אמא שלי, רחל עמיחי זיכרונה לברכה, נפטרה בגיל 75, בשנת 2007.

בהרבה מובנים, אמא שלי הייתה המנהלת הקריאטיבית הראשונה שלי, מבלי שידעה אפילו מה מהות התפקיד... ואל זה, עוד נחזור בהמשך.

רצה הגורל שאת הקריירה שלי התחלתי בגיל מאוד צעיר, ואולי יותר משרצה הגורל, זה היה תוצר ישיר של החינוך הנהדר שקיבלתי, מאז שאני זוכר את עצמי בבית אמא ואבא שלמה גם הוא זכרונו לברכה.

הקריירה הראשונה שלי בחיים הייתה קריקטוריסט. זה התחיל בטלוויזיה הישראלית, בתוכנית ״מה העניינים״, בימים שהרייטינג היה שייך כולו לערוץ 1. ציירתי קריקטורה שבועית ששודרה בימי שלישי. בהמשך ציירתי במעריב לנוער בגיל 14 ובגיל 15 (עד היום אני לא מבין את החוצפה...)

התחלתי לצייר קריקטורה ל״מעריב״ של הגדולים, במדור הספורט. אחת בשבוע בימי ראשון, בעקבות מחזור ליגת הכדורגל שהיה בשבת. כן, העורך המיתולוגי של ״מעריב ספורט״, משה לרר, פתח לי את הדלת הראשונה.

אמא שלי, הייתה נאנחת בשקט, לשמע ״שירים ושערים״ בכל שבת (״כאן חנוך קינן, בלומפילד״), אבל תפקידה היה ברור. אני מצייר סקיצה, ואם אמא לא מבינה, אז יש לי בעיה.

נראה פשוט, אבל בחיים זה היה הרבה יותר מורכב... מה לעשות שהדרבי של פתח תקווה, או שער במכתש לא ממש עניין אותה. הייתי מצייר, היא לא הייתה מבינה... דרמה משפחתית הייתה מתפתחת. כנראה שהייתי דעתן לא קטן גם אז, ולא רק במה שקשור לחצילים.

בסיכומו של הדרמה שהפכה עד מהרה לטרגדיה עם השלכת הסקיצה הקודמת לפח. כמובן שהייתי מצייר סקיצה חדשה... וכאשר אמא הייתה מבינה, העורך היה מתענג.

זה היה הרגע שבו הבנתי לתמיד, שרעיון זה רעיון. ואם הוא חד, פשוט, קל לפענוח, כולם יכולים ליהנות ממנו. זה היה שיעור בלתי נשכח שעד היום אני נהנה מפרותיו - אם הרעיון לא מובן, הבעיה אצל המספר, ולא בצד של המקשיב.

לימים התבגרתי ואי שם בשנות התשעים הפכתי למנהל קריאייטיב. הייתה זו דווקא אמא שלי, שדווקא לא הבינה מה אומר התפקיד הזה... ״מה אתה עושה כל היום? מצייר? מעצב? כותב?

ניסיתי להסביר בהרבה דרכים. נאדה. גורנישט. לא עזר כלום. 

יום אחד עלה רעיון במוחי. ״הפעם יש סיכוי״ שכנעתי את עצמי ושמתי את פעמיי לכיוון חולון.

״אמא, ״אמרתי מלא ביטחון, ״אני בעצם מנהל מזג האוויר״. עכשיו היא הייתה מבולבלת לגמרי. עכשיו כבר מנהל קריאייטיב היה ״קטן״ עליה. אבל לא ויתרתי. ״אני בעצם אחראי על מזג האוויר״ המשכתי בלהט.

״אם מצליחים ליצור את האקלים הנכון, את מצב הרוח הראוי, את הטמפרטורה המדויקת, אז כולם יכולים להיות הרבה יותר יצירתיים. עם האווירה המתאימה ועם משב הרוח הנכון, כולם יכולים להיות הרבה יותר פוריים.״

אמא חייכה, ולפי הניצוץ בעיניים, ראיתי מייד, שהיא הבינה לגמרי מה זה ״מנהל קריאייטיב״.

לא פלא, היא הרי הייתה מנהלת מזג האוויר בבית.

(פורסם בפירמה - גלובס, אפריל 2011, התמונה מסדר פסח 2000)