אוגוסט רודן,
פסל צרפתי, נחשב לאחד האומנים המודרניים החשובים של העידן המודרני. למרות נושאיו ורוחו הרומנטית נודעו פסליו בשטח הפנים אימפרסיוניסטי מחוספס העושה שימוש במשחקי אור ועל ידי כך יוצר אשליית תנועה. בהתחלת דרכו לא האירה לו ההצלחה פנים, אך לאחר שביקר באיטליה בשנות השבעים וראה את יצירותיו של מיכלאנג'לו חל המפנה. פסליו הגדולים היו כה ריאליסטיים עד כי הוא הואשם כי השתמש במודלים חיים עבור היציקה. יצירתו הנודעת הראשונה "תקופת הברונזה" הקנתה לו פרסום ושם. בשנת 1880 הזמינה ממשלת צרפת ממנו פרוייקט ענק בשם "שערי השאול": דלתות המוזיאון לאמנות העיטור. פרוייקט זה העסיק את רודן עד מותו ולמעשה לא הצליח לסיימו, אך 200 יצירות אחרות שלו, פסלים ידועים וחשובים בתולדות הפיסול הם למעשה דמויות הלקוחות מתוך "שערי השאול" שהוגדלו על ידיו והוצאו מהקשרם. בין יצירות אלו נמנות יצירותיו הידועות ביותר: "האדם החושב" ו"הנשיקה". ידועה גם סדרת הפסלים שעשה על פי דמותו של הסופר בלזק, אשר רודן הקדיש תקופה ארוכה למחקר חייו. מבחינה סגנונית אין משייכים את רודן לסגנון אחד אך הוא השפיע הן על האימפרסיוניסטים והפוסט-אימפרסיוניסטיים בזמנו. אחד השינויים בתפיסה המיוחסים לו הוא הורדת הפיסול מהכן: הפסלים לא הוצבו גבוה מעל לקהל אלא בגובה אחד עמו מתוך כוונה שהצופים יוכלו לגעת בהם ולחוש אותם פנים מול פנים. הכנים הנמוכים עליהם מוצבים הפסלים הפכו לחלק אינטגרלי מהפסל ומעוצבים מאותו החומר ובאותה הטכניקה.
שערי הגיהנום יצירת פיסולית מונומטלית: גובה היצירה כ-7 מטרים, ובה 180 דמויות. היצירה הוזמנה על ידי המשרד לאומנויות יפות של צרפת בשנת 1880, והייתה אמורה להסתיים בשנת 1885, אולם רודן מעולם לא סיים את היצירה, ועבד עליה במשך 37 שנים, עד מותו בשנת 1917. המשרד ביקש להזמין יצירה שתעמוד בכניסה למוזיאון לאומנות. המשרד השאיר את תוכן היצירה לשיקול דעתו של רודן, אשר בחר ביצירתו של דנטה – "הקומדיה האלוהית" או "התופת".
המוזיאון מעולם לא נבנה, ורודן עבד על יצירתו ב"הוטל בירון" (כיום מוזיאון רודן, בפריז) עד מותו. השראה ליצירת "שערי הגיהנום" הייתה יצירתו של הפסל לורנצו גיברטי – "שערי גן העדן" מן המאה ה- 15, המייצגים בשערי ברונזה דמויות מן התנ"ך.
חלקי היצירה חלק מהפרטים להלן פוסלו על ידי רודן כפסלים עצמאיים בגודל מלא, ובהמשך שולבו בגרסה מוקטנת בתוך היצירה:
האדם החושב, 1880, ברונזה
איקונוגרפיה: כמו רבים מפסליו של רודן גם דמות האדם החושב מופיעה על שערי השאול, שם היא משמשת כדיוקנו של דנטה אך גם סמל לרוחו של האדם במאה ה – 19, אותו אדם העוסק בחקר העולם ועצמו, האינטלקטואל המוביל את האנושות. דמות זו הפכה למפורסמת ביותר מבין דמויות השער והועתקה בגדלים ובחומרים שונים. ההשראה לדמות לקוחה מפסל של מיכלאנג'לו שפיסל את דיוקנו של לורנצו. חלק זה מצוי מעל הדלתות מכונה גם "המשורר" שכן הוא מייצג את דנטה המביט על שאר הדמויות בשאול.
הנשיקה, 1901-4, שיש איקונוגרפיה: כמו רבים מפסליו, גם פסל זה תוכנן כקבוצה עבור "שערי השאול" אך לבסוף נדחה כלא מתאים. רודן המשיך ופיתח אותו כיצירה עצמאית. הפסל מתאר פאולו ופרנצ'סקה של דנטה (שמופיעים בשערים בתנוחות שונות) כאשר הם מביעים את אהבתם בדרך גשמית על גבי כדור הארץ ולא כדמויות מעונות בגיהינום. בגרסת הברונזה תשוקתם מהוססת, החיבוק אינו שלם וידו של הגבר מלטפת יותר מאשר אוחזת את ירכה של האישה. הגרסה הידועה יותר הוכנה ב – 1898 משיש היא בגודל מעל לגודל אדם. חלק זה של הפסל, המייצג את פאולו ואת פרנצ'סקה דה רימיני היה שייך לשער החל מהגרסה המקורית. רודן רצה להראות הן את תחילתה של האהבה, והן את תוצאותיה העגומות, אולם בשל הניגוד החד בין הדמויות הללו לשאר הדמויות בשערי הגיהנום, רודן הוציא אותם מן השער.
אוגולינו וילדיו חלק זה של הפסל מתאר את יוגולינו דלה ג'ראדסקה, אשר אכל את גופות ילדיו לאחר שגוועו ברעב. הפסל ניצוק כפסל נפרד בשנת 1882.
שלושת הצללים במקור שלושה פסלים אלה היו בגובה 98 ס"מ. מאוחר יותר, בשנת 1899 נוצקה קבוצה נוספת, בגובה 2 מטרים (הניצבת כיום בגן מוזיאון רודן).
אהבה נמלטת על הדלת הימנית. דמויות נוספות המתארות את פאולו ופרנצ'סקה דה רימיני.
מדיטציה דמות זו גדולה מיתר דמויות דפנות הדלת. הדמות ניצוקה בשנת 1896.
אדם וחווה
אדם
חווה שני פסלים עצמאיים מהפסל המקורי שאמורים היו לעמוד משני צדדיו. פסל אדם או פסל "בריאת האדם" נוצר בשנת 1880 בקירוב לאחר שובו של רודן מביקור באיטליה, אצבע ידו הימנית של אדם נוצרה בהשראת בריאת האדם של מיכאלנג'לו. פסל חוה נוצר בשנת 1881.
פסלים נוספים של רודן
שועי העיר קאלה, 1888
יד האלוהים. 1896 |
.jpg/200px-Auguste_Rodin-Burghers_of_Calais_(photo).jpg )
