ההגדה לפסח שלי שהודפסה בשנת 1895 בסלוניקי שביוון והובאה שם לכריכה על ידי יעקב חיים שיבי, היא מסמך משפחתי המלמד רבות על שורשים לאנתרופולוג חובב כמוני. היא מעוצבת נאה ומוקפד. יש בה מידה של איזונים בצבעי הכריכה. הדפים עמדו יפה בתלאות השנים. המביא לדפוס אהב להטביע חותם. היא כתובה בעברית, גם בכתב רש"י. יש בה הוראות טכס מפורטות בספרדית יהודית- לדינו, ובהן הסבר למי שאיננו תלמיד חכם וכל חיבורו למסורת המשפחתית והדתית בא ומתקיים פעם אחת בשנה בלבד. עכשיו תרים את הכוס. עכשיו לוגמים. עכשיו רחצת ידיים.
ויש בה עדות אילמת החושפת מידה גוברת של קוצר רוח לקראת סוף ההקראה, כשריח המטעמים שהוכנו וממתינים להגשה עולה באפם של המסובים לשולחן. הדפים הולכים ונצבעים יותר ויותר בכתמי יין. חותמם של אלה שהרימו עוד כוסית ועוד אחת וטיפות המשקה ניתזו אל עבר הדפים.
והכתמים הולכים ומתרבים מאד לפני העמוד שבו בא - כתוב בלדינו – האישור המלא והרשמי לסיום קריאה ותחילתה של סעודה. הם ידעו לשתות, היו בשלנים בחסד- ואהבו את החיים. הכנתי להגדה הזאת בית מזכוכית כדי לשמרה. בתוך חצי שנה וביעילות דורסנית– בין ינואר לאוגוסט 1943 – הוציאו לפועל קציני האס. אס דיטר ויסליצני ואלויס ברונר את חיסול יהדות סלוניקי. בפסח, עם ההגדה, עם דפים חתומים ביין, אני עם אלה שמהם באתי.
|
תגובות (35)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אתה יודע חיים, ככל השנים חולפות אני ובני משפחתי החוגגים יחד את ליל הסדר מתעמקים יותר ויותר בהגדה. ממשיכים אחרי הסעודה ונהנים מכל רגע. ההגדות שלנו באות מפס יצור המוני אך כעת, עם קריאת דבריך המרגשים, עולה בי געגוע להגדה של ימים עברו. אני מדמיינת את הוריי ואת סביי יושבים בשכונת המהגרים וקוראים מן ההגדה, עם אותן הוראות ועם אותם מזמורים.
גם אנו בלדינו עסקינן,
ישתבח כיין ישן לדורותיו.
חג שמח.
לאה
באים למיאמי למפגש ים תיכוני כשר:))
בפסח מותר לגעת...חיוכים ואיחולים לאחלה פסח עדינוש
זה היה ב-1 באפריל
גם לך רות
מרגש ספר הגדה שכזה
ואכן נפלא שאתה ברגעים כאלה עם בני המשפחה הקדומה!
אף לי יש אחד עם כתמים כאלה מדברים....
חג שמח ומועדים לשמחה!
מרגש ביותר! מבינה את תחושותיך.