פול סזאן,
כטירונית בתחום מחקר תולדות האמנות, ארים לשנייה ורבע את ראשי ואומר בפה מלא: אם יש לייחס אמנות מודרנית לבן אנוש הרי מונח הכבוד על ברכיו המופלאות של אמן יוצא דופן – פול סזאן.
דיוקן עצמי, 1880-1 פול סזאן, 1839-1906, היה צייר צרפתי, מהחשובים שבאמנים המודרניים. סזאן נולד בפרובנס שבדרום צרפת ב- 19 בינואר 1839. בבית הספר בעירו איקס (Aix) הוא למד והתחבר עם הסופר אמיל זולא (Emile Zola). בין השנים 1859-61 למד משפטים, ובאותו הזמן למד גם רישום. בניגוד מוחלט לדעת אביו, החליט סזאן כי הוא רוצה להיות צייר, ובשנת 1861 הצטרף לחברו זולא בפריז. בפריז הוא פגש את פיסארו ואימפרסיוניסטים אחרים והציג איתם (בשנים 1874 ו-1877). ציוריו המוקדמים קודרים / כהים בצבעיהם ועוסקים בנושאים אכזריים, אך כאשר הוא התוודע לאימפרסיוניסטים ובמיוחד לפיסארו הוא החל להשתמש בצבעים בהירים יותר. יחד עם זאת הוא התנגד לחוסר המבניות והרגש ביצירותיהם של האימפרסיוניסטים. ציור הטבע בעבורו אמור לשקף את תחושות האמן העומד מול האובייקט. הוא ייחס חשיבות מכרעת לעיצוב הצורה ע"י גווני הצבע ומשחקי אור וצל (בניגוד מוחלט לאימפרסיוניסטים). בדומה לאימפרסיוניסטים, גם סזאן לא השתמש ברישום כהכנה לציוריו; במקום זאת הוא יצר חלל ועומק על-ידי שימוש בצבע בלבד. כתוצאה מכך מתאפיינים ציוריו בריבוי נקודות מבט (נקודות מגוז). בסוף שנות השבעים של המאה ה-19 החל אצל סזאן שלב המכונה "מבני" (Constructive). שלב זה מאופיין במשיכות מכחול מקבילות הבונות תחושת נפח. הוא המשיך לצייר בסגנון זה עד לתחילת שנות התשעים. בסוף ימיו חי סזאן בעיר הולדתו בבדידות. בתקופה זו הוא נכנס לשלב האחרון ביצירתו, שבו הוא צייר כמה נושאים עיקריים: טבע דומם, בעיקר תפוחים, מפות שולחן ואביזרים ביתיים שונים, מתרחצים, המבוססים על מודלים חיים וזיכרון משולבים, ונופים, במיוחד את הר סנט ויקטואר ונופי לאסטק, שאותם תיארו גם האמנים שציירו בסגנון קוביסטי. בניגוד לאימפרסיוניסטים ביקש סזאן לחקור לעומק את השינויים העוברים על האובייקט, ובכך גם השפיע על הקוביסטים. הבעיה המרכזית שהעסיקה אותו עד סוף ימיו הייתה הפער בין דו-הממד של הבד ובין תלת-הממד של המציאות. הוא עסק בניסיונות לגשר על פער זה עד שנפטר באוקטובר 1906 כתוצאה ממחלה שבה לקה לאחר שצייר בחוץ בזמן סערה.
חשיבותו של סזאן לאמנות המודרנית רבה ביותר. בניסוייו ובחידושיו הוא פתח דרך לאמנים אחרים לפרוץ את גבולות המסורת, והניח את היסודות לתפיסת עולם אמנותית מודרנית. נהוג להתייחס לחידושיו על פי הקריטריונים הבאים: עיסוק ובדיקה של הפער בין הדו-ממד של הבד לבין התלת-ממד של המציאות המתוארת עליו. חוסר רצון לצייר את החלל באופן אשלייתי. חקר הצורה וחיפוש אחר המבניות שבטבע ובאובייקטים שצייר. ניסיונות אלו הם שהפכו אותו לאבי הקוביזם. עבודה בסדרות תוך תהליך של הפשטה וחיפוש אחר תיאור מהותי יותר ואשלייתי פחות. נטייה לצייר במונוכרום, בעיקר בנופים, כמעט ללא אור וצל, דבר היוצר השטחה. שימוש בכיוון הנחת המכחול ככלי לבניית הצורה והמרחב ויצירת קצעים. התבוננות באובייקט מכמה נקודות מבט, בעיקר בציורי הטבע הדומם, מתוך ניסיון לחקור את האובייקט. בציורי הדמויות – יצירת הקבלה בין הדמויות ובין הטבע סביבן, ללא התייחסות לתווי פנים או לתיאור דמות מסוימת.
משחקי הקלפים, 1893-6, שמן על בד איקונוגרפיה: יצירה זו הוא חלק מסדרה של ציורי משחקי קלפים שכללה חמש יצירות. היצירות כולן מתארות פועלים שסזאן צפה בהם משחקים קלפים במועדון. הוא טען כי לנושא היצירות מתארות את משחקי הקלפים בהרכבים שונים. המבקר באדט טען כי לנושא משחקי הקלפים משמעויות פסיכולוגיות בעבור סזאן: מצד אחד הסדרה מייצגת את רצונו של הצייר להצהיר על עצמאות, חוסר תלות בהוריו ושנאתו לאביו, ומצד אחר רצונו להצהיר על ביטחון וחופש אמנותי. נמצא רישום מימי נערותו של סזאן, שבו הוא מתואר משחק בקלפים. בתקופה שבה צייר סזאן את משחקי הקלפים הוא עדיין לא חש כי השתחרר מהשפעת הבית והאב הנוקשה. הקשר לחופש אמנותי מוסבר בהשוואה שהייתה מקובלת בזמנו בין משחקי קלפים וציור מודרני - יצירות אימפרסיוניסטים רבות היו מושוות למשחק קלפים בגלל צבעיהן הבוהקים. בשל הקשר זה ציור בכלל ומשחקי קלפים בפרט נתפסו אצל סזאן הצעיר כאקט של מחאה כנגד אביו. קומפוזיציה ואמצעים אמנותיים: יצירתו של סזאן כולה שואפת למזג בין האדם ובין הטבע, בין האדם ובין סביבתו ובין אדם לאדם. ביצירה "משחקי הקלפים", כמו בדיוקנים אחרים שלו, הוא אכן הצליח ליצור מיזוג שכזה. הקומפוזיציה הפתוחה מציגה שתי דמויות גבריות של משחקי קלפים. בין הדמויות ניצב בקבוק, המסמן את מרכז הקומפוזיציה ויוצר סימטריה. הדמויות המשחקות יושבות משני עברי השולחן, הבולט בצבעיו האדומים ביחס לקיר שמאחור, ומרוכזות לחלוטין במשחק הקלפים, כאילו העולם סביבן הפך לבלתי רלוונטי. עם זאת, עיצובן וצבעיהן הופך אותן לאובייקטים המתמזגים בסביבתם. הדמויות מאופיינות כאיכרים תושבי פרובנס, שלמרות העיצוב שלהן כחלק מן התפאורה הן נראות חיות. באמצעות ג'סטות קלות יצר סזאן מערכת יחסים בין הדמויות, ואף "גילה" לצופה את מצבן במשחק הקלפים. הדמות הימנית נראית לחוצה ומרוכזת. היא נשענת קדימה ובוחנת במאמץ את הקלפים שבידה. לעומת זאת הדמות השמאלית נינוחה, מעשנת מקטרת ונשענת אחורה תוך אחיזה מרושלת יותר של הקלפים.
המתרחצות הגדולות, 1898-1905, שמן על בד איקונוגרפיה: יצירה זו היא הגדולה ביותר שיצר סזאן. הוא החל לעבוד עליה בשנת 1898, וסיים אותה רק כעבור שבע שנים. בדומה לנושא של "הר סנט ויקטואר", הוא עסק באובססיביות בנושא המתרחצות, שבדרך-כלל מתוארות על גדות נהר ומוקפות בעצים הנוטים זה כלפי זה, כמו שנטו העצים בשביל המוביל לאחוזת משפחתו של סזאן. סזאן צייר דמויות בעירום בדרך-כלל מצילומים או מהזיכרון, ולאו דווקא מדוגמנים חיים. בעבורו היה זה הנושא הטוב ביותר למימוש שאיפתו האמנותית – שילוב בין האימפרסיוניזם ובין האמנות של גדולי העבר. קומפוזיציה ואמצעים אמנותיים: משולש שווה-שוקיים הנוצר מגזעי העצים וסוגר על המתרחצות כמו גג מגן שולט בקומפוזיציה. מתחתיו נשים עירומות ליד הנהר בתנוחות שונות. הסימטריה והמשולש שנוצר מהטיית העצים מזכירים את קומפוזיציות הפירמידה של אמני העבר, והם גם המפרידים בין סזאן ובין האימפרסיוניסטים. ביצירה העצים יוצרים קשת גותית בעלת עוצמה אנרגטית, המשפיעה על גופי המתרחצות ומפתלת אותן בהתאם לזווית ההטיה. הדמויות, הנוף והאור הופכים למכלול הבנוי משטחים זוהרים, כמעט שקופים, אשר באופן פרדוקסאלי נראים כאילו הם משיגים את מטרות האימפרסיוניזם מבלי לוותר על המבניות הנוקשה והסדר הקומפוזיציוני שאליהם חתר סזאן כל חייו. ביצירה באה לידי ביטוי אחת הטכניקות המהפכניות של סזאן – השארת חלק מהנייר ללא צבע. הוא עושה זאת בנקודות ביצירה "התופסות" את מרב האור שכמו מוחק את הנראה. הארגון הנוקשה של הקומפוזיציה והמערך הצבעוני שלה הופכים את היצירה לפחות נטורליסטית וחופשית. הנשים נראות כאילו עסוקות בטקס פרימיטיבי דתי כלשהו. דמויות הנשים גדולות, מוארכות ומוצגות בתנוחות מאולצות. הן צפופות וחסרות תווי פנים, ולעיתים כמעט סכמאטיות. חזותן הכללית אינה עונה לאידיאל היופי המערבי, אלא מזכירה אמזונות או נשים קדמוניות. על הגדה ממול מזוהה דמות בודדה עם כלב, הצופה בנשים, וברקע כנסייה, יער ובתים. ביצירה שולטים גוונים כחולים, שיוצרים מצב-רוח דו משמעי וחולמני.
טבע דומם, 1878, שמן על בד, 45 X 55 ס"מ קומפוזיציה ואמצעים אמנותיים: ביצירה זו ביסס סזאן את הקומפוזיציה כולה על הנגדת צבעים קרים וחמים, כשהכלים והרקע בצבעים כחולים, אפורים ולבנים, והתפוחים באדום, צהוב וירוק ניטרלי, הבולטים על הרקע הקר. הקומפוזיציה פתוחה ומתארת קערה לבנה הניצבת על רגל, על-גבי בד מקופל הנחתך על-ידי גבולות היצירה. בתוך הקערה תפוחים וענבים. מאחוריה כוס מים שקופה, ולידה מפוזרים פירות נוספים. הסכין החותכת את היצירה על-ידי אלכסון מאפיינת את ציורי הטבע הדומם של סזאן. היא מהווה אלמנט של פרספקטיבה ושל קומפוזיציה, המנוגד לארגון שאר האובייקטים ביצירה ולצורות המעוגלות שלהן, כמעין אלמנט זכרי בתוך אובייקטים מעוגלים, רכים ונשיים.
סדרת הר סנט ויקטואר
הר סנט ויקטואר, 1885-7, שמן על בד איקונוגרפיה: בשנותיו האחרונות הרבה סזאן לצייר נופים וטבע כשהוא שוהה מחוץ לסטודיו. הר סנט ויקטואר הוא מוטיב חוזר המופיע שוב ושוב ביצירתו. נושא זה שימש אותו לאימון ושכלול הטכניקה שהמציא, שבעזרתה הוא ניסה לבנות את הנוף והפרספקטיבה. בשיטוטיו באזור מצא סזאן נקודת תצפית על ההר, ומשם הוא צייר את הסדרה שלו. הר סנט ויקטואר ייחודי בצורתו – זהו הר משולש, מחודד בשיאו. בהר פעלה מחצבה, ולכן מורדותיו חתוכים, והוא חסר צמחייה. סזאן יצר יותר מ-40 ציורי שמן ו-40 ציורים בצבע מים של המקום בשעות ובעונות שונות, הבאות לידי ביטוי בצבעוניות שונה של היצירות. במהלך העבודה על הסדרה הלכה הטכניקה שלו והשתכללה עד שהגיע להפשטה כמעט מוחלטת של הנוף וביסוס מבנה הקומפוזיציה על צורות גיאומטריות והנגדות צבעים – שיטה שחזתה את הקוביזם. מטרתו של סזאן הייתה ליצור פרספקטיבה צבעונית ייחודית שהתבססה על צבע, כך שהטונים החמים ממוקמים קרוב אל הצופה והקרים מתרחקים ממנו. בציורי ההר השאיר סזאן גם חלקים בלתי צבועים, היוצרים תחושה של אווריריות ואור. ביצירות ניתן לראות תהליך הפשטה, כשהראשונות הן ריאליסטיות יותר ועושות שימוש באלמנטים מבניים נוספים פרט לצבע, כגון העצים הממסגרים את היצירה, והאחרונות מתבססות על פרספקטיבה צבעונית בלבד.
הר סנט ויקטואר, 1904-6, שמן על בד קומפוזיציה ואמצעים אמנותיים: הבד כולו כוסה באופן שיטתי ומתוכנן במשיכות מכחול דקות ומרובעות כפסיפס. הגוונים הולכים ומבהירים ככל שמתרחקים אל האופק, וכך נוצרת קומפוזיציה צבעונית המקנה אשליה של עומק. שיטת עבודה זו היא אנליטית ביסודה, כלומר עוסקת בניתוח ופירוק של המראות, ובמידה רבה הובילה אל האנליזה הקוביסטית, אך התוצאה המתקבלת מתרחקת מן המציאות הנראית, ויוצרת תחושה סובייקטיבית של הנוף. היצירה כמעט מופשטת. הצורות במישור התחתון בנויות זו מעל זו ומעליהן ההר, ונוצרת האחדה בין ההר ובין הצורות המקיפות אותו. גם השמים מתאחדים עם ההר. בגלל אופי הנחת המכחול המונוכרום הירקרק-כחלחל שולט. בעצם רק קו המתאר הדק מפריד את ההר ומגדיר את צורתו המחודדת. סזאן שב וחקר את המראות של הר סנט ויקטואר כמו שמונה חזר וצייר את הקתדראלות או את תחנת הרכבת – הוא יצר יותר מ- 40 רישומים, ציורי מים והחל מ- 1880 ועד מותו ב- 1906 גם ציורי שמן. כמו מונה, גם סזאן נמשך לרעיון של תיעוד עולם המשתנה כל הזמן, אבל השינויים בעולמו של סזאן היו איטיים ונינוחים, וכל תיאור של ההר אינו נראה כתיאור של רגע אלא שינוי פיזיולוגי ופסיכולוגי איטי ועמוק. בהקשר זה אפשר להסביר גם את בחירת הנושא של סזאן לעומת הנושאים האימפרסיוניסטיים ששאפו להנציח את הרגע החולף: מראות ההר הם רוגעים, משתנים באיטיות ומשרים על הצופה תחושה של עמידה מול הטבע הנצחי, בעוד האימפרסיוניסטים בחרו במראות שונים, שבהם לאור חשיבות עליונה לתיאור הרגע החולף. אצל סזאן לעומת זאת האור חסר חשיבות, והשינויים איטיים ועמוקים יותר.
לקריאה מעמיקה: מאמר העוסק בהשפעת ציור הנופים היפניים על סזאן ציורי הדיוקן של סזאן
|
