| הם מגיבים במהירות וכותבים במהירות ומתחרים ביניהם מי יגיב ראשון, הם הטוקבקיסטים. הם מחפשים כתבות שלהן יוכלו להגיב, הם אוהבים את הוויכוח וששים לעיתים אלי קרב, הם הטוקבקיסטים. הם נותנים כותרות ומסתתרים מאחורי כינויים מתוחכמים כדי להגיב בשפה בוטה ישירה וקצרה, הם הטוקבקיסטים. מילת המפתח שלהם לעיתים היא: פחחחח – תגובה המתאימה לנסיבות רבות. אולם הם משתדלים שלא להשתמש בה יותר מדי כדי לא לשחוק אותה חס ושלום. יש ביניהם שאינם שומרים על אנונימיות ודווקא מפרסמים את שמם. הם יוצרים ויכוחים בינם לבין עצמם כשהם מציינים במספרים עם ברכה מתאימה: "למס' 12 הדביל", או: "58 ענקית את, קרעת אותי" בהתאם למקום, לזמן ולטור הם יפרסו את משנתם המדינית/פוליטית/כלכלית – מחקו את המיותר. הם גם יציעו הצעות וימכרו את שרותיהם הטובים בבחינת שלח לחמך על פני המים. הם הטוקבקיסטים. "תופעת הטוקבקיסטים היא תחליף מקוון בעולם דיגיטלי מידעני לכותבי המכתבים בעיתון והמאזינים ברדיו". כך יאמר פרופסור אדמון גבעוני, מרצה לתקשורת, פילוסופיה של המזרח (הרחוק והקרוב) ומחברם של שני ספרים העוסקים בקוצו של יוד והפרשנות המקראית.את הדברים הוא אומר בתוכנית הרדיו דיבורים בעם בתגובה למאמר שפרסם בעיתון וכמענה לתגובות שקיבל מטוקבקיסטים ערניים. בשל שביתת המרצים הנוכחית וכהזדהות עם שביתת המורים, הוא שובת רעב (ורק חוטא מדי פעם בהיחבא בכוס תה בטעם תפוח עם קוביית סוכר).הם מרתיעים לעיתים כותבי טורים, משמיעים להם את דעתם כמו שהם חושבים בלי לעשות חשבון, הם הטוקבקיסטים. חלקם ישקלו אפילו להרצות בבתי ספר לתקשורת על מקומו של הטוקבקיסט בעולם של בלוגרים והאם ניתן או לא ניתן ללמוד את התחום. הם הטוקבקיסטים. |