כותרות TheMarker >
    מעבר ל-
    cafe is going down
    ';
    TheMarker Cafeאלונה (לוֹני) * אַחֲרֵי שֶׁהַכֹּל יִגָּמֵר

    אַחֲרֵי שֶׁהַכֹּל יִגָּמֵר

    אַחֲרֵי שֶׁהַכֹּל יִגָּמֵר

    ‎27

    תכנים אישיים  

    45 תגובות   יום חמישי, 21/4/11, 00:33

     

     

            

     

     

     

     

     

     

     

            אַחֲרֵי שֶׁהַכֹּל יִגָּמֵר

     

            אֶפֹּל עַל חַרְבּוֹ שֶׁל שִׁיר קוֹדֵחַ

     

            וְשׁוּרָה תְּבַתֵּק שִׁירָה מִבְּתוּלֶיהָ, עַד שֶׁאֶזְחַל

     

            עַל גְּרוֹנִי אֶל גְּחוֹנְךָ בִּתְחִנָּה מְרֻסֶּקֶת.

     

     

            "אַל תִּדְאֲגִי"

     

            אַתָּה לוֹחֵשׁ לִי (תּוֹךְ שֶׁאֲנִי נִסְפֶּגֶת בְּךָ בִּנְשִׁיכוֹת

     

            מַרוֹת-מְתוּקות)

     

            "אִישׁ לֹא יַאֲשִׁים אוֹתָנוּ בִּבְגִידָה"

     

            "גַּם לֹא בַּאֲחִיזַת עֵינַיִם"

     

     

            אֲנַחְנוּ

     

            שֶׁהָיִינוּ מֻרְגָּלִים בִּצְחִיחוּת-הַשִּׁגְרָה

     

            שׁוֹקְעִים כָּעֵת בִּדְיוֹנוֹת שֶׁל אֵין-אוֹנִים, לִתְפֹּס מַחֲסֶה.

     

     

     

            מוּזָר

     

            אֵיךְ הַתְּמוּנוֹת שֶׁאֲנִי רוֹאָה מְעַבְּרוֹת זוֹ אֶת זוֹ בִּצְלִיפָה –

     

            קָדִימָה וַאֲחוֹרָה, בְּמַעְגָּלִים.

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

                                                                                                                  לוני ר. 


     

    דרג את התוכן:

      תגובות (45)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/5/11 23:23:
      דן ועפרי, מודה לכם.
        6/5/11 13:01:
      אם לא הייתה לי הודעת שגיאה בפייסבוק הייתי עושה לך מיד שיתוף שכולם יראו שיר יפה יפה.תודה
        2/5/11 20:23:
      שילוב בין ארספואטיקה וארוטיקה... מאוד יפה השיר.
        26/4/11 23:37:

      -------------------------------------------------------------------------------------

      מיקיתה, איזו הגדרה מצויינת שאימצתי : "יחסי עונג-כאב עם השפה".

      תודה גדולה.

      -------------------------------------------------------------------------------------

      צטט: מיקית 2011-04-24 15:57:53

      לוני יקירה, אני מתפעלת מהיצירה הזו המקיימת יחסי עונג-כאב עם השפה, עם השירה. חזרתי לשירך הקודם "לונה" וגם שם מצאתי את אותו יחס של אהבה יצרית, מכאיבה, מענגת עם המילים. ואיך כל האהבות, כל הקשרים הרגשיים נמצאים שם - במילים. תודה על השיר המצוין הזה, חג שמח ושבוע טוב. מזי

       

        26/4/11 23:35:

      תודה ((: שמחה לראות אותך כאן.

       

      -----------------------------------------------

       

      צטט: sucara 2011-04-24 13:30:44

      מוּזָר

      אֵיךְ הַתְּמוּנוֹת שֶׁאֲנִי רוֹאָה מְעַבְּרוֹת זוֹ אֶת זוֹ בִּצְלִיפָה –

      קָדִימָה וַאֲחוֹרָה  -   מאוד אוהבת. 

       את מה שאת אומרת

       ואת מה שאת מנסה לומר

      גם

       

        26/4/11 23:34:

       

      -------------------------------------------------------------------------

      שמעון. לא אחטא לאמת אם אומר שזו ה-תגובה הכי מרתקת שאי פעם

      כתבו לי כאן. ואולי גם "שם". הקפת במעגליות את השיר לרוחבו ולאורכו באופן

      שהדהים אותי. נגעת בכל האפשרויות שהוא טעון בהן, ואף לא אחת מהן

      רחוקה מהאמת שלי ככותבת. כולן סמוכות מידיי. לכן ההתחכמות שהזכרת

      בהקשר לניתוח שלך, בעיניי דווקא מבריקה, כי כשהבנתי שהצלחתי

      לכתוב שיר שיש בו שתי אופציות לא קרובות לא חשבתי שתהיה עין חדה שתחשוד

      בכפל השיר.  זה שיר לכאורה די קצר, די נהיר יחסית, ודי פשוט, אך נכתב ממקומות

      מאד מורכבים ועמוסים שבי, והיתה אז מגמה מובהקת מצידי לייצר בו כפילות

      כדי לחמוק מאמירה חד משמעית, (השיר נכתב ב 2005) לכן, התגובה שלך

      היא סוג של זכות ופידבק שממלא את כל מה שכותב רוצה לקבל מהקורא.

      תודה מאופק לאופק!  מעריכה ושמחה מאד בקריאה בטיפול בשיר, ובהשקעה.

       

       

      --------------------------------------------------------------------------

       

       

      צטט: שמעון רוזנברג 2011-04-23 15:56:19

      את השיר המאוד יפה הזה אפשר לקרוא כחיבור שבין הארספואטי ליחסים בין אישיים מורכבים ("זה מה שהיחסים עושים לשירתי") או אפילו כשיר ארספואטי על תהליך היצירה (הסיזיפי?) ומורכבותו,  כשהמטפורות לתהליך הן מתחום היחסים האישיים. ומאחר שיש כאן יסוד ארוטי עז טבול בשורות נפלאות ומקוריות וגם מצמררות, אפשר להבין את הארוטיקה ככלי להבעת היחסים הללו, בין עם הנמען – האוהב ובין עם/גם עם השיר עצמו. אולי. כי איני בטוח בהבנתי את השיר.

      כך אפשר להבין שהשיר עוסק בניסיון לפתור את קשיי יצירתו של השיר, ולהביאו לכלל גמר. אלא שאין  גמר. כשנדמה שסיימה ("אַחֲרֵי שֶׁהַכֹּל יִגָּמֵר") מתברר למשוררת שמתחיל סיבוב חדש של יחסים "מרים מתוקים", כעת נוצרים לבטים, מתוך התבוננות בשיר ובאופן שנבנה, במשמעויותיו ותמונותיו המתפתחות, כמו מעברות ויולדות זו את זו. ומכאן הבנתה ה"פרשנית" של המשוררת המזהה את "הַתְּמוּנוֹת שֶׁאֲנִי רוֹאָה מְעַבְּרוֹת זוֹ אֶת זוֹ בִּצְלִיפָה קָדִימָה וַאֲחוֹרָה, בְּמַעְגָּלִים". זו יכולה גם להיות התחושה של המשוררת שהעיסוק המרובה עד לזרא בשיר אינו באמת מסיימו, ושהיא נותרת  "ממולכדת" במעגליו, ואינה יודעת כיצד להיחלץ ממנו ובאמת לסיימו, כי "הָיִינוּ מֻרְגָּלִים בִּצְחִיחוּת-הַשִּׁגְרָה, שׁוֹקְעִים כָּעֵת בִּדְיוֹנוֹת שֶׁל אֵין-אוֹנִים". אך ייתכן שהפתרון מצוי כבר בתחילת השיר, כשבניגוד למלך שאול שאויביו סוגרים עליו מכל עבר ובאין מוצא הוא נופל על חרבו, אני סבור שהיא בוחרת "להתאבד על השיר" או לבצע ניתוח שישחררו מבתוליו, ודי בשורה אחת לשחרר את הפלונטר:  "עַל חַרְבּוֹ שֶׁל שִׁיר קוֹדֵחַ  וְשׁוּרָה תְּבַתֵּק שִׁירָה מִבְּתוּלֶיהָ". והשיר הוא שעונה לה, מרגיע את חששותיה ש"אִישׁ לֹא יַאֲשִׁים אוֹתָנוּ בִּבְגִידָה גם לֹא בַּאֲחִיזַת עֵינַיִם"

       למען האמת אני חש שהתחכמתי כי למעשה אני מבין את השיר, כדיון ביחסים בלתי סגורים עם נמען אהוב אנושי, שיחסיהם בלתי פתורים, בנויים וסובבים במעגלים, שאינם מצליחים לפרוץ נוכח קשיים שסיבותיהם – אולי במלכוד "אובייקטיבי" חיצוני, אולי בגלל "גלגל שלישי", שאינו מאפשר להביאם לכלל שלמות ושגרה נורמאלית. והדוברת מסכמת ומבינה ( כמי שחוזה את העתיד) שיחסיה הם כמעגלים (גם בזמן) המחוברים ביניהם, משפיעים זה על זה אהדדי. ושהם שׁוֹקְעִים כָּעֵת בִּדְיוֹנוֹת שֶׁל אֵין-אוֹנִים (אבל את ה"לתפוס מחסה" לא הבנתי בהקשר זה)

      ונכון, שיש יסוד אניגמטי בסיבות לכך, נכון גם שיהיה קל לי להתפתות להפוך את "הגיון" משפטיו של הנמען האוהב, שדווקא יש לדוברת סיבה לדאגה, אם הוא טורח לומר שלא תדאג, כי לא יאשימו אותם בבגידה ובאחיזת עיניים.      

       

        26/4/11 23:21:

      ------------------------

      תודה (:

      -------------------------

      צטט: גרייס ל 2011-04-23 15:33:34

      יפה,,

       

        26/4/11 23:21:

      -------------------------------------------------------------

      תודה אבנר, צחצח חרב ותכתוב אותו (: 

      ---------------------------------------------------------------

      צטט: AVNER STRAUSS 2011-04-23 14:40:56

      אוהב את דרכך המיוחדת במילים ובראיה מעבר .ואת התגובות היפות. אֶפֹּל עַל חַרְבּוֹ שֶׁל שִׁיר קוֹדֵחַ וְשׁוּרָה תְּבַתֵּק שִׁירָה מִבְּתוּלֶיהָ, עַד שֶׁאֶזְחַל - כתבתי שיר אקדח קודח הייתי רוצה לכתוב לך שיר חרב .

       

        26/4/11 23:19:

      אני סבורה שלא תמיד חשוב להבין, כי לאהוב

      זה יותר. באמת.

      תודה !

      ------------------------------

       

      צטט: jakson 2011-04-23 11:05:15

      לא הבנתי
      אבל אהבתינבוך

       

        26/4/11 23:18:

      תודה שלומית, מפגש ראשון שלנו, מודה לך שבאת.

      -------------------------------------------------------

       

      צטט: .Shlomit 2011-04-23 01:07:55

      ואוו... איזה מסר קשה.......

       

        26/4/11 23:17:

      תודה. אולי כי כתוב בו  מפורשות "אין אונים" .........(?)

      -------------------------------------------------

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2011-04-23 00:41:48

      העברת את תחושת המעגליות הזו דרך המילים דרך הכתיבה יש איזו תחושת אין אונים בטקסט לא ממש יודעת למה. יפה.

       

        26/4/11 23:16:

      תודה לולהל'ה על האפשרויות האחרות למשמעויות.

      תזכירי לי להזכיר לך מה יגמר ב"אחרי שהכל יגמר" (:

      --------------

       

      צטט: Lola Bar 2011-04-23 00:38:53

      השיר כמו תסריט שמרצד תמונות בזו אחר זו.

      הבית הראשון נפלא בעיני:

       

      אַחֲרֵי שֶׁהַכֹּל יִגָּמֵר

       

      אֶפֹּל עַל חַרְבּוֹ שֶׁל שִׁיר קוֹדֵחַ

       

      וְשׁוּרָה תְּבַתֵּק שִׁירָה מִבְּתוּלֶיהָ,

       

      השורות האלה מזכירות סצנה מהאופרה הידועה מאדאם בטרפליי, כאשר בטרפליי מתאבדת בביצוע מעשה ספוקו (חרקירי) ומזכירות גם את מותו של שאול המלך ויקח שאול את החרב, ויפל עליה בכדי שהפלשתים לא יתעללו בו.

       

      שני רבדים בשיר: אחד ארספואטי והשני במישור האישי.

       

      אֲנַחְנוּ

       

      שֶׁהָיִינוּ מֻרְגָּלִים בִּצְחִיחוּת-הַשִּׁגְרָה

       

      שׁוֹקְעִים כָּעֵת בִּדְיוֹנוֹת שֶׁל אֵין-אוֹנִים, לִתְפֹּס מַחֲסֶה.

       

      איזה קונטרסט משווע בין שתי השורות האחרונות.

       

      והסיום כמו סרט במעגל סגור שאין לו סוף או התחלה, התמונות מתחברות ומעברות זו את זו ולהנחתי מביאות עמן את התובנות, שלא הכל שחור או הכל לבן והסרט עדיין רץ על המרקע.

      מה אפשר עוד לומר על שיר כל כך יפה :) 

       

       

      שבתשלום דיר

       

       

       

       

       

        24/4/11 15:57:
      לוני יקירה, אני מתפעלת מהיצירה הזו המקיימת יחסי עונג-כאב עם השפה, עם השירה. חזרתי לשירך הקודם "לונה" וגם שם מצאתי את אותו יחס של אהבה יצרית, מכאיבה, מענגת עם המילים. ואיך כל האהבות, כל הקשרים הרגשיים נמצאים שם - במילים. תודה על השיר המצוין הזה, חג שמח ושבוע טוב. מזי
        24/4/11 13:30:

      מוּזָר

      אֵיךְ הַתְּמוּנוֹת שֶׁאֲנִי רוֹאָה מְעַבְּרוֹת זוֹ אֶת זוֹ בִּצְלִיפָה –

      קָדִימָה וַאֲחוֹרָה  -   מאוד אוהבת. 

       את מה שאת אומרת

       ואת מה שאת מנסה לומר

      גם

        23/4/11 15:56:

      את השיר המאוד יפה הזה אפשר לקרוא כחיבור שבין הארספואטי ליחסים בין אישיים מורכבים ("זה מה שהיחסים עושים לשירתי") או אפילו כשיר ארספואטי על תהליך היצירה (הסיזיפי?) ומורכבותו,  כשהמטפורות לתהליך הן מתחום היחסים האישיים. ומאחר שיש כאן יסוד ארוטי עז טבול בשורות נפלאות ומקוריות וגם מצמררות, אפשר להבין את הארוטיקה ככלי להבעת היחסים הללו, בין עם הנמען – האוהב ובין עם/גם עם השיר עצמו. אולי. כי איני בטוח בהבנתי את השיר.

      כך אפשר להבין שהשיר עוסק בניסיון לפתור את קשיי יצירתו של השיר, ולהביאו לכלל גמר. אלא שאין  גמר. כשנדמה שסיימה ("אַחֲרֵי שֶׁהַכֹּל יִגָּמֵר") מתברר למשוררת שמתחיל סיבוב חדש של יחסים "מרים מתוקים", כעת נוצרים לבטים, מתוך התבוננות בשיר ובאופן שנבנה, במשמעויותיו ותמונותיו המתפתחות, כמו מעברות ויולדות זו את זו. ומכאן הבנתה ה"פרשנית" של המשוררת המזהה את "הַתְּמוּנוֹת שֶׁאֲנִי רוֹאָה מְעַבְּרוֹת זוֹ אֶת זוֹ בִּצְלִיפָה קָדִימָה וַאֲחוֹרָה, בְּמַעְגָּלִים". זו יכולה גם להיות התחושה של המשוררת שהעיסוק המרובה עד לזרא בשיר אינו באמת מסיימו, ושהיא נותרת  "ממולכדת" במעגליו, ואינה יודעת כיצד להיחלץ ממנו ובאמת לסיימו, כי "הָיִינוּ מֻרְגָּלִים בִּצְחִיחוּת-הַשִּׁגְרָה, שׁוֹקְעִים כָּעֵת בִּדְיוֹנוֹת שֶׁל אֵין-אוֹנִים". אך ייתכן שהפתרון מצוי כבר בתחילת השיר, כשבניגוד למלך שאול שאויביו סוגרים עליו מכל עבר ובאין מוצא הוא נופל על חרבו, אני סבור שהיא בוחרת "להתאבד על השיר" או לבצע ניתוח שישחררו מבתוליו, ודי בשורה אחת לשחרר את הפלונטר:  "עַל חַרְבּוֹ שֶׁל שִׁיר קוֹדֵחַ  וְשׁוּרָה תְּבַתֵּק שִׁירָה מִבְּתוּלֶיהָ". והשיר הוא שעונה לה, מרגיע את חששותיה ש"אִישׁ לֹא יַאֲשִׁים אוֹתָנוּ בִּבְגִידָה גם לֹא בַּאֲחִיזַת עֵינַיִם"

       למען האמת אני חש שהתחכמתי כי למעשה אני מבין את השיר, כדיון ביחסים בלתי סגורים עם נמען אהוב אנושי, שיחסיהם בלתי פתורים, בנויים וסובבים במעגלים, שאינם מצליחים לפרוץ נוכח קשיים שסיבותיהם – אולי במלכוד "אובייקטיבי" חיצוני, אולי בגלל "גלגל שלישי", שאינו מאפשר להביאם לכלל שלמות ושגרה נורמאלית. והדוברת מסכמת ומבינה ( כמי שחוזה את העתיד) שיחסיה הם כמעגלים (גם בזמן) המחוברים ביניהם, משפיעים זה על זה אהדדי. ושהם שׁוֹקְעִים כָּעֵת בִּדְיוֹנוֹת שֶׁל אֵין-אוֹנִים (אבל את ה"לתפוס מחסה" לא הבנתי בהקשר זה)

      ונכון, שיש יסוד אניגמטי בסיבות לכך, נכון גם שיהיה קל לי להתפתות להפוך את "הגיון" משפטיו של הנמען האוהב, שדווקא יש לדוברת סיבה לדאגה, אם הוא טורח לומר שלא תדאג, כי לא יאשימו אותם בבגידה ובאחיזת עיניים.      

        23/4/11 15:33:
      יפה,,
        23/4/11 14:40:
      אוהב את דרכך המיוחדת במילים ובראיה מעבר .ואת התגובות היפות. אֶפֹּל עַל חַרְבּוֹ שֶׁל שִׁיר קוֹדֵחַ וְשׁוּרָה תְּבַתֵּק שִׁירָה מִבְּתוּלֶיהָ, עַד שֶׁאֶזְחַל - כתבתי שיר אקדח קודח הייתי רוצה לכתוב לך שיר חרב .
        23/4/11 11:05:

      לא הבנתי
      אבל אהבתינבוך

        23/4/11 01:07:

      ואוו... איזה מסר קשה.......

        23/4/11 00:41:
      העברת את תחושת המעגליות הזו דרך המילים דרך הכתיבה יש איזו תחושת אין אונים בטקסט לא ממש יודעת למה. יפה.
        23/4/11 00:38:

      השיר כמו תסריט שמרצד תמונות בזו אחר זו.

      הבית הראשון נפלא בעיני:

       

      אַחֲרֵי שֶׁהַכֹּל יִגָּמֵר

       

      אֶפֹּל עַל חַרְבּוֹ שֶׁל שִׁיר קוֹדֵחַ

       

      וְשׁוּרָה תְּבַתֵּק שִׁירָה מִבְּתוּלֶיהָ,

       

      השורות האלה מזכירות סצנה מהאופרה הידועה מאדאם בטרפליי, כאשר בטרפליי מתאבדת בביצוע מעשה ספוקו (חרקירי) ומזכירות גם את מותו של שאול המלך ויקח שאול את החרב, ויפל עליה בכדי שהפלשתים לא יתעללו בו.

       

      שני רבדים בשיר: אחד ארספואטי והשני במישור האישי.

       

      אֲנַחְנוּ

       

      שֶׁהָיִינוּ מֻרְגָּלִים בִּצְחִיחוּת-הַשִּׁגְרָה

       

      שׁוֹקְעִים כָּעֵת בִּדְיוֹנוֹת שֶׁל אֵין-אוֹנִים, לִתְפֹּס מַחֲסֶה.

       

      איזה קונטרסט משווע בין שתי השורות האחרונות.

       

      והסיום כמו סרט במעגל סגור שאין לו סוף או התחלה, התמונות מתחברות ומעברות זו את זו ולהנחתי מביאות עמן את התובנות, שלא הכל שחור או הכל לבן והסרט עדיין רץ על המרקע.

      מה אפשר עוד לומר על שיר כל כך יפה :) 

       

       

      שבתשלום דיר

       

       

       

       

        22/4/11 19:14:

      צטט: רוקם 2011-04-22 18:49:35

      ואחרי ככלות הכל שירה חדשה תפציע ורגע חדש יצליף קדימה ואחור במעגלים

       

      ------------------------------------------------

       

      נכון. שירה חדשה תפציע.

      ותפצע גם אולי.

      תודה.(:

        22/4/11 19:12:

      צטט: יעל בר-און 2011-04-22 18:50:37

      הרבה תנועה יש כאן אל תוך האדמה החולית והצחיחה: לזחול על הגחון, להספג, לשקוע, מין, אלימות ומוות, מוות רווי שיממון השגרה, חוסר אונים, ריסוק, ואולי, רק בסופה התנועה המעגלית - עבר ועתיד, קדימה אחורה, חיבור לעצמי - החוצה ופנימה, יוכלו ליצור חיים, התעברות. עם זאת, הסוף המעגלי, נחווה כנפילה על חרב, מוות פתאומי. של השיר. זה שיר מורכב מאוד וכרגיל מעולה. תודה לוני שמשתפת בנימי נפשך ובכשרונך.

       

       

      ----------------------

       

       

      יעל, איזו תגובה מעניינת, לא חשבתי על מוות,(למרות שאני חושבת

      עליו רוב הזמן),  אבל הכל פתוח, ולעיתים אני סומכת על פרשנות הקורא

      יותר מאשר על כוונתי שלי, עצמי.

      תגובה נפלאה השארת לי כאן, תודה גדולה לך.

       

       
        22/4/11 19:08:

      צטט: מיקית 2011-04-22 18:28:45

      לוני יקרה, את קורעת. את מפרקת את השפה לגורמיה במין עונג של כאב. אשוב לשיר המדהים הזה, ובינתיים שבת שלום. אגב, מיסיס לקחה לי כמה מילים, ואני רוצה לקרוא שוב במרחק שלי מתגובות אחרות.

       

      -----------------------------------

       

      מיקיתה, כבר אמרת הרבה מבחינתי...

      קחי ת'זמן. פתוח פה 24 שעות ((:

      העיקר שבאת.

        22/4/11 19:07:

      צטט: מיסיס H 2011-04-22 17:53:39

      מורכב, מורכב לוני, עשית עבודת קודש וחסד עם המילים. כמעט יחסי "סאדו-מאזו" עם השירה. וסליחה על ההגדרה הבלתי פואטית הזו. הדימויים הגדולים מהחיים, השפה, לקחו אותי עד קצה הקריאה שלי, וההנאה גדולה. נהדר

       

       

      מיסיס,

      אני שמחה שאת רואה את המורכבות,

      הקריאה שלך את השיר מלאת תעוזה, ולי זה מעולה

      שקראת את זה כך. לזה פיללתי.

      תודה על זה.

       

        22/4/11 19:05:

      צטט: זכות התשוקה 2011-04-22 13:25:07

      המילים שלך מעברות האחת את השניה באופן כה מחודד (כחרב המבתקת בתולים) עד שהותירה אותי מעולף בחומם של הדיונות. אין מילים, פשוט נהדר.

       

       

      -------------------------------------

       

      תודה המון  על תגובה מחממת (:

       

        22/4/11 19:03:

      צטט: שושי1 2011-04-22 10:17:48

      אֵיךְ הַתְּמוּנוֹת שֶׁאֲנִי רוֹאָה מְעַבְּרוֹת זוֹ אֶת זוֹ בִּצְלִיפָה – קָדִימָה וַאֲחוֹרָה, בְּמַעְגָּלִים. אין מלים. עצרתי את נשימתי

       

      -------------------------------

       

       

      שושי, כיף ותודה שבאת , 

      הייתי מהמרת שזה המשפט שתפס אותך (:

        22/4/11 19:02:

      צטט: meni 9 2011-04-22 06:21:24

      דיונות של אין אונים...לתפוס מחסה...כ'כ יפה!

      ------------------

       

       

       

      חן חן.

        22/4/11 19:01:

      צטט: הלנה היפה 2011-04-21 21:11:53

      לוני, שיר אנגמטי, יותר משאר השירים שלך, שאני מכירה. אבל הדימויים שלך, אוי הדימויים האלה! מקלדת ישקו. בעיקרון זה שיר ארס פואטי והיחסים הנבנים כאן הם מורכבים. מצד אחד בין הכותבת לשיר ומאידך, יחסים בינשיריים המקיימים יחסים ארוטיים זה עם זה וכאן טמון הקסם וגם האניגמה, ולעיתים ככל שהשיר מורכב יותר הבוהק של הקסם רב יותר. איזה עונג לוני! תודה יקירה ו* לאה

       

       

      וואיי לאה, ניפצת לי את היחס לשיר.

      חשבתי שהוא לא אניגמטי בכלל ביחס לאחרים וגם חשבתי

      שהוא לא ארספואטי, אבל תמיד טוב לשמוע מה "שומע" הקורא,

      וטוב עוד יותר להבין שוב שלשיר יש קיום משל עצמו כשהוא לא בשליטתי.

      תודה על כל מה שכתבת. שמחה שנהנית.

       

        22/4/11 18:58:

      צטט: David Leviathan 2011-04-21 16:12:09

      הא,, נהדר,,

       

       

      --------------------

       

      אה...תודה ((:

        22/4/11 18:55:

      צטט: saskia 2011-04-21 08:12:31

      הבית הראשון לוקח לו חיים נפרדים משאר הבתים כאילו נכתב בשתי תקופות שונות או על ידי שני אנשים שונים. בנית דימויים מאוד חזקים בבתים האחרונים ועכשיו צריך רק לחבר את הכל.

       

       

      תודה נעמה.

      מעניין שהבית הראשון חי לך בנפרד,

      חשבתי שיש חוט קושר ואינטימי שמחבר את הכל במהודק.

      לכך לפחות כיוונתי.

      אבל היסטורית , נכון ליום כתיבת השיר ( 2005 ) - זה נכון מה שכתבת.

      ואל תגלי לאף אחד (:

      תודה רבה.

        22/4/11 18:51:

      צטט: גליתוש. 2011-04-21 01:17:35

      למות, למות, איך שאת כותבת את המוות הקטן הזה של הכתיבה, היחסים שלך עם השורות הנכתבות, הכנות הנכתבת של היחסים המעגליים. לעבר מילים מתוך תמונות, רק את יכולה. זה יפה לונינקה, מאד!

       

       

      גליתה, איך שאני אוהבת את התמציתיות הקולעת שלך.

      תודה!

       

        22/4/11 18:50:
      הרבה תנועה יש כאן אל תוך האדמה החולית והצחיחה: לזחול על הגחון, להספג, לשקוע, מין, אלימות ומוות, מוות רווי שיממון השגרה, חוסר אונים, ריסוק, ואולי, רק בסופה התנועה המעגלית - עבר ועתיד, קדימה אחורה, חיבור לעצמי - החוצה ופנימה, יוכלו ליצור חיים, התעברות. עם זאת, הסוף המעגלי, נחווה כנפילה על חרב, מוות פתאומי. של השיר. זה שיר מורכב מאוד וכרגיל מעולה. תודה לוני שמשתפת בנימי נפשך ובכשרונך.
        22/4/11 18:50:

      צטט: ואחרי ככלות הכל 2011-04-21 01:01:37

      אהבתי אהבתי אהבתי את צורת ההגשה שלך המטובלת בביטויים שאי אפשר להתעלם מהם ליפור על חרבו של שיר קודח וְשׁוּרָה תְּבַתֵּק שִׁירָה מִבְּתוּלֶיהָ, לזחול על גרונך אל גחונו ִתְחִנָּה מְרֻסֶּקֶת. ִצְחִיחוּת-הַשִּׁגְרָה ִדְיוֹנוֹת שֶׁל אֵין-אוֹנִים,. ביטויים שאי אפשר להתעלם מהם והם מלווים אותי גם לאחר הקריאה מד-הים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

       

      ------------------------------------

       

      איזה כיף...

      הנלהבות הזו שבתגובה.

      תודה !

       

        22/4/11 18:49:
      ואחרי ככלות הכל שירה חדשה תפציע ורגע חדש יצליף קדימה ואחור במעגלים
        22/4/11 18:28:
      לוני יקרה, את קורעת. את מפרקת את השפה לגורמיה במין עונג של כאב. אשוב לשיר המדהים הזה, ובינתיים שבת שלום. אגב, מיסיס לקחה לי כמה מילים, ואני רוצה לקרוא שוב במרחק שלי מתגובות אחרות.
        22/4/11 17:53:
      מורכב, מורכב לוני, עשית עבודת קודש וחסד עם המילים. כמעט יחסי "סאדו-מאזו" עם השירה. וסליחה על ההגדרה הבלתי פואטית הזו. הדימויים הגדולים מהחיים, השפה, לקחו אותי עד קצה הקריאה שלי, וההנאה גדולה. נהדר
        22/4/11 13:25:
      המילים שלך מעברות האחת את השניה באופן כה מחודד (כחרב המבתקת בתולים) עד שהותירה אותי מעולף בחומם של הדיונות. אין מילים, פשוט נהדר.
        22/4/11 10:17:
      אֵיךְ הַתְּמוּנוֹת שֶׁאֲנִי רוֹאָה מְעַבְּרוֹת זוֹ אֶת זוֹ בִּצְלִיפָה – קָדִימָה וַאֲחוֹרָה, בְּמַעְגָּלִים. אין מלים. עצרתי את נשימתי
        22/4/11 06:21:
      דיונות של אין אונים...לתפוס מחסה...כ'כ יפה!
        21/4/11 21:11:
      לוני, שיר אנגמטי, יותר משאר השירים שלך, שאני מכירה. אבל הדימויים שלך, אוי הדימויים האלה! מקלדת ישקו. בעיקרון זה שיר ארס פואטי והיחסים הנבנים כאן הם מורכבים. מצד אחד בין הכותבת לשיר ומאידך, יחסים בינשיריים המקיימים יחסים ארוטיים זה עם זה וכאן טמון הקסם וגם האניגמה, ולעיתים ככל שהשיר מורכב יותר הבוהק של הקסם רב יותר. איזה עונג לוני! תודה יקירה ו* לאה
        21/4/11 16:12:
      הא,, נהדר,,
        21/4/11 08:12:
      הבית הראשון לוקח לו חיים נפרדים משאר הבתים כאילו נכתב בשתי תקופות שונות או על ידי שני אנשים שונים. בנית דימויים מאוד חזקים בבתים האחרונים ועכשיו צריך רק לחבר את הכל.
        21/4/11 01:17:
      למות, למות, איך שאת כותבת את המוות הקטן הזה של הכתיבה, היחסים שלך עם השורות הנכתבות, הכנות הנכתבת של היחסים המעגליים. לעבר מילים מתוך תמונות, רק את יכולה. זה יפה לונינקה, מאד!
      אהבתי אהבתי אהבתי את צורת ההגשה שלך המטובלת בביטויים שאי אפשר להתעלם מהם ליפור על חרבו של שיר קודח וְשׁוּרָה תְּבַתֵּק שִׁירָה מִבְּתוּלֶיהָ, לזחול על גרונך אל גחונו ִתְחִנָּה מְרֻסֶּקֶת. ִצְחִיחוּת-הַשִּׁגְרָה ִדְיוֹנוֹת שֶׁל אֵין-אוֹנִים,. ביטויים שאי אפשר להתעלם מהם והם מלווים אותי גם לאחר הקריאה מד-הים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
      • Technology by

      לחץ כאן כדי להוסיף דף זה למועדפים

      המועדפים שלי