אני חוזר אל הבית ברחוב לינקולן, בית דירות תל אביבי בו התגורר במשך שנים סבי, שניפטר בסוף שנות השבעים כשאני בן עשר. אני מזהה את פרטי הבניה - הכניסה, חדר המדרגות, המעקה, המנורות - אני עוקב אחריהם, והם מוליכים אותי לזמן אחר ומציפים אותי בגעגועים.

הבית עדיין מחזיק בתוכו את תפיסת העולם והחזון של יוצריו, אך אלה נדחקים ואובדים  מול דיירים חדשים ורוח הזמן. אני מצלם כמו קורא בספר שדפיו תלושים, ובקטעים שנותרו מבליחים חיים שלמים.

אני מצרף סרטון שהכנתי ובו ממקצת התמונות המופיעות בעבודה

(חשוב לציין זו אינה העבודה ! רק הצצה לתמונות המופיעות בה)

אמנון