,
אהבתי את הדרך בה אמך ניהלה את שעות הבוקר.
כמו העלים נתנה למצב הרוח להוביל אותה,
נהדרים העלים שעל הספסל
מנהלים דו-שיח בינהם ועם סביבתם.
עכשיו הם כאן ובעוד רגע יעברו למקום אחר.
חג שמח
דבי
תודה לך הדרור מספרת-סיפורים,
על הכיכוב ועל התגובה, יש באמי מידה של עקשנות שבהרבה פעמים ראויה היא להערכה,
כנראה זה נובע מילדותה שעברה עליה בכפר מלל,
חג שמח לך יקירה,
בידידות ובהערכה רבה,
אשר