הי.

זה נושא לא פשוט. ציפיות ...

ציפיות לקבל אהבה ... חיבוק ... תודה מהבוס ...

ציפיות שהילדים שלי יגידו לי שאני בסדר

או שהבעל שלי יאמר לי שאני הפיס של החיים שלו.

האם בכלל אפשר להקטין ציפיות?

ואיך אפשר שלא לצפות?

ואם אני מצפה פחות - אז זה בעצם התפשרות לא?

ואם אני מתפשר .. אני לא רוצה להתפשר. מגיע לי. ואז אני שוב מצפה ...

ושוב מתאכזב. והאכזבה אם היא חוזרת שוב ושוב מביאה למירמור.

לא נעים להתאכזב,

ואכזבות הן פונקצייה של ציפיות.

*****************************************************************

אבל כנראה שאפשר לנהל ציפיות.

זה לא רק דבר ששולט בי ומנהל אותי. זה לא רק דבר שקורה

וזהו.

אמנם המחשבה/ציפייה באה באוטומט

אבל אז אני יכול להכניס אותה לפרופורציה, ע"י מחשבת רציונאל "בתמורה".

אפשר לדוגמא לנסות להכניס את הציפייה

לסולם

של 1 עד 10.

כמה אני באמת מצפה לזה? 5?7?

או להסתברות

באחוזים

מה הסיכוי שמה שאני מצפה לו באמת יקרה? 70%?

ואם הסיכוי נמוך יותר מ 100% זה אומר שאני לא צריך או כן צריך לעשות את זה?

אפשר לנסות ולכמת אותה את הציפייה

כדי לא להתאכזב.

לנסות ולבנות הרגל

אימון

של הכנסת ציפיות לפרופורציה.

ואז וודאי בחלק מהמקרים הציפיות שלנו ימותנו

והאכזבות בהתאמה.

*****************************************************************

בגדול, המטרה יכולה להיות לתלות את הצפיות בעצמי

במה שאני אעשה או לא אעשה

וכך לפחות זה תלוי בי.

גם את התודה או את הכל הכבוד

אני יכול לתת לעצמי

במקום להיות תלוי שמישהו אחר יאמר לי אותה.

ונתינה? האם אני יכול לחכות שמישהו אחר יתן לי אהבה או חיבה או מגע

כפי שאני נותן?

לא.

אני לא יכול. אני יכול אולי לסמן שאני רוצה בזה וזה חסר לי

אבל הציפייה מיותרת

זה לא 1 ל 1

ואם אני נותן זה לא בהכרח אומר שמישהו אחר צריך.

ההיגיון הזה כן יכול להיות מוכנס לחשיבה.

אני שולט במחשבות שלי, אם רק אעבוד על זה. אם אתחיל לפחות.

*****************************************************************

שאלה נוספת היא הטיימינג של הציפייה.

אם ציפיתי וזה לא קרה, אני מתאכזב.

כי לא תכננתי את הציפייה שלי עד אותו הרגע, והאכזבה בועטת בפרצוף.

לעומת זאת, אם מראש חשבתי על הציפיות שלי

ותרחישים בוצעו של מה יכול לקרות ומה הסבירות שהם יקרו

האכזבה אינה מפתיעה אותי

כי היו לי תרחישים. היו אפשרויות.

ושוב, השכל עובד יחד עם הרגש

ולא רק הרגש שולט

והאכזבה מוקטנת ואינה משתקת

*****************************************************************

עוד אופציה - פשוט לצפות.

ולהתאכזב.

מי אמר שהכאב אינו במקום או שצריך להימנע ממנו.

שומרים על תמימות

משמרים את הילד שבנו. את הפתוח שבנו. את המאמין הנקי

ומקסימום - נפגעים.

מצפים. כן מצפים.

סטטיסטית מי שמצפה יותר מכוון לעבר הציפייה הזו ומייצר בהסתברות גבוהה יותר

את התרחשותה. עיין ערך ספריו של פרופ' יוסי יסעור על קבלת החלטות או פרופ' שלמה קניאל.

"רק המסתכנים חיים באמת" אומר אושו.

אז אין כוונה פה לקבוע א' או ב'

רק לתהות ביחד

ואולי גם לטעות ביחד

ובעיקר - לחיות! ביחד.

*****************************************************************

ערן שחר - ד"ר התלהבות מחקר ופיתוח

www.doctorenergy.co.il