עבר מהר.

האמת היא, שאני די אוהבת להתעכב על סיפור ההגדה של פסח,

כמו שהיינו עושים עם סבא, ז"ל.

שואלים שאלות, מקשים קושיות, מדקדקים בקטנות, ולסבא, תמיד תשובות לכל השאלות

שרים את השירים עם הלחנים המוכרים המשפחתיים.

השנה היה כבר שונה,

אחי הבכור לא היה, כך שכמות הצחוקים ירדה כמעט לאפס, אחייניתי הגדולה כבר פרחה מהקן ואינה חיה בארץ,

ההורים כבר מבוגרים, וכבר אנחנו אלה שצריכים לעזור להם להתמצא בהגדה,

וכולנו כבר נמצאים בשלב בחיים שברור לכולנו שהסדר נחוג יחד בשביל ההורים המזדקנים, ותו לו,

 ובתור סדר שכזה השתדלנו לשמור על אוירה טובה , ואפילו אחותי הקפדנית לחצה על כפתור ההילוך המהיר כדי להגיע מהר ל"שולחן עורך".

בשנה הבאה ברור לי, אני אהיה זו שאבריז.

השירים כבר לא אותם שירים, הדקדוקים היו ואינם עוד, האוכל של דודה שלי כבר לא איתנו (וגם היא לא)

הדבר הכי כיפי היה לעשות פן לאחיינית הצעירה שלי בדקות האחרונות לפני כניסת החג, למורת רוחה של אחותי הקפדנית.

טוב,

זה מאחורי,

לפי הסטטוסים של חברים שלי בפייסבוק מסתבר שרובם סבלו אף יותר, אז קדימה,

החופש האמיתי הגיע,

זה הזמן ללטייל ולהתאוורר, לבקר חברים ולהתעסק בתחביבים.

חופש נעים לכולם