אמש ישבנו כולנו לשולחן הסדר וסיפרנו ביציאת מצרים.

איני אשה דתיה , אבל אני בהחלט יוצאת חוצץ כנגד הארכיאולוגים המינימליסטים

שממהרים למחוק כל מורשת שלנו, שהם לא הצליחו למצוא לה עדות ארכיאולוגית.

כבת העם היהודי די לי בעצם התקדשותם של הכתובים במרוצת 2,500 השנה

האחרונות ובעצם ההכרה שהם מבטאים את ההיסטוריה הקדומה של העם כדי

לשמש חומר מלכד לעם ישראל עד ימינו, אף אם אין הם אלא מיתוס.

מצרפת בזאת את דבריו של אחד העם במאמרו 'משה' שנכתב בשנת :1904

כשאני רואה את המלומדים מתאבקים בעפר ספרים וכתבים עתיקים בשביל

להעלות מקברם את 'גבורי ההסטוריא' בצורתם האמיתית, ומאמינים הם עם זה,

שמאבדים מאור עיניהם לשם 'האמת ההסטורית' – אומר אני לעצמי: כמה

עלולים המלומדים להפליג בערכם של חדושיהם, ואינם רוצים לראות דבר

פשוט זה, שלא כל אמת ארכיאולוגית היא גם אמת הסטורית. האמת ההסטורית

 היא אינה אלא זו שמגלה את הכוחות הפועלים בחיי החברה האנושית.
כשמעלים המלומדים במצודתם איזו 'אמת' חדשה ביחס לגבור הסטורי,

כשמראים הם באותות ובמופתים שפלוני הגבור הלאומי החי בלב העם

ומשפיע על הלך רוחו לא היה ולא נברא [...] אומר אני לעצמי [...]

בודאי עתידה 'אמת' זו למחוק או לשנות סעיף אחד [...] בספרי הארכיאולוגיא

אבל ההסטוריא לא תמחוק את גבורה בשביל כך.

ועוד

ב-1999 פורסם במוסף הארץ מאמרו של הרצוג "התנך - אין ממצאים בשטח"

המאמר עורר סערה אדירה שבאה לידי ביטוי בתגובות בעיתונות וכנסים

ברחבי הארץ. מביאה לכם רק את תגובתו של המשורר נתן זך: " "ארכיאולוגים

והיסטוריונים שהתבססו על מחקריהם של הראשונים העלו מכבר את מרבית

הטענות. לעומת זאת ככל שייתכן שהיישות המדינית העברית היתה קטנה יותר,

 כן גדול יותר הפלא שביצירת התנ"ך, אחת היצירות הגאוניות ביותר שהצמיחה

האנושות.