כותרות TheMarker >
    ';

    פילוסופוס אנליסיס

    פילוסופיה שימושית, ספרות ושירה עם נגיעות אקטואליות.

    טרזן לא גר כאן יותר

    4 תגובות   יום רביעי, 20/4/11, 07:12

    תוכן עניינים

    שכב לו חזיר יבלות בצל עץ עבות. בא לפניו דוב נמלים ושיחק עם כמה בלוטים.

    מה לך פה מפריע לי לחשוב, דוב נמלים? – שאל החזיר.

    דוב נמלים לבש ארשת חג וסביב החזיר סבב.

    מסתובב לי הראש ממך בבקשה הרגע - בקש החזיר במטותא מהנ"ל.

    אבל הלה מתעלם וממשיך בשלו לשחק.

    רגז וקצף החזיר ואיים להיכנס ראש בראש במכעיס.

    אזי עמד מולו הדוב, והזדקף על שתי רגליו וכך אמר –

    בקצה היער יש קופה סתומה וכולם באים עליה במצח נחושה, אולי כבודו רוצה נתח מהעוגה.

    הייתי מעדיף את השפנפנה הצבועה על פני אותה קופה.

    אין מניעה – אמר הדוב. אבל לקופה יש יתרון על פני השפנפנה.

    מה אתה מנסה להגיד בן נמלים.

    הקופה עושה דברים שהשפנפנה עוד לא למדה.

    אם ככה ספר לי על הסתומה.

    היא מסתתרת בקצה היער ליד החזרזירה. יושב בשער בולדוג אילם, ולידו שומר הסף רוטווילר פחדן.

    פעם היה בא לקופה קיפוד הפרעוש ביחד עם שומר היערות.

    נשמע מעניין ואף נשגב, הבה נשמע עוד מן המתובל.

    אז זהו, הוד רוממותו חזיר יבלות שלאותה סתומה יש סרסור בדמות עכבר הביבים.

    רגז וקצף החזיר מלך הדיר.

    הכיצד אעז עכבר בן ביבים לבוא על הקופה במצח פנים. משום כך מיד ציווה על דוב הנמלים -

    הבא הנה את עכבר הביבים ונעשה לו סדר דין מהיר. מדוע  ולמה יצא מן הביבים.

    הלך לו דוב הנמלים שמח וטוב לב, עתה ודאי התחבב על החזיר מלך הדיר.

    בא לעכבר הביבים וכך אמר –

    קורא לך אדון חזיר, לסדר דין.

    בפני עכבר הביבים הוגש הצו שקרא לו להתייצב מיד.

    בא העכבר עם הדוב לעמוד מול חזיר יבלות.

    הסתכל חזיר יבלות בעכבר, וכך אמר –

    מדוע הרהבת עוז אל הקופה לחפוז ואם לא די בכך, קראת תיגר על החוק והמשפט.

    רעד העכבר ולא ידע מה לענות. גירד בראשו ומעט חשב אבל מילים לא היו לו להגנה.

    נו...גער החזיר. היש לך איזהו עורך דין. שועל חרוץ שמבין במשפטים ויודע תקדין?

    טרם - השיב העכבר. כי רק עכשיו אני מבין שטמנו לי פח יוקשים.

    לך לדרכך עכבר ביבים, כי איני עומד עוד בסירחון שאתה מפיץ. השג עורך דין, איזה שועל מבחיל.

    ובוא אתו להשיב על האישומים, שכבר מחר יוגשו למכביר ואל תעזוב את הביבים.

    נחרד העכבר כי הבין שדוב הנמלים טמן לו מלכודת עכברים. רץ אץ לשועל ובקש ממנו סעד משפטי.

    הסתכל בו השועל, ואמר –

    ראה, עכבר ביבים. הרי ידעת שאסור לך לצאת מן הביבים. מדוע הפרת את החוקים?

    ראה עכבר הביבים כי עורך הדין מדבר בכתובים, אזי ענה וכולו שרעפים-

    לא עמדתי בפיתוי, בתחילה היה הכול הגיוני. אבל פתאום גיליתי שהקופה סתומה כקופסת שימורים.

    ואז מינית את עצמך לסרסור בן ביבים?

    זה לא היה מיד שועל יקר, לקח לי מעט זמן. זרקתי חכה וחיכיתי עד שתבוא הקופה.

    סתומים דבריך, עכבר ביבים. ספר את המעשה כפי שהיה באמת. – פקד השועל.

    תחילה באתי מאחוריה במרמה, בקשתי לעצמי פינה. היות ועייפתי מן הביבים ובאתי לנוח בצל העצים.

    נו...המשך.

    שת לבי לכך שהקופה לא עומדת על דעתה, ונעה היא בגבול הטמטום המוחלט.

    ולא יכולת לעזור לה, ולהרים אותה מן הקרשים?

    מדוע שאעשה כדבר, בן ביבים אנוכי וטוב לי המצב.

    איזה מצב, מטומטם? שאל השועל ואת עניבתו מתח.

    שאוכל לבוא עליה, אם אשתמש בטכסיס הנרקיס.

    אז אתה קוטף את הנרקיסים מן הביצה?

    כן...הייתי צריך להביא פרחים ומתק שפתיים להכביר, כדי שבכלל תקשיב.

    ואז מה קרה? שאל השועל.

    היא סירבה לחברתי ומיד ברחה אל העצים.

    חחח – צחק השועל. עשתה לך בצ`פר הקופה הסתומה. יכול להיות שאתה יותר סתום ממנה?

    אז זהו שלא - אמר העכבר.

    למחרת באתי עם הקיפוד, קיפוד הפרעוש. עמדנו לשוחח כדי שתראה שהוא לצידי, לחצנו ידיים כשני חברים, ונפרדנו כידידים.

    ומה היא אמרה?

    הנחתי לה לפי שעה, הייתי צריך את הכלב הפחדן,

    לחשתי באוזנו שהוא יהיה שותף, אם אצליח המשימה.

    ולמה הוא הקשיב בכלל, הרי יכול היה לקטוף מן העץ ללא עזרתך.

    הרי עסקינן ברוטווילר פחדן, ואולי גם ביישן. שאת הדבר לבדו לא יכול היה לקטוף. דבר שנעלם גם מעיני הקופה, כי היא הייתה סתומה. – אמר העכבר.

    תמשיך...

    עכשיו היו לצידי הכלב והקיפוד, אזי יכולתי לשוב שתפרע את החוב.

    היא בטח ברחה לעצים, עכבר בין ביבים. – צחק השועל.

    לא בדיוק, הפעם הבהרתי לה שלא רק אני במערכה, והיא נשתתקה ובמקומה קפאה.

    טכסיס יפה, בן ביבים. – הרשמת אותי.

    בהמשך חברתי לחזרזירה השחורה, שתהיה לי מליצת יושר אצל הקופה.

    ולמה שתעשה את זה? שאל השועל.

    כי גנבתי עבורה גבינה מלוחה שראיתי במעדנייה. – אמר העכבר.

    אתה מדהים – אמר השועל. עוד מעט תתחרה בחכם באדם.

    צחק העכבר – הסתבר שהחזרזירה ליבה שחור ואין דעתה נתונה למוסר. כך יכולתי לשדלה בלי מאמץ מיותר.

    ז"א אמר השועל. אספת סביבך כמה חמורים, ומספוא להמונים.

    בדיוק כך – אמר העכבר.    

    וכל העת השפנפנה הייתה מחוץ לעניינים, ולא הגיעו לאוזנה הדברים.

    נכון...אמר העכבר. הייתי צריך להיות זהיר, כי היא תיעבה אותי. בכל הזדמנות הייתה משתלחת בי-

    הריח שלך איום ונורא, הסתלק עכבר חסר תקנה. וכך הלאה מילים להלכה,

    מיד הפנמתי שמבחינתה שרוף אני לחלוטין. אזי שמרתי ממנה ת"ק פרסות, שלא תפריע לי את הקופה לבזוז. לכן היא לא ידעה את הסוד.

    בנית עסק ממודר, כמו ביחב"ל. – צחק השועל.

    הייתי חייב, לכן סילקתי מדרכי אנשים מיותרים.

    אתה תותח מסריח אחד. שלא יעלה לך השתן לראש, בן נעוות הביוב.

    אולי נתחיל ישיבה ראשונה, ואתה תאיים על הקופה לבל תעיד נגדך. צרף את החזרזירה כי נדמה שהשפעתה על הקופה לא בטלה.

    רעיון אדיר, שועל מחמדי – אמר העכבר.

    אז נכין איזה טיעון ראשוני, ומחר נקבע מול החזיר סדר דין מקדמי – סיכם השועל ולבש חליפה.

    יצא מיד העכבר לכיוונה של החזרזירה השחורה, ושח באוזנה על המצב.

    היא נחרדה כי פחדה מן החזיר, ואמרה לעכבר שאולי כדאי לחשוב בשנית.

    העכבר התעשת ואמר לסרבנית – אם לא תשתפי פעולה, אעשה ממך שותפה לגנבה.

    אספר לחזיר שזללת גבינה מן המעדנייה, וכמה שהוא יכעס עליך חזרזירה כי בזמנו הוא אכל באגט ללא גבינה.

    החזרזירה הבינה שהיא שותפה לפשעיו של העכבר, לכן הסכימה למכור את הקופה עבור חירותה.

    הלכה היא לפינה, שם הקופה אכלה לחמנייה,

    אמרה לה - כדאי שתכחישי את דברי הדוב, שאם לא כן אקח נקם במלוא  הקיטור.

    הקופה הבינה שהעכבר מקובל בחברה, ואפילו מוביל מהלכים יצירתיים כמובן שלא ידעה שמוכרים אותה בנזיד עדשים.

    מה את אומרת? - תקפה החזרזירה.

    בסדר – אמרה הקופה, הרי ממילא הברירה אינה בנמצא.

     

    ועכבר הביבים לא בזבז זמן. עכשיו הוא צריך שותפים לפשעיו. ככול שיהיו רבים  לצידו, יצליח יותר במערכת לשטות.  אץ הוא אל צבוע מכוער והציע לו אתנן עם הקופה.

    הצבוע שאכל נבלה, לא חשב בכלל בכיוון הקופה. היות והייתה צעירה ותמיד צחקה אתו בעייני דיומא. וצריך לעיין בדבר לפני שפוגעים במרקם יחסים כה עדין. אבל כשהבין כי העכבר בא עליה מן הביבים. ראה את עצמו ראוי מכל הצבועים. לכן לא התלבט ויצא מיד. אל הקופה חפז, ואליה נצמד.

    היא ניסתה ממנו להשתחרר, אבל הוא עליה השתרר, וחרז כמשורר -

    אם עכבר הביבים אותך יכול לשגול, אזי אני ראוי לא פחות. 

    הקופה נסוגה קמעה, כי הוא שינה את כללי המשחק. מעולם לא אעז לגעת בה ותמיד צחק אתה בענייני השעה.

    אבל אז הופיע עכבר הביבים, ואיתו קיפוד פרעושים. והחזרזירה עמדה אף היא בשורה, לאנוס דעתם על הקופה הסתומה.

    כך זכה הצבוע ממנעמי גופה, ומאז הוא חבר קבוע במעגל של הסרסור הידוע. כך השתמש העכבר במשאב לא לו, ועשה בו כבשלו.

     

    ישב השועל על המדוכה, וקרא בכתובים בענייני תקדין. אבל לא היה כדבר הזה בעבר, ואף קופה לא נתנה לעכבר לספסר בגופה.

    מה עושים? – חשב השועל,

    קימט את מצחו וכמעט שאג. ופתרון מניח את הדעת אין בנמצא. דן ברותחין ואפילו לא נזהר בצוננים, אבל הדבר היה בעיניו לצנינים,

    איך הצליח עכבר ביבים להוליך שולל את הרבים. ופתאום זרחו פניו, אולי ישמור העכבר על זכות השתיקה, הרי בתכסיס הזה השתמשו כמה חיות, שנתפסו על חם גונבות. אזי צלצל לעכבר הביבים לבדוק מה אמר לחזיר. כי שתיקה היא שתיקה, ממש בית ספר לאילמים.

    העכבר השיב, כי לא היו לו מילים לכן נשתתק לפני החזיר.

    צהל השועל ועניבתו שחרר, הנה לו התחלה שממנה אפשר להמריא.

    אבל אז נפלו בפניו באחת, יש עוד חיות שיודעות על המעשים. שמישהו לא יחסל חשבונות ישנים עם עכבר הביבים. לכן צלצל בשנית ושח בפניו את מסכת הייסורים.

    אנחנו בסך הכול שותקים, אמר העכבר וצלח את הביבים.

    יש לכנס את כול החיות, ולסכם אתם שלא יחליפו רעיונות.

    אם אתה אומר - נאנח העכבר.

    כנס את כולם כולל הקופה. אני מקווה שהיא לא ישנה ויחד נטכס עצה. – אמר השועל.

    אבל מדובר רק בשתיקה, אז למה אתה מדבר כמו מכונת ירייה – שאל העכבר.

    כי צריך לשתוק – ענה השועל.

    צחק העכבר, ואמר – כמה מילים צריך בשביל לשתוק לתמיד.

    צריך תכנון מחמדי, רוצה שאתפטר מן התיק מידית – איים השועל.

    אני לא מבין, המעתיר. אם שותקים לא מדברים. ומה עכשיו אתרוצץ בין ביבים לחפש מזור במנזר השתקנים.

    כנס את כולם, בפקודה. ממש כמו בשושן הבירה. אחרת אקח לי פסק זמן מן התיק הנאלח.

    ראה העכבר שאין הברירה בידו מצויה. הבטיח לשועל עורך הדין המהולל. כי החיות יהיו במשרדו בתוך עגולה. הכוונה לשעה שלמה.

    חייך השועל לעצמו, עתה יבוא הסיפור אל קיצו.

    בשעה היעודה נתכנסו החיות, לתכנן איך שותקים כאילמים.

    הציע הקיפוד, כי רצוי ללמוד מבעלי הניסיון,  

    אבל הזמן דחק ולעורך הדין הזין נשבר.

    ראו חברים, הריח פה חסר תקדים. אולי נפתח חלון לבאושים – אמר השועל, ופתח צוהר לשמים הכחולים.

    המקרה הלז הוא מסוכן לכולם, ואין מדובר רק על העכבר בלבד. כולכם שותפים, כולל אותך הקופה. וכאחד מעלתם בכבוד החיה.

    שתקו החיות, אבל החזרזירה פתחה ואמרה –

    אני לא שייכת לכאן, מה לי במחוזות הקופה. לכן אסור לבתי להשכיב את בנותיי ולהתקין ארוחה לבעלי.

    דפק השועל על השולחן, ואמר לחזרזירה. שבי במקום מסריחה אחת, לפני שתשבי בכלא שנה.

    אזי שתקה החזרזירה,

    אבל אז קפץ קיפוד הפרעוש, וכך אמר –

    אני לא שלחתי ידי במעל, ויש לוותר עלי עכשיו.

    צחק השועל, עם פטפטנים כאלה יהיה קשה לשתוק אזי הציע חרצובות.

    אמר העכבר – רבותיי, אנו נמצאים במצב מסוים אולי כדאי שנשמע בעצת השועל.

    רק הקופה שתקה, לא היו לה מילים להחלפה.

    צחק בלבו השועל - היא באמת סתומה אולי אילמת מלידה, לך תדע. 

    אז קפץ הצבוע, ואמר –

    אולי כדאי שנטמון מלכודת לחזיר ונשווה את התוצאה. ניקח את הקופה שתפתה את החזיר, וכך נוכל לעוף עליו רצח לפנים.

    רעיון טוב, אמר העכבר. אבל יש בעיה. החזיר לא נמשך לקופה אלא מעדיף הוא את השפנפנה.

    אולי תשתקו  – צעק השועל.

    למה לא הבאת את הבולדוג האילם? – שאל את העכבר. הוא לבטח היה נותן לנו שיעור ולקח.

    רעיון מצוין – ענה העכבר.

    הוא גם לא שומע – שאל השועל.

    לא יודע – ענה העכבר. איך אפשר לדעת אם את המילים הוא בולע.

    אזי הוא אינו התקווה, ואני חשבתי שנפתח לנו צוהר במקרה דנן.

    אני לא מבין – אמר הקיפוד. כל הדיון כאן מיותר אי אפשר לשתוק ודי.

    זו בעיה אדון פרעוש – לחש השועל.

    כי מאילם מצפים לשתוק, אבל מן האחר חוששים שיפלוט.

    אולי תגידי את משהו, הקופה – הציע השועל. בסך הכול את כאן הקורבן.

    אני שומרת על זכות השתיקה – אמרה הקופה.

    אזי עלה על פניו של השועל חיוך קטן.

    מצאתי – צרח. אפשר לדבר אבל לא להגיד כלום, קחו למשל את הקופה.

    רעיון, אמר העכבר. היא באמת משל ושנינה אבל בשתיקתה אין יודעים חרפתה.

    השועל דפק על השולחן – הישיבה ננעלה. 

     

    בית המשפט

    בקרחת יער התכונה רבה. חזיר יבלות מפקח על העבודה. הולך ובא וידיו משולבות, כמו פוארו בפתרון תעלומות. יש להקים בית משפט מהיר לעבריינים יען כי ידעו כולם את החוק המשפטי, ולא יעזו להחציף פנים כמו עכבר הביבים. העובדות החרוצות אלו הן הנמלים. טורחות לבנות את ההיכל שבו יבוא העכבר למשפט.

    וכבר דוב הנמלים עוסק בכתובים, ומחפש תקדימים. היש בעולם מקרה בו הצליח עכבר ביבים לאגוד סביבו כל כך הרבה מטומטמים?

    עוד מעט תושלם המלאכה והנמלים תחזורנה לקן, כי דומות המה לפועלים זרים, הבאים לבנות במקומות מרוחקים. ויש כמה חזירים שאת שכרן מלינים בעוד דרכונן מופקד בידם. אבל עולם כמנהגו נוהג, ואין הבדל בין החיה לאדם. כי בינינו, יש אנשים שהם חיות בר.

     

    והשועל גם הוא מושך בעט, הרי על עכבר הביבים נשכר להגן. הוא לא רוצה להפסיד את המשפט, כי במקרה כזה יפגע המוניטין, שעליו כל כך טרח. לכן מדי פעם הוא קורא להתייעצויות וגובה עדויות, וכבר התיק בידיו הולך ונתפר. ולא ירחק היום שהעכבר יצא נשכר. רק בעיה אחת מקפיאה את הדם, אותה קופה אומללה שלא עמד על טיבה. לא פעם קרא לה לבוא אבל היא התעלמה, וברחה אל העץ הקרוב. פעם כשפגשה בצומת עצי צפצפה, שאל אותה לשלומה. אבל היא שמרה על זכות השתיקה. יכול להיות שדווקא היא תהיה חומה בצורה. אבל העניין מוטל בספק, כי היא עלולה להישבר.

    וכבר התחיל חזיר יבלות לתת עיניו בקופה, בעודו מנצח על המלאכה. כי היא מחזיקה את המפתח למשפט שנקבע.

    השועל שהיה ער לעניין, עמד על המשמר. עקב על המתרחש בסביבה. אולי ימצא בקיעים בחוסנה של הקופה שנפלה קורבן. הכי מצחיק חשב לעצמו, איך הקורבן רוקד עם תלייניו. ובאמת בעלת העניין הייתה אדישה לכל המתרחש סביבה. אולי העדיפה לוותר בכדי לנוח על צמרתו של עץ. רק הצבוע המכוער לא הפנים על מה המהומה, הרי כול חיה תעשה בגופה כהבנתה. לכן המשיך הוא להציק לקופה בכול הזדמנות שראה אותה בסביבה. בא אליה ונצמד לאחוריה, כאילו רוקד אתה לחבל התלייה.

    והיא צוחקת ובולעת לתוכה – זה המכוער מצליח, היכן שנכשלו טובים ממנו רק בגלל שהוא מעז, הגם שטיפשותי תהיה לי לרועץ. 

    עכבר הביבים אף הוא בא להציץ, היכן קבורתו תהיה בעתיד. הן נגזר הדין והכול שפיט. הרי כול כך הצליח לפני בוא החזיר. אולי הצלחה היא מקרית, או שמא הגורל טרם חרבו הריק. כי אם ימצא הדין להאשים את עכבר הביבים, הרי השמים לא יכלו להצילו מידי החזיר.

    השפנפנה הצבועה לבשה חג, וכבר היא מתאפרת לכבוד המאורע. כי היא לא בדיוק אהבה את הקופה שסרחה דרכה. היא השפנפנה, יפה ובעלת תובנה. חשבה בכמה חיות נכבדות. אבל משום מה סנטה בליבה. לא נמצא המיועד שתתן לו את ידה.

    החזיר שמח לבוא השפנפנה, כי זה מזמן ביקש את קרבתה. אבל עכשיו היא באה לבדה להראות את כבוד מעלתה.

    והחזיר התרגש עד דמעות, ויצא לקראתה מאושר עד מאוד. כי הנה עתה שתראה את עוצמתו, אולי לבדה תשכב על מיטתו.

    אבל היא השפנפנה לא התרשמה מן החזיר, כי ליבה פעימה החסיר עת שמעה שהקופה נמכרה בנזיד עדשים.

    למה כול המלאכה? – שאלה את החזיר. אם אפשר את ראשו של העכבר להתיז.

    נתבייש קמעה החזיר, ומעט האדים. כי השפנפנה עפה לו לפנים.

    ובאמת שאלה בתמימות, מה שהשאר לא חשבו להמטיר. קימט את מצחו וידיים פרש לצדדים.

    מה לעשות...אמר נפעם.

    בדמוקרטיה צריך לבוא בהפוכה, למרות שהתוצאה בין דמוקרטיה או דיקטטורה היא היינו הך.

    אני מבינה....אנפפה השפנפנה. מה שאתה מתכוון לומר, שראשו של העכבר יותז.

    כן...הנהן בראשו לאות הסכמה, כי השפנפנה דחקה אותו לפינה.

    אבל פניו נפלו לעת עתה, כי ידוע ידע שלא הרשים את השפנפנה. אולי ישסה בה את דוב הנמלים, ואחר כך ישחק את המציל. עוד חזון למועד. עתה יש לטבוח את העכבר, ואחר כך לחשוב מה יעשה לה.

    ואז באה החזרזירה, כזו שחורה ומסריחה שאפילו הוא סתם את האף.

    בהיחבא באה מאחוריו ואמרה דרך אגב –

    מה נאה בית המשפט שהקמת בהוד והדר.

    חבל שאת לא נאה, ופחות מצחינה. אז יכולתי לשאת אותך בחברה – ענה החזיר.

    נפגעה לה החזרזירה, תראו מי מדבר – הפנימה לקרבה.

    אבל לא העזה להחצין מילים, פן יתמלא החזיר כוח להשחית.

    קרבה אליו בשנית, סליחה – גמגמה. לא ביקשתי אותך להכעיס.

    צחק החזיר, ואמר – לא הכעסת אותי חזרזירה. במקום שאת עומדת איני יכול לעמוד. אני פשוט לא עומד בסירחון.

    צחקה החזרזירה, הרי כבר נאמר – במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.

    זו מחמאה?

    מתארת שכן, אחרת אמצא את עצמי תלויה על עץ.

    כדאי שמכאן תלכי, לפני שאבצע בך זממי - איים החזיר.

    נעלבה החזרזירה, אך ידוע ידעה כי יבוא יום ותיקח נקם.

    ועוד זו הולכת וזה בא, עמד קיפוד הפרעוש לצד החזיר.

    מה לך קיפוד? שאל החזיר.

    בכל היער כבר מדברים על מעשיך הברוכים, אז באתי לראות מקרוב את הדברים.

    ומה יש לך להגיד? שאל החזיר.

    שהמציאות עולה על כול דמיון – ענה הפרעוש.

    שמח אני שזימנך הגורל, השאר כאן בסביבה כי עדותך עוד עלולה להפליל גם אותך.

    נדחק הקיפוד לפינה, כדאי להתנקש בו כאן ועכשיו. אחרת נהיה כולנו בר מינן.

     

    רץ הקיפוד לשועל ובידיו בשורה –

    הוא מתכוון לעשות בנו לינץ`, הכוונה לחזיר.

    השועל שהיה צפוד במקומו, נדרך להלום –

    אל דאגה קיפוד הפרעוש, אני חושב שסגרתי על חזיר יבלות.

    שפוך חמתך לפני, כי אני חם כמו המן.

    זעם ואימה טמונים בזכות השתיקה – אמר השועל וחיוך קל נתהווה בפניו.

    אתה בונה על מאזן אימה, זה בתנאי שכולם יכבדו את הדממה. אבל הדבר נתון לפירוש, אם אפילו זבוב או עץ נבוב יזמרו. – נדרך הקיפוד.

    השועל שכבר עייף מן החיות, ומחזיר היבלות. כי לכל אחד דעה ואין דעתו נחה עד שתגמר התופעה. כולה מדובר כאן על השתיקה ואתם מדברים ללא הפוגה. אולי כדאי שנתרגל שתיקה.

    לך קרא לכל החיות ונברר הכצעקתה. – פקד על הקיפוד.

    ישבו החיות לישיבה נוספת, בראשם השתרר שקט. עמד לו השועל על רגליו האחוריות ובזו הלשון אמר –

    אני מבקש כעת דממה, אנחנו מתרגלים שתיקה.

    כל החיות נשתתקו באחת, והשועל חייך מתחת לשפם. אחר קם כמו מרצה והסתובב בניהם. אני אטריד אתכם בשאלות, ואולי קצת צעקות. אתם תטענו לזכות השתיקה. ככה נוכל לעמוד בפני הבאות.

    חזרזירה, האם איימת על הקופה?

    היא ידעה שאסור לה להודות, לכן שתקה ממושכת.

    חזרזירה מצחינה, האם איימת על הקופה? צעק השועל.

    אתה מעליב השועל, הבוקר למקלחת חפזתי ואת פני פידרתי. לא איימתי על הקופה, היא מטומטמת דיה.

    טיפשה...אני אמרתי שאסור לך לדבר, והנה את לא סותמת את הפה – צעק השועל.

    אם ידגדגו אותנו לא נצחק – ענתה החזרזירה.

    אם אדקור אותך לא תדממי!? הרי החזיר לא יניח שום כלי, כדי לשבור אותך לרסיסים.

    המשיך השועל לעבור בין כולם, מתרגל את תורת המשחקים על הקופה.

    האם פיתת את העכבר, עני לי מיד – צרח על הקופה.

    היא האדימה, ושתקה.

    קחו ממנה דוגמא, אמר השועל. זו נקראת שתיקה.

    אולי היא אילמת מלידה, טען רוטווילר פחדן וזו כידוע לא חכמה גדולה.

    שתוק...גער בו השועל. יש לנו את כל הכלים לצאת נקי, אפילו היא לא תעיד.

    אז על מה המשפט בכלל – טען עכבר ביבים.

    אם אין עדות מרשיעה בעליל. אולי זה בכלל לא חוקי והחזיר לא בקיא בדין.

    זהו...צהל השועל.

    נבקש בתחילה לבטל את התיק, כי אין שם דבר הבא להתיר את דמו של עכבר הביבים.

    ואם זה לא יעזור, הרי זה לא משפט זה נספח – אמר הצבוע.

    נערער לעליון, אצל האריות – אמר השועל.

    אולי פשוט נכסח לו את הצורה, ונתפטר ממנו באחד – הציע הצבוע.

    לעניות דעתי – אמר השועל. החזיר מבלף, אין לו תיק והוא מהמר. שמישהו כאן ישבר ואולי גם יזמר.  

    זה מזכיר את השב"כ – אמר הפחדן.

    זה תרגיל מסריח – קפצה החזרזירה.

    תראו מי שמדבר – אמר השועל. 

    מה שמביא אותי למסקנה, שהכול תלוי בנו – אמר הקיפוד.

    זו הבעיה. – אמר השועל. כשהכול תלוי בך אתה זחוח ועלול להיתקל בעץ אשוח.

     

    אני מאשים

    אני מאשים – אמר דוב הנמלים, והצביע על עכבר הביבים.

    העכבר ישב בפינה ושתי שיניים חשף, את זנבו קיפל כצינור השקיה.

    אני מאשים...זעק הדוב והעכבר נרעד קלות.

    אולי תתקדם- אמרה החזרזירה, נראה לי שאתה טוען במעגל.

    אני מאשים...זעם הדוב והשועל בלע את הרוק.

    נו די כבר, אני הולכת. אמרה החזרזירה. הגיעו מים עד נפש.

    אני מאשים...אמר דוב הנמלים, וברגליו בטש.

    עוד מעט יצא בריקוד הדבקה,  איזה דאבה. – לחשה החזרזירה.

    אני מאשים...נזדעק דוב הנמלים, את עכבר הביבים.

    נו...זו התקדמות. – אמרה החזרזירה.

    בתנאי שלא יחזור על אותה שורה, הרי אין  טובלים באותו נהר פעמיים.

    אני מאשים...רעד דוב הנמלים, ונזקק לכוס מים קרים.

    אזוי וואס...צחקה החזרזירה, נראה לי שאין טעם שאשאר בסביבה.

    התבונן הדוב סביבו, החזיר סימן לו להמשיך בדברו.

    אני מאשים...את עכבר הביבים שאנס את דעתה של הקופה, ובא אליה בהפתעה.

    נו טוב...אמר הצבוע. זו לא חכמה גדולה, הרי ידוע לכל שהקופה נימפומנית זולה.

    לא רק הוא בא אליה...דפק הדוב על השולחן. אלא אף הדיחה לזנות.

    מה יש להדיחה...צחק רוטווילר פחדן. מה זה פה, האח הגדול.

    השועל התחיל להזיע היות והבין שזה השעשוע יצא מכלל שליטה, והלכה לו הטענה של זכות השתיקה.

    זאת ועוד...נהם הדוב. השתרר עליה קשות ושלח לה לקוחות אתם לזנות. וכתוצאה מזאת הפך עורו, מסתם אחד שבא לסעוד לסרסור בעל זבוב.

    נו טוב...אמר הצבוע.

    גם אני קניתי לה מהשפנפנה בושם זול ואפילו סבון. והשכבתי אותה על נייר עיתון.

    מנותק מן העולם חבט העכבר בתורת המוסר. בנה לו דגם מעוות של תן וקח ומכר את הקופה כאילו הייתה עוד מוצר על המדף.

    נו... עכשיו הפכת לבדיחה ולשנינה, ואת הקופה לגבינה צהובה. – לחששה החזרזירה.

    חזיר יבלות זעם, ובפטישו על הדוכן דפק. לשקט טען שיוכל מחמדו לעשות קונספירציות זולות.

    כך יצר העכבר השפעה על הסביבה, ורכש לעצמו חברים ושפה.

    התביעה מבקשת לגזור – מוות בתלייה.

    האולם געש, זו הפעם הראשונה שגזר דין זה מבוקש. לא היה כדבר בכל היער למשל.

    החזיר פנה לשועל, ובקש את נאום ההגנה.

    קם השועל, אדרתו אסף. וכך אמר –

    אתה מפריח בלון ניסוי לאוויר הצלול. אין לך הוכחה ואף לא ראייה לכל האישומים שהטחת בעכבר. לכן מבקש אני את גזר הדין להסיר, כי זכות החפות עומדת למרשי. ידוע לכול שהקופה עברה את גיל שבע, ואינה קטינה. אלא אחת שעומדת על דעתה, הגם שדעתה לא מי יודע יציבה. מצידי הייתי תורם אותה למדע.

    הקופה לא ידעה אם להיעלב או לצחוק עם האויב. לכן מתחה את שפתיה ברעד קל, כדי שלא יבחינו שעקרה שיניים עקב הזנחה.

    התנגדות...זעק הקטגור. לא רק אני עומד פה מאשים, יחד איתי יש לעכבר קטגורים רבים כל החיות שבעולם אשר נפלו קורבן.

    אני לא מאמין...לחש הקיפוד. היש עוד אחת בעולם, שתיתן לעכבר לעשות בה כרצונו בניגוד לרצונה. הרי לא יתהווה דבר מניגודו בניגוד לעצמו. אני מבקש למחוק מן הפרוטוקול את דברי התובע ובמטותא ממנו שלחיות יניח. כי היחיד שמאשים כאן את מרשי, הוא דוב הנמלים.

    דפק החזיר על השולחן, והסכים לדברי השועל. ההערה תימחק. פסק.

    התהלך השועל כדי להרוויח זמן, היה שקט באולם.

    כפי שציינתי, הקופה אינה קטינה. ואם היא חפצה לקיים יחסים עם זכרים מזדמנים, הרי זו זכותה. אולי היא בכלל אוהבת את הדבר. ואולי מרגישה שזו חובתה לספק את הזכרים בסביבה. את הדבר תיארה בפרוטרוט ד"ר גודול בספרה "אני והשימפנזים".  

    התנגדות...זעק הדוב. אל תנסה להציג כאן מצגת שווא שועל ערום. נראה לי שאתה מנסה להדיח את חבר המושבעים. ואת אב בית הדין החזיר.

    אבקש מבית הדין והיושב בראשו החזיר, למחוק מן הפרוטוקול את דברי הדוב. – אמר השועל והניח יד על העכבר.

    החזיר דפק על השולחן, על אף שידע שהשועל מנסה להרוויח זמן. ההערה תימחק.

    החזיר היה די מרוצה, כי נראה לו שהשועל מתחיל להלחץ.

    האם אתה מנסה לרמוז ליחסים תקינים, בין הקופה לעכבר הביבים – שאל אב בית הדין את השועל.

    טוען אני...ענה השועל.

    יש לך עוד מה להגיד, הפרקליט? – שאל החזיר.

    יש להוכיח את הדבר מעבר לכל ספק סביר – אמר הפרקליט.       

    דפק החזיר בפטישו על השולחן וסגר את הישיבה. המשך המשפט יהיה מחר.

    כך התפזרו החיות, והעכבר נלקח למעצר. בהוראת חזיר יבלות

     

    שלב העדויות

    התהלך לו דוב הנמלים לפני חבר המושבעים. בדעתו היה שהקופה תעיד. אבל תחילה כיוון אל החזרזירה כי ידעה את המאורע. ואולי יהיה אפשר לסדוק את החומה שיצרה.

    אתה מתכוון ללכת כך כל היום? התאונן החזיר, אב בית הדין.

    לא... ענה הדוב. אני מזמין לעדות את החזרזירה השחורה, יש לה ודאי ידיעה.

    עלתה החזרזירה על הדוכן, וישבה במקומה קפואה.

    שמך בבקשה? חקר הדוב.

    קוראים לי חזרזירה שחורה, אבל אני שחומה אל תקרא לי שחרחורת כי שזפתני השמש.

    שימי ידך על ירכיך, והשביעי שדבריך אמת – תבע הדוב.

    אין טעם בזה, ממילא אין בכוונתי לדבר. אז רד מן העץ – אמרה.

    אנחנו עוד נראה, מצידי תפטפטי ללא שבועה – אמר הדוב.

    ספרי לבית הדין ולחבר המושבעים, כיצד גילה העכבר את צניעותה של השימפנזה.

    אני שומרת על זכות השתיקה – אמרה החזרזירה.

    הרי כבר נאמר- שתיקה סימן להסכמה. אזי את תומכת בתביעה.

    אל תשחק את המשחק הזה. אם אני שותקת אין זה אומר באיזה צד אני תומכת.

    צחק הדוב, יחסית לאחת ששותקת את ממש מפטפטת.

    חתמה החזרזירה את פיה, ומילאה אותו מים.

    גברת חזרזירה אמר הדוב, להלן השאלה –

    את מכירה את העכבר?

    כולם מכירים את עכבר הביבים, הוא נדבק אלינו כמו ספחת שאי אפשר להסיר.

    בסדר חזרזירה. – אמר הדוב. אזי ירה מהמותן צרור –

    היית עדה לפשעיו, או שיתפת איתו פעולה, איימת על הקופה ?

    החזרזירה – אני שומרת על זכות השתיקה.

    אב בית הדין החזיר, בקש מן העדה לענות נכוחה.

    דפק החזיר על השולחן, ופנה לחזרזירה –

    את חייבת לענות על השאלה, פן יבולע לך.

    מאיפה היציאה המסריחה הזו? – שאלה החזרזירה.

    לפי החוק אני יכולה לשמור על שתיקה.

    צריך להכריז עליה עדה עוינת – אמר הדוב  

    אוי לי מיוצרי, ואוי לי מיצרי – אמרה החזרזירה. אני שומרת על זכות השתיקה.

    אב בית הדין פנה לשועל – האם אתה רוצה לחקור את החזרזירה?

    לא...עדיף שהיא תרד מן הבמה, כי אני מרגיש בחילה – ענה השועל.

    את רשאית לרדת מן הדוכן, חזרזירה שחורה. – פסק אב בית הדין,

    והרוחות אצל המושבעים סערו כסופה.

    כבוד אב בית הדין החזיר – שאג דוב הנמלים.

    מבקש אני לעלות לדוכן את רטווילר הפחדן.

    הכלב רעד, וזיעה קרה התגנבה מתחת לעורו הרוטט. הוא רצה שכל זה יגמר, כמה שיותר מהר.

    עלה לדוכן. – פקד החזיר.

    הפחדן קם מכיסאו ועשה את דרכו לכיוון הדוכן. הפחד הפעם היה בלתי נסבל.

    התבונן בו דוב הנמלים ואמר –

    העכבר חבר שלך?

    לא מכיר אף עכבר. לא בעיר ולא בכפר. – ענה הפחדן.

    ספר לבית הדין, מדוע חברת לעכבר הביבים ומה הוא הציע לך? – פקד הדוב.

    הפחדן ישב קפוא, כי אוי לו אם ידעו שהעכבר שימש לו סרסור. אוי לה לאותה בושה שנזקק לעכבר לתווך בעסקה, שהוא עצמו יכול היה לבדו לסגור.

    הוא לא הציע כלום – ענה הפחדן.

    מדוע שמך הוא רוטווילר פחדן?

    כי למראית עין אני אמיץ ומשוגע, אבל בתוכי פנימה רחמן – ענה

    או שמא...בתוכך פנימה אתה מסתיר חולשה? – שאג הדוב.

    לא רוצה לענות – אמר הפחדן.

    שתיקה היא הסכמה וקבלה, אתה מסתכן כאן בכוונה? – שאל הדוב.

    הפחדן רעד והחוויר, עשו לו בצ`פר פה. לו הייתה חרב בידו ואם היה אמיץ דיו,  היה כורת את ראשו. של המצחין, המסית והמדיח מן הביבים.

    האם אתה בשתיקתך מסכים? – שאל הדוב.

    התנגדות...קפץ השועל. הוא מנחה את העד.

    ההתנגדות נדחית. אמר החזיר. תמשיך במטותא ממך התובע המחוזי.

    אני שומר על זכות השתיקה. – אמר הפחדן ושפתו התחתונה רעדה.

    אז אתה מסכים...קפץ הדוב.

    התנגדות, הוא שותק.- אמר השועל.

    ההתנגדות נדחית, בית המשפט יקבע מהי שתיקה. – אמר החזיר.

    יש שתיקה ויש שתיקה. אם שותק העד כיוון שנעתקו המילים מפיו, במקרה של התרגשות. יש לעודדו ולהפיס את רוחו עד שיחזרו המילים לפיו. אבל אם שותק העד מפאת הטעיה או הסתרה. הרי רואים בשתיקתו הודאה. שאם לא כן יכול היה לדבר, ולסתור את הדברים הנטענים נגדו.

    אתה צריך להחליט מוג לב, באיזו שתיקה אתה בוחר – כך סיכם אב בית הדין את דבריו.

    הכלב הפחדן התחיל להבין, כי טומנים לו מלכודת פתאים. הוא הסתכל בקופה, פניה לא העידו דבר. אם ידבר, אזי יהיה עליו לתאר את מעשיו של העכבר, וכך את עצמו יפליל דרך אגב. והחזיר ינחה את חבר המושבעים, לקטום את ראשו בגזר דין. אם ישתוק, אולי יעורר חמלה. יוסטון, יש לנו בעיה.

    אני בוחר בזכות השתיקה – אמר לבסוף לאחר הגות מעמיקה.

    אבל איזו שתיקה? – שאל הדוב.

    התנגדות...קפץ השועל. הוא מנחה את העד.

    התנגדות מתקבלת, אל תנחה את העד התובע המחוזי. תן לבית הדין ולחבר המושבעים להחליט, באיזו שתיקה בחר הפחדן.

    כך אמר החזיר – אב בית הדין.

    אתה רוצה לחקור את העד? - שאל החזיר את השועל.

    לא...הוא שומר על זכות השתיקה. – ענה השועל וליקק את שפתיו.

    דוב הנמלים, התובע המחוזי התחיל להפנים, כי התוצאה עלולה להיות מסוכנת לפנים. חבר המושבעים עתיד לצאת להחלטה כשבידיו אין כלים להרשעה. לכן תלה עיניו בקופה, יש מצב להביא לה בהפוכה את זכות השתיקה.

    אני קורא לקופה להעיד – אמר התובע המחוזי, דוב הנמלים.

    רחש קל עבר באולם בית המשפט, הנה היא הקורבן קרבה לדוכן. האם תשמור גם היא על זכות השתיקה?

    דוב הנמלים – התובע המחוזי. היה חייב לשחק בכללים שלא נהירים לקופה הטיפשית.

    הוא התהלך אנה ואנה, וברגליו בטש. זו הזדמנות אחרונה להפליל את העכבר. לכן פנה לקופה ובשפתו אמר –

    ראי שימפנזה, כול המשפט הנ"ל עבורך מתנהל, את הקורבן. זו ההזדמנות שלך לנקום בעכבר הביבים, ולשלחו בין הסורגים. או לכרות את ראשו מעל צווארו פעם אחד ולתמיד. קחי נקם החמודה, והכי בפטיש כל עוד העניין חם.

    התנגדות...קפץ השועל. הוא מנחה את העדה, קבל עם ועדה.

    ההתנגדות מתקבלת, למרות שהמילים ננעצו כחרב. – קבע החזיר.

    את מכירה את העכבר? – שאל את השימפנזה.

    כן...הנהנה היא בראשה. מי לא מכיר את עכבר הביבים. לטורח כבר היה מזה שנים.

    ספרי לכולם, מה היו היחסים בינך לבין הנאשם. – הדוב תבע.

    אני שומרת על זכות השתיקה – הגיבה השימפנזה.

    את פוחדת מן העכבר? הוא מאיים עליך, החמדמדה – שאל הדוב בעיניים כלות.

    אקרא בפניך את כתב התביעה, את יכולה לשמור על זכות השתיקה, נקבל כהסכמה את שתיקתך. אמר הדוב ונערך לקרוא.

    זה בלתי נסבל – טען השועל. נער הייתי וגם זקנתי, ולא ראיתי כזה עסק ביש.

    איזה עסק ביש? – התערב אב בית הדין, החזיר. אתה מתכוון לעסק הביש?

    הוא מפלרטט עם העדה, ומנחה אותה בניגוד לדעתה. – ענה השועל.

    איך אתה יודע מה דעתה, אם היא בחרה בשתיקה? - שאל החזיר

    אני מבקש להפסיק לקרוא בפניה את התביעה, זו הלצה – אמר השועל.

    בקשתך נדחית - הטעים אב בית הדין החזיר. הדברים ידועים.

    דוב הנמלים התהלך לפני העדה, וכך נהם –

    הנאשם פעל במסווה של איש חברה, ועכבר הגון וישר. אבל מערס הולדתו היה רע, וידו שלח במעשה מרמה. בך השימפנזה חשק, לכן בא אליך בלשון חלקה, והביא לך נרקיסים מן הביצה. אז עוד היית קשוחה, ודעתך טרם התנדנדה כאוניה בסערה. אבל העכבר לא ויתר, ובליבו נשבע שעליך הוא ישתרר. לכן חתר תחת אושיות החברה, ופעל כנבל. כאשר על פניו זורח חיוך מזויף. צבר לו חברים, על ידי פשעים. עשה בעבורם כביכול טובות, וסיבך אותם בעבירות. רק בכדי לסמא את עיניהם, בו בזמן שאליך קרב. וכך נפלת קורבן לפניו. כל השתקנים כאן, הם שותפים לפשעיו, לכם הם שותקים, פן יתגלו כנחשים ועקרבים. את לא צריכה לענות רק הנהני בראש, והמשיכי לשתוק.

    השימפנזה באופן אינסטינקטיבי הנהנה בראשה, ובית הדין כמרקחה.

    הדוב פנה לאב בין הדין החזיר, וכך אמר-

    כבודו סיימתי עם העדה.

    החזיר שלא הסתיר את שמחתו, שאל את השועל אם יש בדעתו. לחקור את העדה.

    השועל הבין במהרה, שאפילו המזל צריך הצלחה.

    לא. כבוד החזיר, אב בית הדין.

    חבר המושבעים יצא להפסקה, פסק החזיר. עוד כשעה נתכנס למתן גזר הדין. כך אמר ודפק בפטישו על השולחן. רחש בחש נשמע באולם,

    וכבר קמו כמה מהמרים כבדים והימרו על כול הקופה. הוציאו כספים וזרקו על השולחן, אחד לארבע היו הסיכויים. העכבר יתלה אין על זה עוררין. בתוך כול התוהו הזה, ישבו הדוב והשועל בשקט מופתי. כי עוד מעט יחזור החזיר, והמים ירתחו בסיר.

    לבסוף, חבר המושבעים נכנס לאולם ותפס את מקומו בשקט ובשלווה.

    הארנב שהיה נציג חבר המושבעים והדובר הרשמי, קם על רגליו. בידו אחז בדף נייר.

    כבוד הארנב – אמר החזיר.

    האם יש בידיך את גזר הדין?

    כן – ענה הארנב.

    חבר המושבעים החליטו פה אחד, אשם.

    האולם געש, והעכבר רעד. עוד מעט ראשו יותז. מוות התליה.

    לאור הדברים האלה, ולאחר שהוכח שהעכבר כשל. גזר הדין הוא מוות בתלייה. כך אמר החזיר מלך הדיר.

    למחרת נבנה עף גבוה, לתלות בו את העכבר. וחמת החזיר שככה. עכשיו כשסילק את עכבר הביבים, והפחיד את שאר השותפים. חשב לעצמו החזיר שזה הזמן לעשות שרירים. בא אל הקופה, ותבע לשלוח יד בגופה. הקופה שעשתה כבוד לחזיר רעדה מבושה. אבל הברירה לא הייתה מצויה והיא נכנעה. חזיר תמיד נשאר חזיר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/7/14 06:35:

      צטט: נערת ליווי 2014-07-09 19:30:46

      חוץ מהאותיות המדי קטנות.. אהבתי מאד

      (הגעתי ממה ששמת היום) שתדע - שמה לך פתק כזה כאן..

      הייתי חייב אותיות קטנות, אחרת זה לא נכנס לפוסט אחד.

      תודה על תגובתך,

      איגי

        9/7/14 19:30:

      חוץ מהאותיות המדי קטנות.. אהבתי מאד

      (הגעתי ממה ששמת היום) שתדע - שמה לך פתק כזה כאן..

        22/4/11 20:23:

      צטט: ואחרי ככלות הכל 2011-04-20 07:33:08

      הסוף משעשע במיוחד לומר דבר כזה מעיד על ''מודעות''

      תודה רבה,

      נעמת לי מאוד,

      איגי 

      הסוף משעשע במיוחד לומר דבר כזה מעיד על ''מודעות''

      ארכיון

      פרופיל

      מולוקו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין